שוב מח"ל בקלפי?

מערכת הבחירות של 2006 אינה מאכזבת בינתיים. לאחר שתי מערכות בחירות משמימות בהן העניין היחיד התרכז בהפרש בו ימחץ שרון את ברק או מצנע, העימות הפעם מלא במתח, יצרים ועניין. מלבד ההתמקדות של הפוליטיקאים בסוגיות החברתיות כלכליות (חכו לפיגוע הראשון, זה יעבור להם) מעניין במיוחד לראות כיצד יגיבו המצביעים בעיירות הפיתוח לשינויים המפליגים במפה הפוליטית.

בבחירות לכנסת ה-15 הביס אהוד ברק את בנימין נתניהו בהפרש מרשים. למרות הניצחון הגדול ומספר המנדטים להם זכתה מפלגת העבודה (מי זוכר היום את ישראל אחת?), בעיירות הפיתוח בנגב לא התרגשו מהגנרל ברק והעניקו את קולם דווקא לנתניהו. עיון בתוצאות הבחירות מ-99 מלמד שברק והעבודה הצליחו לחדור לכל הרבדים באוכלוסיה בישראל מלבד לעיירות הפיתוח הדרומיות שם מחץ ביבי את ברק בהפרשים בלתי נתפשים.

כמעט מיותר לציין שגם בבחירות לראשות הממשלה ב-2001 וגם בבחירות האחרונות לכנסת נמשכה המגמה. הליכוד הצליח לשמר את כוחו ולמעשה רק ש"ס איימה על ההגמוניה של פתקי מח"ל במעטפות ההצבעה בערי הפיתוח. אך מערכת הבחירות הנוכחית מאתגרת את מצביעי הליכוד בדרום. ציבור המצביעים בדרום יצטרך להגיב למדיניותו הכלכלית של בנימין נתניהו. מרתק יהיה לגלות כיצד יגיבו הנפגעים הגדולים של ביבי במקרה בו יבחר נתניהו לראשות הליכוד, אותו רבים מהם מגדירים כבית. שרון העניק אמנם גב רחב לשר האוצר שלו אבל השכיל לחמוק מהנזק התדמיתי שדבק בנתניהו. בקרוב יתברר האם יסגרו בעיירות הפיתוח חשבון עם מי שעד לפני כמה שנים העריצו, וכעת נחשב אחראי יותר מכל אחד אחר למעגל העוני העצום בישראל.

אריאל שרון נהנה שנים מאהדה בעיירות הפיתוח. למרות הפער בין חוות השיקמים לשדרות ונתיבות, ראש הממשלה נתפס כמנהיג אוטנטי ולא כמפא"יניק לשעבר. אך רבים ברחובות המוזנחים של ירוחם, אופקים ושדרות לא הצליחו להבין את המהפך שעבר של שרון. "אריק מלך ישראל" הפך פתאום לתואם רבין ולשוחר שלום. נדמה שרק קשיי הפרנסה והעייפות ממלחמת הקיום מנעו מחאה רחבה יותר של עיירות הפיתוח נגד נסיגת ישראל מעזה.

בשדרות המצב אפילו קיצוני יותר. בעיר הפיתוח מוכת הקסאמים רואים בשכן מחוות השקמים את האשם המרכזי במתקפת הטרור המתמשכת ממנו סובלים עשרות אלפי התושבים.

ובכל זאת, אין מסקרן יותר מעמיר פרץ ומהיחס של מצביעי ערי הפיתוח למועמד מפלגת העבודה. פרץ הצליח לעורר בשבועות ספורים גל אמיתי של סקרנות כלפי המפלגה ממנה נרתעו רבים כמו ממחלה. רק לפני כמה שנים אמר חה"כ לשעבר שירי וויצמן: "לא משנה מה עושים עבורם הם תמיד מצביעים לליכוד". יו"ר ההסתדרות מוכיח בינתיים שחשוב יותר ממה עושים, זה את מי רואים. שד עדתי או לא, פרץ מצליח לסחוף אחריו אוכלוסיות שפעם לא חלמו אפילו על פתק "אמת" בקלפי.

אך האוטופיה ממנה נהנה בינתיים פרץ יכולה לקרוס בקלות במקרה של אירוע טרור גדול או מתיחות ביטחונית. כל עוד יעסיקו את ישראל נושאי כלכלה וחברה, פרץ יחגוג. כשיעלו סוגיות ביטחון, יו"ר מפלגת העבודה יקלע למצוקה תדמיתית גדולה. יועציו של פרץ והמועמד עצמו השכילו להשאיר את עמדותיו היוניות של יו"ר העבודה עמוק בארון. מלבד התבטאות אחת על "המשך ההליכה בדרך אוסלו", הבין פרץ שיש דברים שקצת קשה למכור בבסיס הבית בשדרות. פרץ הוא איש שמאל מובהק, נטול קיבעונות ביטחוניים ופחדים קמאיים מערבים. כל זה טוב ויפה בשכונות מסוימות בתל אביב, אך בערי הפיתוח בנגב מדובר בנוק אאוט מיידי לכל פוליטיקאי.

פעם היו אומרים שהישראלי הוא כהנא ברחוב, שלום עכשיו בלב ומח"ל בקלפי. במרץ 2006 ניווכח האם בעיירות הפיתוח נשבר דפוס ההצבעה השבטי, או שיש דברים שאפילו מפץ פוליטי אדיר אינו מסוגלים לשנות ב-DNA של עיירות המצוקה בנגב.

* הכותב הוא עורך מהדורת "חדשות HOT בדרום".