אני יודע קונג פו

כשהתיישבתי לכתוב את הביקורת הזו הבנתי שמעולם לא היתה לי בעיה כל כך גדולה בהחלטה האם המשחק טוב או לא. בדרך כלל אני משחק במשחק עד הסוף ואז אני יודע אם נהנתי או לא נהנתי. ב-"מטריקס: דרכו של ניאו" היה הרבה יותר קשה להחליט.

מצד אחד מדובר במשחק אדיר, בעיקר אם אתם חובבי קונג פו, ריצה על קירות והתחמקות מכדורים. Shiny סוף סוף נתנו למעריצי המטריקס את מה שהם רצו מההתחלה - להיות "האחד", לעופף ולחסל עשרות אויבים בצעדי קונג פו מגניבים במיוחד. מצד שני המשחק מרגיש ונראה כמו גרסאת בטא מוקדמת של עצמו. אני הייתי מעדיף שחברת Shiny היתה דוחה את היציאה של המשחק בעוד חצי שנה, כדי להספיק לפתור את כמויות הבאגים האדירות שיש במשחק. ואולי גם לשפר את הגרפיקה.

משום מה, כמו ב-Enter the Matrix, גם כאן המשחק נראה כאילו השלימו אותו לפני 5 שנים, הכניסו אותו לכספת, ורק עכשיו הוא יוצא לחנויות. הגרפיקה נחמדה אבל נראית מיושנת מדי. חלק מהאנימציות נראות נפלא (אלו שנדגמו ב-Motion Capture) אבל האחרות נראות זוועה. הסוכנים יודעים להתחמק מכדורים אבל לא יודעים לעקוף ספסל מהצד. משהו במשחק פשוט לא עובד נכון.

אבל אני חייב להודות שכל הבעיות האלה לא ממש משנות. הייתי רוצה שהמשחק יראה יותר טוב והייתי רוצה שהאינטיליגנציה המלאכותית תהיה גבוהה יותר אבל זה לא מנע ממני להינות מהמשחק הזה כמו שלא נהנתי כבר הרבה זמן. אבל זה לא חוכמה, אני חולה על קונג פו (ומשום מה גם על Bullet Time) ובחלק הזה המשחק מצטיין.

ניאו נהנה מאין ספור מהלכי קונג פו נהדרים. וכשאני אומר אין ספור אני מתכוון לזה. ניאו מתאים את עצמו (בצורה אוטומטית) לכל מצב נתון. אם יש מולו אויב אחד הוא ירכז את כל המכות בו אך אם יש מספר אויבים, כמו בשלב המעולה נגד מאות הסמיתים, ניאו יפזר את מכותיו לכל עבר. הוסיפו לכך די הרבה מהלכי סיום מיוחדים, שרק הולכים ומשתכללים ככל שהמשחק מתקדם, וקיבלתם שעות על שעות של קרבות קונג פו מנקרי עיניים.

ניאו יכול להשתמש גם בכל סוג של כלי נשק שאפשר לחשוב עליו, החל ממקל של מטאטא ועד למשגרי רימונים אבל שוב, כמו ב-Enter The Matrix, הלחימה עם כלי נשק חמים היא מסובכת ולא נוחה בכלל. כששיחקנו את נאובי וגוסט, במשחק הקודם, לא היתה לנו ברירה והיינו חייבים להשתמש בנשקים, אך בתור ניאו אנו לא זקוקים לכך. גם אם עומדת מולנו יחידת ימ"מ ענקית חמושה עד השיניים, אין לנו שום בעיה לחמוק בין הכדורים שלהם, לחטוף להם את הנשק ולפוצץ את כולם במכות מבלי להרוס לעצמנו את התסרוקת.

המשחק, מן הסתם, עוקב אחר דרכו של ניאו לאורך שלושת חלקי הטרילוגיה. בניגוד לסרטים, כאן יש לנו את ההזדמנות לראות "מה היה קורה אילו". בסרט הראשון, למשל, ניאו צריך להגיע לפיגומים שמחוץ לבנין העבודה שלו אך הוא מעדיף להסגיר את עצמו לידי הסוכנים. במשחק אנו זוכים לשחק את ניאו שאינו מתייאש ועושה את דרכו עד הגג, שם טריניטי מחכה לו. בשלבים אחרים, כמו הקרב נגד "שרף" מהסרט השני, פשוט הרחיבו את סצינת הקרב ובמשחק, במקום להישאר בתוך בית התה, שרף וניאו יוצאים גם לרחוב ונלחמים על עמודים ולבסוף הם נלחמים בתוך אולם קולנוע, כשעל המסך מוקרנת סצינת הקרב של שניהם מהסרט. מבלבל? אולי, אבל כיף גדול.

לסיכום – למרות שהמשחק סובל מאינספור בעיות גרפיות ושלל בעיות טכניות אחרות, מצאתי את עצמי חוזר למשחק שוב ושוב ונהנה כמו שהרבה זמן לא נהנתי. כאמור, המשחק לא מיועד לכל אחד אבל אם גם אתם נוטים לראות בהנאה סרטי קונג פו מעאפנים משנות השבעים ולדעתכם המטריקס היה סרט טוב (לא מדברים על חלקים 2 ו-3 ברור?) אז יש סיכוי טוב שאתם תהנו מאוד מהמשחק.