פוטבול: רביעי אחרי הסערה

כל מחזור ב-NFL הוא חגיגה, אפילו השדופים שבהם. אבל דומה כי שבוע כזה לא היה לנו כבר הרבה מאוד זמן. הרבה נקודות, הרבה מהלכים טובים, אקשן, משחקים צמודים, הצהרות - NFL במיטבו.

היו סיבות לדמעות שהתזתי פה בסוף השבוע האחרון. זה נכון שמשדרים לנו חמישה משחקים "כמות שכמותה אפילו בארה"ב לא מקבלים". זה לא אומר שצריכים להפסיק לנו שידור של המשחק הטוב ביותר בעונה באמצע. CBS הרימה את הכפפה, METV זרקה אותה. אנחנו מעריכים את מאמצי הרשת להביא לנו דאבל הדרים בכל שבוע, אבל כמו בכל תחום - אתה נופל קורבן לציפיות שאתה יוצר. אפשר היה להאריך את השידור ברבע שעה ולתת לנו את הסוף של הקולטס והבנגאלס.

ואם קולטס ובנגאלס, פייטון מאנינג והחבר'ה רשמו את העשירי הרצוף, והחבר'ה מדרום פלורידה, שתמיד מזדרזים כשקמה הגמוניה חדשה לקום ולפטפט, אמרו ש"אינדיאנפוליס של היום פחות טובה ממיאמי של 72'".

לא ראיתי את מיאמי של 72'. האמת? אין לי מושג. אבל כל ההשוואות המגוחכות האלה מטופשות מיסודן. הרי הקולטס של שנה שעברה היו אחת ההתקפות הטובות בהיסטוריה. אז השנה לאחת ההתקפות הטובות בהיסטוריה יש גם הגנה טובה. אם הם הכי טובים בהיסטוריה? הם אפילו לא הגיעו לסופרבול. אבל הם קבוצה אדירה.

סינסינטי תצטרך לעבור באינדיאנפוליס כדי להגיע לסופרבול. הבנגאלס כשלו במבחן הזה, כי את שלב הנחמדות הם כבר עברו מזמן. הם צריכים להיות רעים. מצד שני, הם שתלו 37 נקודות על ההגנה של אינדי, פאלמר וצ'אד ג'ונסון נראו מצוין, וכרגע נראה שהקולטס הם האיום היחיד על הבנגאלס.

מי שלא עמד במבחן היא פיטסבורג. טומי מדוקס זוועה, וכשברור שרות'לסברגר הוא המנוע מאחור ובלעדיו ההתקפה לא עובדת, למה לא לתת בכל זאת את המפתחות לרנדל אל? אולי זה נשמע רעיון מופרך תחילה, אבל זה אכבר פיתרון. רנדל אל השלים שתי מסירות השבוע, הוא מהיר, אנרגטי, שק הטריקים איתו יותר מלא ואם קורדל סטיוארט הביא את הסטילרס לגמר ה-AFC, הוא יכול להביא אותם לפחות לפלייאוף. מפגן הבושה נגד בולטימור הוא מאורע שאסור היה שיקרה, בייחוד כשהמשחק הבא הוא ב-RCA דום.

הניו אינגלנד פטריוטס ניצחו את הסיינטס. הם 4:6 בבית מזוויע במיוחד, יש להם לו"ז קל שבקלים, הם יהיו בפלייאוף ובריידי הוא 0:9 בפלייאוף.

ולמרות זאת, הם קבוצה גמורה. לחטוף יותר מ-600 יארד מגאס פררוט וארון ברוקס תוך שבוע זה הרבה. להוביל 7:24 חמש דקות לסיום ולנצח בזכות חטיפה של יוג'ין ווילסון בשנייה האחרונה זה כבר פתטי. לזכות הפטריוטס ייאמר, שכמו תמיד - הם לא מפסיקים להילחם ובניגוד לקריסות דוממות (כמו זו של האיגלס) הם יעשו רעש לפני שישבקו.

ואם באיגלס עסקינן, דונובן מקנאב עשה החלטה חכמה במיוחד. העונה של פילדלפיה לא גמורה תיאורטית ואפילו מעשית. שישה נצחונות רצופים יביאו אותה לפלייאוף, ולא שלא עשו את זה בעבר. תשאלו את דנבר של 2000. אבל מקנאב העדיף ללכת לניתוח במקום לעשות את מה שעשה תמיד - לעמוד פצוע על המגרש. פילי הרימה ידיים על עונה שרק הייתה מסבכת אותה עם עוד ועוד פציעות. את המומנטום השלילי שיש בעיר האחווה כבר אי אפשר לסובב. לא העונה.

ואם מומנטום, שתי קבוצות שהולכות לכיוונים שונים נפגשו במייל היי (החלטנו סופית שלא בא לנו על "אינבסקו"). זה נגמר 0:27 לדנבר על הג'טס ורחביה ברמן ידידי שוב מבכה את הסילונים שלו. אפשר להבין אותו. השבוע, אגב, נשמעו כבר קריאות גם בין הפרשנים להחליף את הרמן אדוארדס. "איש גדול, מאמן ככה ככה", אמר צוות חסידי הפוליטיקלי קורקט, וביטא את מה שכולנו יודעים.

הג'טס הם לא המסכנים היחידים במזרח. בפאלו, על ההגנה המהוללת שלה, חטפה כבד מדרו בריס והצ'ארג'רס. גם כאן אני גונב את דעתו של ברמן, שאמר שמייק מולארקי נכשל כמאמן הקבוצה. אלא שהבעייה היא לא מולארקי. מהרגע שהמנכ"ל טום דונהיו דרך בקבוצה האומללה הזו, הכל נראה שם רע. הבילס עדיין עם סיכויי פלייאוף, אבל רק אסון קולוסאלי של ניו אינגלנד יביא אותם לשם. פיליפ ריברס שיחק במהלכים האחרונים בסן דייגו. מישהו זוכר שהוא היה אמור להחליף את בריס? ואם כבר בריס, מישהו זוכר שהוא פרנצ'ייז פלייר השנה? יפה, כי הוא הולך לקבל הרבה כסף בעונה הבאה.

הקבוצה האחרונה ב-AFC מזרח היא מיאמי, שנראית בערך כמו ההוריקנים שתקפו אותה לאחרונה. חייבים לתת לרומיאו קרנל קרדיט על העבודה המדהימה שהוא עושה עם קבוצה כמו קליבלנד שהיתה הרוסה מהיסוד (רומיאו - לא שכחנו, אוהבים אותך ה-מון!) אבל דחילק, סייבן - 67 יארדים באוויר? לא הגזמנו?

קבוצה מסכנה אחרת היא יוסטון. איכס, איכס ושוב איכס. אבל בלי קשר לכך ששיחק נגד קונוסים, לארי ג'ונסון המפלץ דפק 211 יארד על הקרקע. גם נגד דחלילים קשה להביא סכום כזה.

החברים של יאצי ושימי עסיס הוכיחו בשבוע השני ברציפות שהם לא רק יודעים לעשות את זה, הם עושים את זה בסטייל. טמפה ביי קיבלה חזרה את הקדילאק מהמוסך, ולאטלנטה לא הייתה תשובה. מייקל ויק הוא כנראה השחקן הכי מעצבן על הפלנטה. מה שמרגיז במיוחד היא העובדה שהאיש לא לומד מטעויות. בדקות הסיום שומרים על הכדור כשהוא ביד שלך. לא משנה מה קרה, למה ואיך - הכדור לא יוצא לך מהיד. ניצחון חשוב במיוחד לטמפה ביי, אטלנטה עלולה לבכות על שני המשחקים האחרונים בסוף דצמבר.

קרוליינה הגיעה כקבוצה הגאה מה-NFC דרום וחטפה בראש בשיקאגו. רבותיי, ראשית החדשות - לא שההגנה של שיקאגו טובה, היא אחת משלוש הטובות בליגה. אולי של הקולטס, אולי זו טמפה ביי, אולי גדול שזו של וושינגטון או פיטסבורג טובות ממנה, אבל לברס יש הגנה של חיות. צ'רלס טילמן וניית'ן וואשר נראים יחד עם בראיין אורלכר כחומת מגן ובמצב הזה, אפילו קייל אורטון יחד לנצח.

קרוליינה מביאה את הסעיף. קבוצה שרוצה להגיע לסופרבול (עדיין ההימור שלי לשם) יכולה להפסיד פה ושם, היא לא יכולה להגיע ל-3 נקודות בלבד במשחק שלם. ג'ייק דלהום הוא קוורטרבק מטורלל. בדרך כלל הוא מביא את האפסייד, אבל הכיס שלו התפרק והטירלול תורגם להפלות וחטיפות.

אם הגנות טובות, מה אתם אומרים על מינסוטה? פתאום הכל מתחבר, שלושה נצחונות רצופים, יש מצב לפלייאוף אבל מחוץ למגרש עדיין צרות. כעת קולפפר בדיכאון, והגיע הזמן שישכירו שם פסיכולוג צמוד. ולברט פארב יש דלק למחצית אחת בדיוק, סימן שהוא צריך לפרוש.

ג'קסונוויל התאמצה מול טנסי, וניצחה. זה היה ניצחון לפטוויצ'י קלאסי - מחצית ראשונה רעה, מחצית שנייה התעוררות. שימו לב לארנסט ווילפורד, שהפך למטרה קבועה. זה היה גם הפסד נאשווילי קלאסי - מחזיקים מעמד, נותנים קרב ונופלים. שימו לב לכריס בראון ולמספרים היפים שלו.

אנו מודיעים סופית על מותה של הסט. לואיס ראמס שהכרנו מ-1999 עד 2001. זהו. עוד היו ניצוצות פה ושם, משחקים שמזכירים, אבל היום הראמס הם סתם, סתם קבוצה. הפציעה של בולג'ר לא תורמת יותר מדי, ואולי סמלי מכל שמי שקבר לגמרי את המורשת הוא מי שבנה אותה - מסדר הקופסאות מהסופר, קורט וורנר, שבשקט בשקט רושם אחלה מספרים במשחקים בהם הוא משחק.

סיאטל חזרה להיות הסיאטל של שנה שעברה. היא ניצחה, אמנם, בסן פרנסיסקו, אבל עוד ניצחון כזה ולהולמגרן יצמחו קוקיות בצבע כחול. שון אלכסנדר כרגיל תורם את חלקו, אבל הסיהוקס, שכבר מחשבים עם מי ישחקו אחרי שבוע החופש בינואר, צריכים להיזהר ממה שהכי איפיין אותם בשנים האחרונות - נפילת מתח.

דאלאס ניצחה את דטרויט עם משחק איום של דרו בלדסו, כשמריון בארבר מתחרה עם הבארבר האחר טיקי על ראשות הבית. לטיקי היה עוד משחק סולידי של 112 יארד, והמבחן של הג'איינטס בשבוע הקרוב יהיה בסיאטל. מי שנהנה מהשמירה הצמודה על פלקסיקו בורס הוא אמאני טומר, שחזר למצוא את האנדזון. אם איליי מאנינג ימצא אותו ככה גם בין יערות וושינגטון, צפוי לנו אחלה משחק שם.

והגענו לרדסקינס. אוי, הרדסקינס. למה בכל פעם שהקבוצה הזו מריחה פלייאוף היא חייבת לירות לעצמה ברגל? וושינגטון הפסידה שני משחקים. אחד בגלל שופטים (נגיד) השני בגלל...בגלל... לא יודע איך לקרוא לזה: זילזול, שאננות, אימפוטנציה? הכל לוקח.

1. אינדיאנפוליס קולטס (1) - מאזן 0:10 מדבר בעד עצמו

2. דנבר ברונקוס (2) - כן קונוסים, לא קונוסים, כן ויני, לא ויני - הם דפקו שאט אאוט

3. סיאטל סיהוקס (6) - למרות נפילת המתח, הם על מאזן 2:8 ונותנים את ההרגשה שהשנה, אולי, זו השנה

4. סן דייגו צ'ארג'רס (8) - לו רק הקבוצה הזו לא היתה כל כך נאיבית, היא הייתה שני מקומות מעל

5. סינסינטי בנגאלס (5) - הפסידו, אבל נתנו את הלב והקיזו את הדם של הקולטס. קרסון פאלמר תענוג עוצמתי

6. פיטסבורג סטילרס (4) - כל עוד טומי מדוקס פותח שם, הפנים דרומה

7. דאלאס קאובויס (7) - רק מכיוון שלא הפסידו, לא משום סיבה אחרת

8. קרוליינה פנת'רס (3) - איך כתב ברמן בשבוע שעבר? "שמישהו ירגיע קצת את ג'ייק הגבר". מישהו הרגיע

9. ג'קסונוויל ג'אגוארס (9) - לא היה יפה, אבל ניצחון הוא ניצחון

10. ניו יורק ג'איינטס (10) - הירשו למייק מקמהון לטחון אותם באוויר, אבל חוץ מזה - חזרו לנצח וזה מה שחשוב

11. ניו אינגלנד פטריוטס (12) - נו, ניצחו, ייהנו מעלייה קלה

12. טמפה ביי (13) - עוד צעד חשוב כלפי מעלה. נראו טוב בשבועיים האחרונים

13. אטלנטה פאלקונס (11) - כבר אמרנו: "מביאים את הקריזה"

14. שיקאגו ברס (18) - יאללה, הגיע הזמן לתת להם קרדיט, לא?

15. קנזס סיטי צ'יפס (15) - לארי ג'ונסון הפך לפריסט הולמס והצ'יפס הפכו לרגע לצ'יפס של 2003. אז מה אם זו כולה יוסטון?

16. וושינגטון רדסקינס (14) - עיין ערך אטלנטה

17. בפאלו בילס (16) - נו, כאן מתחיל הגארבג' לדבר

18. מינסוטה וייקינגס (21) - או או. נראה לנו שעלינו על משהו.

19. פילדלפיה איגלס (17) - זה הרבה יותר גרוע ממה שזה היה נראה

20. אוקלנד ריידרס (19) - גם כשמנצחים אפשר לרדת, בייחוד איך שקרי אלכוהולינס נראה במחצית הראשונה ורנדי מוס כל המשחק

21. מיאמי דולפינס (20) - אנחנו נתעלם מהמשחק הזה ונרשום לסייבן שהוא לא התקיים

22. סט. לואיס ראמס (22) - סטיבן ג'קסון רושם מינוסים ביארדים וחוץ מקווין קרטיס התופס וטורי הולט האליל אין שם שום דבר טוב

23. קליבלנד בראונס (30) - ראויים לצ'יפור של השבוע. קפיצה ענקית, הודות ללב ולנשמה. משהו טוב נבנה שם

24 - גרין ביי פאקרס (24) - עצוב כמה שהם סתמיים

25. אריזונה קרדינלס (28) - כשוורנר, בולדין ולארי פיצג'ראלד עומדים באותו מגרש, ההתקפה עלא כיפאק. רק שיביאו רץ אחורי

26. בולטימור רייבנס (27) - נקודת בונוס על הניצחון היפה על פיטסבורג

27. טנסי טייטאנס (26) - מתי העונה הזו נגמרת כבר?

28. דטרויט ליונס (23) - כמה חרא עוד יאכלו שם האוהדים?

29. ניו יורק ג'טס (25) - פשוט קבוצה רעה

30. ניו אורלינס סיינטס (29) - הלאה

31. סן פרנסיסקו 49' (32) - על לב ונשמה מקבלים נקודה

32. יוסטון טקסאנס (31) - עגלות

אחוכ ניצח בפוקס (כמו לאורך כל העונה הזו), הודות לאנקואן בולדין התותח, פייטון מאנינג המאסיבי ואנטוניו גייטס, עליו נתבשרנו בחרדה רבה שיש פגיעה לרגלו. אולם סוף טוב הכל טוב, והאבו ג'ילדה יהיה מוכן למשחק הבא, כנראה.

ברמן שוב אכל מרורים, בעיקר בגלל הצניחה של הגנת הג'איינטס מול מייק מקמהון. ככה זה, לפעמים גם שון אלכסנדר לבד לא יחזיק אותך. בין הרצים התעלה השבוע לארי ג'ונסון, נכס פנטסי אדיר בזכות עצמו.

אבל בתופסים יש כמה מציאות לא רעות. כמה מהן כבר הזכרנו: אם קווין קרטיס, ארנסט ווילפורד או אמאני טומר פנויים אצלכם בליגה - זה הזמן להרים.