פולארד, תזכירו לי?

ג'ונתן פולארד, יהודי אמריקני, עבד כאנליסט בשירות המודיעין של חיל הים האמריקני. לקראת אמצע שנות השמונים, גילה שארה"ב מונעת מישראל מידע ביטחוני חיוני ביותר, מידע אותו היא התחייבה להעביר לישראל ע"פ מזכר ההבנות שנחתם בין המדינות בשנת 1983. (המידע עסק ביכולות הלחימה הכימית והביולוגית של סוריה, עירק, לוב ואירן, ובמתקפות טרור ביעדים אזרחיים).

עם גילוי המידע, ניסה פולארד להעביר את המידע לישראל בדרכים חוקיות. הוא לא יכל לראות את הסכנה האורבת לאחיו, ועל כן, כאשר לא נותרה בידו ברירה, הוא החל להעביר למדינת ישראל מידע באופן ישיר.

פולארד נתפס, ומעולם לא נערך לו משפט! הוא הוכנס לכלא במסגרת עסקת טיעון לאחר לחצים מצד ישראל וארה"ב שמנעו ע"י כך מבוכה רבה לעצמן. פולארד מילא את חלקו בעסקה ושיתף שיתוף פעולה מלא עם חוקריו, אך ממשלת ארה"ב הפרה בצורה בוטה את העסקה וגזרה עליו מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו על תנאי לעולם!

מדיניותה של ארה"ב נגד פולארד הינה תמוהה ביותר לאור העובדה שהוא לא הואשם בבגידה ובגרימת נזק לארה"ב. סעיף האישום היחיד של פולארד הוא "העברת מידע מסווג לבעלת ברית בלא כוונה לפגוע בארה"ב". על סעיף אישום כזה העונש נע בדרך כלל בין שנתיים לארבע שנים בכלא. אין בבתי הכלא בארה"ב עוד אסיר שמרצה עונש דומה על עבירות דומות. סוכנים רבים (חלקם ממדינות עוינות) שעברו על עבירות חמורות יותר, לא "זכו" לקבל עונש אכזרי כל כך.

מדינת ישראל בגדה בפולארד. יותר מעשר שנים אח"כ, בשנת 96, היא הכירה והכריזה רשמית על כך שג'ונתן פולארד פעל מטעמה. היא גם קיבלה עליו אחריות והתחייבה לפעול לשחרורו ולהבאתו לארץ. רק מעט זמן לפני, קיבל פולארד אזרחות ישראלית.

ראשי ממשלה רבים יכלו להכניס את בקשת שיחרורו של פולארד לאחד מההסכמים שנחתמו בתיווכה של ממשלת ארה"ב, אך זה לא קרה. גם אריאל שרון ששילם מחיר יקר עבור שחרורו של אלחנן טננבוים ונכנע לארגון טרור, לא עשה מספיק לשחרר את פולארד, והיו לו מספיק הזדמנויות לעשות זאת, אם כקלף מיקוח ואם כבקשת תמורה על ויתורים נרחבים וחד צדדיים.

לבושתם של ממשלת ישראל ומדינת ישראל, רוב האזרחים שעושים פעולות למען פולארד הם חבר'ה צעירים שעוד לא נולדו כאשר הוא דאג להוריהם והקריב את עצמו למען בטחון מדינתם.

המאמצים של אותם פעילים נושאים פירות, וביום שני ע"פ הוראת שרת החינוך, תתקיים בבתי הספר בארץ שעת מחנך המוקדשת לו. עוד לפני ההצלחות הללו רשמו אותם פעילים הצלחות מסוג אחר, כאשר הם נעלו עשרות שערים של בתי ספר ומנעו בהם את פתיחת הלימודים, על השערים הודבקו כרזות "לא חוזרים ללמוד בלי פולארד". בחמישי למאי, התגנבו הפעילים לכמאה תיכונים בארץ ותלו כרזות "פולארד מנע שואה שנייה, לא נשכח" והפגנות בהם נקשרים הפעילים באזיקים נערכו כבר מספר פעמים.

אולי זה הזיכרון הקצר של הישראלים. אולי זה הרצון להתעלם מהעובדה המבישה הזאת. אבל ג'ונתן פולארד, יושב כבר עשרים שנה בכלא (עם ביקורים בצינוק), ואנחנו קצת כפויי טובה כשאנחנו לא דורשים מנבחרינו לפעול למענו. אם אנחנו רוצים שאנשים יקריבו את עצמם למען מדינת היהודים בעתיד. אנחנו צריכים לפחות להתבייש.