מי גנב את סמל המדינה?

להיות אספן פחיות משקה – OUT, איסוף ברזל – IN.

זה המצב כיום בשוק אספני גרוטאות המתכת ושאר העושים לביתם מעיסוק זה. הכל היה טוב ויפה אם האספנים, בעבור בצע כסף, היו מנקים את השטחים הירוקים למען איכות הטבע, האוויר והסביבה. אלא שהיום כל אספן מתכות המכבד את עצמו לא יסתפק בשולי הכביש והעיר ויהיה חייב לעבור מידי יום גם בבית העלמין. הם מגיעים לשם לא על מנת לאמר תהילים, קדיש יתום או להשתתף באזכרה או רחמנא ליצלן – לוויה. הם באים לבזוז את חלקי המתכת, לתלוש אותיות ממצבות ולאסוף קישוטי ברזל לזכרם של המתים.

באחרונה לאחר שהשמועה אודות הרווח שמצוי בבתי העלמין עשתה את שלה, צומצמו שיעורי המתכת שם והיעד הלא מבוצר הבא הינם מתחמי האנדרטאות ובעיקר אלו של חילות צה"ל שם, לצערנו ולשמחת השודדים, יש הרבה מאוד מתכת. חשוב להם שהאנדרטה לא תהיה יחידה בשטח ועוד עם שם קצר. האתר חייב לאזכר מה שיותר חללים כי שם מובטחת קופה רצינית אותה יגרפו אצל מזמיני הסחורה ומפיציה.

כל זה קורה משום שמחירי הברזל בשנה וחצי האחרונות קפצו בשיעור של מאות אחוזים. אם לפני כשנתיים עלה טון ברזל כ-60 דולר, והיום יש מי שמוכן לשלם עד 250 דולר לטון. לא רק אצלנו אלא גם מעבר לים במדינות כסין, יוון וטורקיה.

הברזל "הממוחזר" יכול להגיע ממקורות רבים: מטרות נייחות בשטחי אימונים של צה"ל, שאריות פגזים ושלדי טנקים, מכסי ביבים בישובים ברחבי הארץ, עמודי חשמל, ארונות סעף, תמרורים ושילוט דרכים ועוד. גם היום ניתן עוד לראות רכבי טרנזיט ישנים (מי מעביר אותם טסט?) ועליהם מועמסים ממקררים ישנים, עובר לגרוטאות שפעם כיבסו בגדים, מיכשור חשמלי שיצא מכלל שימוש ומוטות ברזל ואופניים ישנים. המסחר בברזל גנוב מתחיל מאותו איסוף אקרעי. הבעיה הקשה היום היא שאף אחד ממקבלי הסחורה לא שואל שאלות מיותרות אודות המקור ומקבל את הגרוטאות, משלם וממשיך בשרשרת השיווק אי שם אל מעבר לים.

מה שמוזר ובעייתי פה, הוא שהגרוטאות הללו, שמקורן ברור, לא גורמות להרמת גבה בשום תחנה בשרשרת היצוא אל מעבר לים. מה אתם רוצים לומר, שהמשטרה לא רואה פה ושם משאית עם גרוטאות ושילוט אקטואלי? שבנמלים עוברת הסחורה לאוניות המשא מבלי שאף אחד בוחן את התכולה ומקורה, והאם קיימים שטרי מטען לאסופת הגרוטאות הללו?

כבר היום מוערך הנזק למשק הישראלי במילוני דולרים לחודש.
יש גם נזק עקיף: במהלך הגניבות מפרידים המבצעים בין "פסולת" למתכת תוך שהם שורפים את החלקים המיותרים העשויים עץ. גיצי השרפה כבר פגעו בחורש טבעי וגרמו לשריפות ענק. בנוסף, אל לנו להתעלם שגניבת תמרורים ושלטי אזהרה בדרכים עלולים לגרום לתאונות דרכים קשות וקטלניות.

וגם אם הם נתפסים, במקרה, על ידי המשטרה, מה יעשו להם?

כלום: יחקרו וישוחררו. בעוד כמה שנים אולי יוגש כתב אישום, אם בכלל.

והמחוקק? מתי תתעוררו שם בכנסת?

אולי רק אחרי שתיגנב מנורת הקנים מרחבת הכנסת!

חייבים לאלתר להכיר בגניבות ברזל ושאר מתכות כ"מכת מדינה", לחוקק חוק ספציפי ויעיל על מנת להפוך את החוק לאמצעי מרתיע.

פרק י"א פגיעות ברכוש חוק העונשים, תשל"ז – 1977 קובע 3 שנות מאסר, באם אין חקיקה ספציפית וממוקדת לעניין נסיבות וחמת טיבו של הדבר הנגנב. זאת ועוד, החוק קובע מבחנים לגניבה וקובע כי "אדם גונב דבר אם הוא נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסמכת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע"....

מכאן הקריאה לחוקק לאלתר חוק ספציפי לעניין גניבת המתכות וסגירת כל הפינות הבעייתיות על מנת להפוך את החוק לקרדום הישגים, הרתעה ומניעה כמו בכל הקשור לגניבה מאתרי זיכרון ובתי עלמין, גניבת עמודי חשמל ונילוויהם ככאלו. אחרת, ביהמ"ש יאבד זמן יקר בדרך להרשעה אם בכלל.

ללא חקיקה מתאימה, במה יואשם, לדוגמא, מי שגנב ומיחזר את רכבי השיירות לירושלים? ובמה יואשמו מי שגנבו את שרידי הטנקים ממלחמת יום הכיפורים אי שם בדרום ובאתר דומה ברמת הגולן.

איפוא ייכנס בכתב התביעה החלק הנוגע לערך וערכה ההיסטורי של הגניבה? מדובר הרי ברכב משנות ה-40.... ללא מנוע וכיסאות והוא בכלל לא זז....

אם זאת ולמען הגילוי הנאות ייאמר כי במרץ 2005, הבינו בכנסת שחייבים לעשות סדר בדירוג סוגי הגנבים והגנבות. אלא שח"כ ניסן סלומינסקי היה יותר מידי ממוקד והגיש הצעה לתיקון החוק הידועה כ'הצעת חוק העונשין (תיקון – סיכון חיי אנשים בנתיב תחבורה) התשס"ה 2005.

בדברי ההסבר הנוקבים מוצג המצב לאשורו עד כדי פגיעה בחיי אדם. הכיצד? הגנבים לא בוחלים גם בגניבת תמרורים, שילוט מכוון ומזהיר מסכנות ואף קולטנים המוצבים בצידי הדרכים.

הצעת החוק באה למעשה לפתור בעיה זו באמצעות הצגת אותם גנבים ככאלו שלהם פוטנציאל לסיכון חיי אדם וחיי אנשים בנתיבי תעבורה. החוק אמנם מאד ממוקד וספציפי אך מה יהא על מצב שבו פוגעים במשמע ובתרתי משמע באתרי זיכרון ובתי עלמין? מי ינחם את האבלים ומי יבטיח שהמקרים לא יישנו. כעת עם התפשטות התופעה יש מקום להתמקד בתופעה כולה.

מכל מקום, נדרשת פעולה משולבת של הרשויות כדי לשים אולי קץ לתופעה. לא די בחקיקה, חייבים בפעילות משטרתית אינטסיבית גם אם שעות הפיקוח הן בלתי סבירות ודורשות כח אדם רב ומיומן; והשופטים חייבים להפעיל ענישה סבירה וקנסות כבדים על המורשעים.

ועד אז - משטרת ישראל - אל תחכו למחוקק! התחילו בסיורי משטרה במקומות רגישים ומועדים לפורענות, אל תתביישו לדרוש תעודות משלוח ומטען וחנכו לכבודו של המת המונצח ברחבי הארץ.

הכותבת היא עו"ד