מי מרצה למרצים?

כמה פעמים עברו בראשכם מחשבות כמו "איזה מרצה משעמם" או "היא לא יודעת ללמד"? כמה פעמים נרדמתם בשיעור ולא מעייפות? תודו שלא מעט. זאת גם כנראה אחת הסיבות, אם לא העיקרית שבהן, שבגללה אנחנו מבריזים משיעורים וסומכים על זה שיושב בשורה הראשונה כדי שישלים עבורנו את החומר.

המרצים שלנו אולי יודעים מה הם מלמדים, כמו שנאמר בפתגם הידוע: "אני את הבגרות שלי כבר עשיתי", אבל יש כאלה שלפעמים שוכחים שאנחנו אלה שאמורים לספוג מהם את החומר ובעצם מחפפים בארגון החומר. הסילבוס בשבילם הוא בגדר המלצה, הם לא מעניינים, מרדימים ובקיצור, גורמים ללא מעט הברזות מצידנו.

רוב המרצים באקדמיה לא עוברים כל הכשרה פדגוגית והם רואים עצמם אך ורק ככאלה שצריכים להעביר לנו ידע ותו לא. מעטים הם המרצים המשמשים הן כחוקרים בתחומם והן כמחנכים ראויים, כאשר למעשה שילוב נכון של חומר לימודי והנאה ממנו יכול להביא הרבה סיפוק למרצה ולתלמידיו.

ראש המינהל האקדמי, ד"ר אריאל פלדשטיין, מה מדיניות המכללה באשר לבחירת המרצים?
"כל ראש מחלקה, אחרי שהוא מרכיב תוכנית לימודים, הוא הסמכות האקדמית לגייס למחלקתו מרצים".

האם המרצים במכללה עוברים איזשהו תהליך של הכשרה פדגוגית?
"מרצים מן החוץ לא עוברים תהליך של הכשרה. בחלק מהמוסדות התחילו להנהיג סדנה בהוראה ומרצה שעובר אותה מקבל קביעות במוסד בו הוא עובד. במכללה פתחנו לפני שנתיים סדנה כזו לכולם, אולם כיוון שכמות המרצים היא קטנה ביחס לאוניברסיטה, אנחנו לא יכולים לפתוח אותה כל פעם רק לשני מרצים, לכן כרגע היא לא פתוחה עד שיצטברו מרצים נוספים חדשים".

האם מגיעות אליך תלונות מסטודנטים על מרצים?
"כן מגיעות תלונות מסטודנטים. ישנם סקרי ההוראה שעל תוצאותיהם עוברים אני והנשיא ואחר כך מעבירים אותם לראשי המחלקות. שמות המרצים שקיבלו ציונים גבוהים מתפרסמים על גבי לוחות המודעות ובעיתוני המכללה. לגבי המרצים שמקבלים ציונים נמוכים מהסטודנטים, שמותיהם לא מפורסמים, אבל הם עוברים בדיקה מצידנו".

השאלה היא עד כמה השאלונים הללו באמת תורמים לשיפור איכות ההוראה, ועל כך אומרת ד”ר גליה ינושבסקי, ראש חטיבת רטוריקה וחקר השפה בביה"ס לתקשורת, "תמיד נכון שיש לשפר את איכות ההוראה ולבדוק כיצד ניתן לשפרה. עם זאת, אני סבורה שהשאלונים העומדים כיום לרשות הסטודנטים בעייתיים ביותר, בעיקר משום שבחלק ניכר מהשאלות, אין לסטודנט בשנות הלימודים הראשונות שלו יכולת להעריך את מידת המוכנות של המרצה, את היקף ידיעותיו ואת מידת הארגון של השיעור". עוד מוסיפה ד”ר ינושבסקי כי "להוראה באקדמיה יש חשיבות רבה. כיום איכות ההוראה הפכה לקריטריון לקידום או העדר קידום של מרצה".

מה לדעתך חושבים הסטודנטים על המרצים שלהם מעבר לסקרי ההוראה, האם יש דבר כזה "מרצה טוב - מרצה לחיים"?
"בהחלט. מרצה טוב יכול להפוך לסוג של מדריך. אבל מרצה טוב איננו רק דרשן מוצלח: הוא גם אדם המוכן להודות בגבולות הידע שלו, ובעל רצון טוב ויכולת לבדוק ולהעמיק את דבריו בעקבות יחסי הגומלין עם קהל תלמידיו".

"יש כמה מרצים שיש להם שיגעון גדלות מסוים", אומרת לי סטודנטית לתקשורת משנה ג'. "זה שהם פרופסורים לא אומר שכך זה צריך להיות. יש מרצים שמתנהגים כאילו הם עושים לנו טובה, בעוד אנחנו באנו ושילמנו על הלימודים מרצוננו החופשי, וללמד אותנו זו העבודה שלהם, משלמים להם על זה". "זו הסיבה העיקרית להברזה", מוסיפה יפעת הלומדת בשנה ג' במשאבי אנוש. "שעתיים של שעמום למרות שהחומר מעניין. יש מרצים שלא יודעים להעביר את החומר בצורה מעניינת ומושכת, אלא הכל מונוטוני, אין דיונים, רק הכתבות של החומר. לעומת זאת, יש מרצים שאני מאוד נהנית אצלם ואפילו שהחומר משעמם אני נשארת בגלל שהמרצה מעניין, אבל כאלה יש רק בודדים". יפעת מגלה לנו גם שהיא נכנסת לשיעורים שאמורים להיות מעניינים אבל "אחרי 5 דקות אני יוצאת, פשוט בגלל המרצה".

"המחקר קודם להוראה באקדמיה", אומר ד"ר פלדשטיין, "בכל העולם אין סדנאות הוראה, האינדיקציה לקבלת מרצה למוסד אקדמי נקבעת על פי איכות המחקר שלו". אך למרות זאת, מסתבר שיש מוסדות אקדמיים בארצנו שאצלם איכות ההוראה חשובה לא פחות מהמחקר. אחד מהם הוא המכללה האקדמית תל-חי, המפעילה את "היחידה למצוינות בהוראה" בראשותו של ד"ר רונן המר.

"ישנה בעיה שמרצים מעולם לא למדו איך ללמד, ולמי שאין כישרון טבעי עושה זאת בצורה בינונית, אבל ניתן לשפר את זה", מספר ד"ר המר, המרצה בחוג לחינוך במכללת תל-חי. "בכל אוניברסיטה בעולם יש מרכז כזה ובארץ הועדה לתכנון ותקצוב (ולת"ת) של המועצה להשכלה גבוהה נותנת תקציב למכללות שמקימות מרכזים כאלה".

מה אתה נותנים למרצים שלכם במסגרת היחידה?
"סדנאות והשתלמויות בנושאים כמו הוראה בקבוצות גדולות וקטנות, הגברת המוטיבציה של הסטודנט, ייעוץ לראשי חוגים בתכניות לימוד, ייעוץ פרטני למרצים ועוד".

במכללת תל-חי לקחו ברצינות את נושא ההוראה כשכרגע הם עובדים על הכנסת "תיק עבודות למרצה", ממש כמו בעולם הדוגמנות והמשחק שם זה נקרא BOOK, בתל-חי זה נקרא Portfolio. אז מה יכיל תיק עבודות שכזה? "לתיק העבודות יוכל המרצה להכניס למשל קטעי וידאו של הרצאות שהוא נתן, תוצרים של התלמידים שלו, סילבוסים ומערכי שיעור, את הפילוסופיה שלו בקשר לתחום המחקר שלו ועוד. בגלל העובדה שהניסיון היחיד שיש למרצה היום בהוראה הוא מימיו כמתרגל צעיר, תיק עבודות שכזה יכול בהחלט לתרום לו בעתיד ויקל על ראשי המוסדות האקדמיים להכירו לא רק כחוקר על פי מחקריו והמאמרים שכתב, אלא גם לפי ניסיונו כמורה".

אם כן לא נותר לנו אלא ללמוד משאיפתה ובעיקר ממעשיה של מכללת תל-חי באשר לקידום איכות ההוראה באקדמיה. עצם הקמתן של סדנאות להוראה בשנים האחרונות במוסדות אקדמיים שונים מצביעה על בעיה קיימת בדרכי ההוראה של המרצים שלנו, שהרי "אין עשן בלי אש". אך מצד שני היא מצביעה, אולי, על ניסיון אמיתי שלהם להשתפר ולהיות טובים יותר עבורנו. את זה אתם תשפטו.