תלמיד תיכון מטנסי שבארצות הברית רצח בשבוע שעבר את סגן מנהל בית הספר בו למד ופצע אנושות את המנהל ועוזרו. אצלנו עדיין לא התרחש רצח בין כתלי מוסד חינוך. עם זאת האלימות גואה במתחמי בתי הספר ולא ירחק היום שדקירה קלה במפתח הלב עלולה להסתיים במות הקורבן. הדרך מכאן לרצח גם לא בכוונה תחילה, תהיה קצרה.
דיווחים באמצעי התקשורת חושפים אותנו, מידי יום, לידיעות על אלימות במוסדות חינוך. פעם זה סיפור על ילדה שנפצעה קשה בראשה בגלל ילד שחטף עצבים כי לא צירפו אותו למשחק. במקרה אחר תלמיד תיכון הותקף על ידי קבוצת נערים ונפצע מדוקרן. הסיבה: חשד שעלב באחות אחד מהם. באירוע אחר בתיכון, שלף תלמיד, בן 17, סכין לעבר נער, בן 15. התלמיד טען כי מדובר בהגנה עצמית משום שהנער שתקף איים עליו קודם לכן. במקרה אחר נפצעה מורה באורח בינוני, לאחר שנפגעה משקית מים שהשליך לעברה תלמיד, מהקומה השלישית בבית הספר באשקלון.
מכות בחצר בית הספר, איומים ומכות בשירותים הרחוקים מעין בעלי הסמכות בביה"ס הם עניין של מה בכך. גם קרבות מגע במסדרונות הפכו לשגרה ו"צחוקים" בין הילדים, מה עוד שאת הניסיון הם צוברים בחוגי נושא אלו, המתקיימים במוסד החינוכי עצמו.
לא תמיד צריך לחזור מדממים מביה"ס, עם פצע פתוח או שריטה, יש גם אלימות מילולית ואיומים שהם יותר קשים מפצע נוטף דם. גם המחשב, ברשתות השיח השונות, מהווה היום אמצעי להעברת איומים ומסרים אלימים שבגינם הילדים חוששים לצאת מהבית. אין זה סוד שהאלימות במוסדות החינוך מתעצמת ומזור אין.
20 אחוז ויותר, זה שיעור העלייה שנרשמה אשתקד באלימות בני נוער במתחמי מוסדות חינוך. המשטרה אוספת נתונים מספריים רק ממה שמדווח לה, ומה קורה עם הדברים שנסגרים בחדרי המורים גם היום?
המורים, ולמען הדיוק, המורות, לא תמיד יכולות להתגבר על התופעה שפשטה כאש בשדה קוצים, דווקא במוסדות חינוך. אלו מהווים מקום מפגש למאות ילדים המגיעים אליהם לשש שעות ויותר, והסגל, בשל מורכבות עיסוקיו והכשרתו, לא תמיד זמין ויכול לעמוד בפרץ. ניתן אף לאמר שהמערכת כבר הרימה ידיים במקרים הנחשבים לדידה קלים, כמו גניבות של תלמידים מתלמידים וסגל ביה"ס. "סוחבים" מכל הבא ליד: מכשירים סלולאריים, כסף מתיקים (גם תיקי המורים), ביגוד, ספרים וכו'. התמונה של ילדים הצמודים לילקוטיהם במשך כל יום הלימודים, כולל הפסקות והליכה לשירותים, היא כבר שגרה במוסדות החינוך ואמצעי מנע מגניבות.
המורים, המתקשים להתמודד עם התופעות הללו, מעדיפים במקרים רבים לא לראות ולהמשיך בשגרת עבודתם. היגררות למצב בו הם נאלצים להפריד בין הניצים אינה אהובה עליהם, מה עוד שבקרב רבים קיים החשש שמה הם עצמם יהפכו קורבן לאלימות ישירה או עקיפה בצורת פגיעה בכלי רכבם וגם זה כבר קרה.
אי אפשר להניף אצבע מאשימה רק לעבר משרד החינוך וכוחות ההוראה. הילדים האלימים מחונכים על ידי הורים שגם להם חלק רציני בהליך החינוך והטמעת הערכים החיוניים והחיובים מנוגדי האלימות. מאידך הם חשופים לערוצי אמצעי התקשורת האלקטרונית והאינטרנט המביאים, הישר לאקרן הביתי, תכנים אלימים שעל פי הבנתם הם ראויים לחיקוי.
אסור ללכת שבי אחרי הטענות הנוגעות בצמצום תקציבים כספיים בכל הנוגע למאבק באלימות. יש להילחם בתופעה שלה השלכות חברתיות הרות גורל בכל האמצעים השיטות והדרכים. עד היום עוסקים במחקרים ובדיבורים ויש לעבור למעשים, גם אם הם נראים לעיתים רומסי זכויות הפרט.
מנהל המוסד החינוכי או סגנו חייבים להתייצב בשער בית הספר בבוקר ולקבל פני התלמידים ולוודא שאין חריג בהתנהגות כזו או אחרת של הבאים. שומר בית הספר צריך לבצע בדיקת תיקים, גם אם יחול עיכוב מה בכניסה השוטפת. אם חבל על זמנו של התלמיד שיציבו גלאי מתכות ממש כמו בקניונים.
יש להציב קצין ביטחון ובטיחות בביה"ס שיסתייע במערכת מצלמות במעגל סגור שיתעדו את הנעשה במסדרונות, בכיתות (בהפסקות כי יש מורים שממש לא יאהבו תיעוד שיעוריהם....) ובחצר בית הספר.
המצלמות יתעדו את הנעשה וישמשו כראיה בעת הצורך, ובנוסף יהוו גורם מרתיע ומתריע. אין כאן שום מקרה של חדירה לפרטיות של מי מהילדים. להיפך הם ישמרו על ביטחון הילדים וישקפו את הנעשה ויאתרו את האלימים הראויים להרחקה מבית הספר. יש לזכור כי גם השטחים הציבוריים במקומות רבים ומכובדים, החל מבתי מלון וכלה במוסדות ציבור, מצוידים במצלמות המתריעות על מקרים חריגים כמו גם פליליים.
לאלו יש לצרף מערך לימוד והסברה, מעקב ומשוב מידי תקופה. חייבים לרתום למלחמה באלימות גם את אמצעי התקשורת השונים כולל בקרה מסויימת והסברה באמצעות אתרים פופולאריים.
היום, על רקע המאבק באלימות בצילו של יום הזיכרון לרצח רבין נעשית פעילות שיטתית כנגד אלימות. אלא שלא די בימים שסביב יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל. יש להמשיך בכך לאורך כל השנה ולכרוך את המסגרת החינוכית לטיפול יומיומי בנדון. אם המאבק וההרתעה יחלו במוסד החינוכי הם יחלחלו לחברה כולה ותלמידי ביה"ס יהיו השגרירים בדרך שלנו כחברה להיות קהילה שפויה וסובלנית, והלוואי שכך.
מי לא שומר על ילדי ביה"ס?
נורית אמיתי
13.11.2005 / 9:03