חתול שחור

אגודת צער בעלי חיים תל אביב אינה חברה עוד ב"נח" - ארגון הגג של ארגוני בעלי החיים בארץ. ההחלטה התקבלה באסיפה כללית של ארגון נח לפני כשבועיים. לכאורה מדובר בעניין פנימי, בפרק נוסף בעלילה אינסופית של מלחמות ארגוני החיות ביניהם. אבל ההשעיה (או שמא ההתפטרות כטענת הנציג התל אביבי), מצביעה על שלב חדש בוויכוח מתמשך סביב סוגיית נחיצותן והיקפן של המתות החסד של חיות נטושות.

בוויכוח הזה ניצב לבדו מצדו האחד של המתרס ארגון צער בעלי חיים תל אביב, הדוגל במוצהר בהמתות חסד מיידיות של מרבית החיות הנטושות הבאות בשעריו. מעברו האחר של המתרס נמצאים כל ארגוני החיות האחרים בארץ, המתנגדים להמתת חיות נטושות. המתנגדים זוכים לתמיכתה האידיאולוגית של מרבית הגופים הציבוריים הרלוונטיים, ושל רב הציבור המתעניין בנושא. זירת ההתגוששות של הארגונים האלה היא זירה עתירת אמוציות: הרבה טונים גבוהים, לא מעט תביעות משפטיות הדדיות, והרבה מאד קללות וגידופים.

הסיבה הרשמית להשעיה היא העובדה שארגון צער בעלי חיים תל אביב משתף פעולה עם חברת "מגן לחתול", השייכת לנעמה אדלר, לשם לכידת חתולים. נגד אדלר מתנהל מזה שלוש שנים הליך פלילי בבית משפט השלום בתל אביב שעניינו המתה והתעללות בחתולים. אדלר מצידה מנהלת משפט דיבה נגד כמה מדמויות המפתח בארגוני בעלי החיים ונגד רשת שוקן שחשפה את הפרשה. בני שלזינגר, נציג צער בעלי חיים ברמת גן וארגון "תנו לחיות לחיות" בנח מסביר, כי "העובדה שצער בעלי חיים תל אביב עובדים עם לוכדים פרטיים, ובכללם אדלר, מקוממת, משום שהם מקבלים כסף תמורת כל חתול, ויש להם אינטרס כלכלי ללכוד כמה שיותר חתולים שברוב המוחלט של המקרים מומתים".

לפני כחודש הוציא משרד החקלאות מכתב לווטרינרים, האוסר עליהם להפעיל את "מגן לחתול" עד להכרעת בית המשפט השלום בהליך הפלילי העומד נגד אדלר. לדברי ריבי מאייר, נציגת "העמותה למען החתול בישראל" בוועד ארגון נח, המכתב הזה היה העילה הרשמית להוצאת צער בעלי חיים תל אביב מארגון הגג.

דוברת אגודת צער בעלי חיים תל אביב, ד"ר דגנית בן דב, טוענת כי "נעמה אדלר היא בעיקרו של דבר תירוץ לוויכוח אידיאולוגי מתמשך בין הארגונים. עיקר יישומו של הויכוח הזה אינו אלא תדמיתי: אנחנו לא הגוף היחידי בשטח שעושה המתות חסד, אלא היחידי שמצהיר על כך בגלוי. הסיבה היחידה להימנע מהצהרה גלויה היא הצורך למשוך אהדת קהל שפחות מודע ופחות מבין על מה מדובר. אני מבינה את האדם הרגיל מהרחוב, שיותר קל לו להזדהות עם ארגון שמוצג כגוף שכן מציל חיות, מאשר עם ארגון שגם מציל וגם ממית. חבל מאד ששיקולים שאינם קשורים לרווחת בעלי החיים גורמים לסכסוכים בין העמותות ומונעים שיתוף פעולה".

קולי פרידנשטיין, שנמנה עם מקימי צער בעלי חיים ב-92, מסביר את עזיבתו במניעים אידיאולוגיים: "עם הקמת נח סיכמנו שלשם שיתוף הפעולה, הארגון לא יגבש עמדה של קולקטיביות רעיונית. כולנו הכרנו בצורך בהמתת חסד, והסכמנו לעשות את המקסימום כדי למנוע את זה. כשהבנתי שהארגונים האחרים מנסים להכתיב לנו את צורת העבודה, הודעתי על עזיבתנו את הארגון".

שאול לפיד, מנהל צער בעלי חיים חיפה, מייחס את המשבר לאדלר. "היא העבירה חתול שחור בכל העסק. דרשנו מצער בעלי חיים תל אביב להפסיק לעבוד איתה, והם סירבו". בוויכוח האידיאולוגי מציג לפיד עמדה סובלנית יותר משל מרבית עמיתיו: "את עמדת הארגון התל אביבי אפשר בהחלט לכבד", הוא אומר, "היא רווחת בארצות מאד מפותחות כמו אנגליה, אוסטרליה, דרום אפריקה וארה"ב, הטוענים שאין מנוס מהמתות מסיביות. אבל בשנים האחרונות דווקא העמדה שלנו, לפיה עיקורים וסירוסים המוניים של חתולי רחוב יצליחו בסופו של דבר להשתלט על הבעיה, הולכת ותופשת לה מקום בעולם. צער בעלי חיים, לעומת זאת, ממשיכים לעמוד על שלהם".

אדלר מצדה, אינה מכחישה את הרדמות החתולים הרבות שהיא מבצעת. לטענתה, הן נעשות מתוך אידיאליזם צרוף. "אנחנו עושים את זה בשביל החתולים", היא אומרת. "מדינת ישראל לא משכילה להבין מה טוב בשביל החתולים שלה. בזכות הארגונים האלה אנחנו נגיע בקרוב למצב שהמדינה תיחנק עם החתולים שלה".