השבוע לא יהיה טור על יעל בר זוהר. למה? ככה. תגובותיכם הצוננות לטורי האחרון והאיום (!) סדקו את ליבי, ומיד החלטתי לשנס את מותניי ולכתוב טור טוב. אלא שכוונה לחוד ומעשים לחוד, ואחרי חצי שעה מצאתי את עצמי מקלידה במרץ, תוך שאני שואלת את עצמי האם הקוראת המקסימה ע' תאהב את המטאפורה הזאת, ומה יחשוב הקורא הנמרץ שמעון על ההברקה "יעל בז'אז'והר?". חיש קל מצאתי את עצמי משותקת, כדרכם של אנשים שנואשים לאהבה.
בעודי מקללת את עצמי במרץ קלטה עין הנץ שלי את הפרסומת החדשה ליינות כרמל. מיד מצאתי את עצמי גולשת על גל יוקד של שנאה. הפרסומת הזאת פשוט השכיחה ממני את כל הקינות על החזייה של יעל בר זוהר, וגם את כל המחשבות העגומות על עתידי ככותבת וכאשה (מה?!). כשאני שונאת, אני כמו בולדוג צרפתי. כלבן משטרתי לא ייחלץ ממלתעות הברזל שלי את הגרב המסמורטטת. והגרב, יסלח לי הקורא שמעון על המטאפורה, היא מילי פאקן אביטל.
קשה נורא להגדיר מה זה פרובנציאליות. בעברית קוראים לזה "קרתנות", שזה מלשון קרת - "עיר קטנה". אין לי מושג למה מתכוונים בזה. הכרתי בחורות מחדרה עם יותר סטייל בקצה הציפורן הסגולה שלהן מאלף אושיות תל אביביות כמו אורי שטרק. אז בואו נסגור שפרובינציאליות היא לרצות להיות מישהו אחר, למרות שהמישהו הזה הוא טרנדי בערך כמו אוגר.
קחו את "התשובה הישראלית ל...", למשל. אנחנו העם היחידי שאני מכירה שכל הזמן עסוק בלמצוא "תשובות ישראליות" לכל נפלאות העולם. קטשופ חדש יוצא? מיד הוא התשובה הישראלית ל"היינץ - הקטשופ מאמריקה". זמרת חדשה מוציאה סינגל על אהבה נכזבת? מיד היא "התשובה הישראלית" לאלאניס מוריסט. למי אכפת שהטקסטים של הזייפנית הצעירה כוללים שורות כמו "למה עזבת אותי אהוב/ חבק אותי שוב/ תחת עצי החרוהוב!". ברגע שאת התשובה הישראלית למשהו, אין יותר שאלות.
ובאותו עניין, הידעתם שאני, פ.בניזרי, הייתי אחת מ-30 התיכוניסטיות שהלכו לראות הופעה של דייויד קנופלר בפארק הירקון? מי זה דייויד קנופלר? אהא! דייויד קנופלר הוא אחיו של מארק קנופלר, הלא הוא סולנה המקליש של להקת האיצטדיונים הנוקבת, הדייר סטרייטס. דייויד מקריח כמו מארק, יש לו סרט שיער כמו למארק, והוא יודע לנגן בדיוק כמו מארק על הגיטרה, רק פחות טוב. סולו הגיטרה שלו נשמע בדיוק כמו עדר עיזים מדליית אל כרמל, המבצעות את תקליטו האחרון של בן ארצי ברוורס. רק מה? במדינתנו מספיק לכתוב שמישהו הוא הבן דוד של מייקל ג'קסון, וכולם מיד רצים להשתכשך בבריכת הגנים של התהילה.
מה שמחזיר אותנו לפרסומת הכי פרובנציאלית שראינו בזמן האחרון - הפרסומת החדשה של סלקטד, המביאה אותה בקונספט המרעיש הבא: "גם בניו יורק שותים יינות כרמל". אה, "גם" בניו יורק שותים יינות כרמל? מה אתם סחים, חבריא? מיד אני הולכת ושולפת לי בקבוק, כדי לחגוג את הצטרפותנו למשפחת האדם.
מילי אביטל היא מילי אביטל, הלא היא "הכוכבת האמביציוזית שעשתה את זה באמריקה". מילי עומדת על המדרכה בשמלה סטייל גרייס קלי ומראה לנו את העיר. "בונד סטריט", מצחקקת לנו מילי, "היא המסעדה היפנית הכי חמה בניו יורק". מה את אומרת, מילי? "חמה" כמו "לוהטת"? "חמה" כמו "גזעית"? יה- בא-יה!!! איזה ג'דעית את, ממש חברה'מנית. האמת היא שבביקורנו האחרון דווקא לא קראנו על הבונד סטריט במדריך של "גאזט", אבל זה רק בגלל שאנחנו פרובנציאליים, מילי, איכרים בורים מישראל. אין לנו ספק שאת תקחי אותנו למקום החם ביותר. אחרי הכל, את הכוכבת ששיחקה לטאה סקסית בסרט מדע בדיוני כושל.
ובאמת, מילי ותסרוקת הפשטידה שלה לוקחים אותנו במונית לבונד סטריט, שם מקבל את פנינו זוג הומואים, שיש להם זמן, כמו כל המסעדנים הניו יורקים המצליחים, לשבת באמצע שעת הלחץ ולארח את הכוכבנית. טוב, אולי זה בגלל שהם מכירים את מילי מהוליווד, בתור ההיא שמסתובבת עם שטיח האמבטיה המנוזל מ"חברים". ואכן, כשמילוש מעניקה להם את הבקבוק הנדיר מאיזראל, הם כמעט מתעלפים על המקום. הומו א' טועם, מעפעף כמו ג'ודי גארלנד, ומיד פולט משהו כמו "יין צעיר, קטנטן ואמיץ עם רמז לטרוריזם בפאלט". מילי מחייכת, הם עושים לחיים, והיי הופ - אנחנו על המפה.
בבסיסה של הפרסומת הזאת עומדות שתי הנחות: א) מילי עשתה חצי סרט בהוליווד, ולכן היא אושיה נערצת בישראל. ב) המלצה ממסעדן ניו יורקי תשנה מיד את דעתי על היין שלי ותעשה לו הרבה כבוד. אמן. אלא שמה לעשות וההנחות האלה מטופשות כמו ההופעה של דייויד קנופלר, ועושות בעיקר חשק לגחך. ישראלים אינם אוסף ולדניות איטיות מבוואריה. לישראלים היום יש סטייל וידע לא רע בהלכות עולם. רובנו אפילו מעריכים מאוד הצלחה בישראל, ומעדיפים אותה על חצי הצלחה באל.איי. הי, תארו לעצמכם, אפילו ראינו את "סטארגייט" בכיכובה של מילי וגילינו שהיא אולי אמביציוזית, אבל יש לה מנעד רגשות של סטייק. אני גם לא אשנה את דעתי על יין שראיתי אלף פעם בסופר, רק כי שני שחקנים שנראים כמו מלצרים ב"אחמד את סלים" אמרו לי שהוא מעולה. וחוץ מזה, אם אתם רוצים למכור לנו מנהטן שיק, תאלצו להיות קצת יותר מתוחכמים ממדריך "חץ". מסעדה עם שם של מלכודת תיירים כמו "בונד סטריט"? עדיף כבר "תנוב'לה - כיכר אתרים".
הילד מ"שמש" הוא התשובה הישראלית לדייויד שווימר?
28.6.2001 / 15:36