מטאליק בלוז

הרבה נאמר על הסרט הזה: העלילה מפותלת ולא צפויה, החיבור בין קושניר לאיבגי מצוין והצילומים יפים. אבל זה לא מספיק פה. ורטה מציג בסרט את הישראלי שהוא דור שני לשואה, אבל צבר לכל דבר, סוחר עלק ממולח, שרק מחפש לדפוק קופה ולנוח, ושחור המחמד שלו, זה שעושה את העבודה השחורה, בחור עם לב זהב, שגם רוצה פעם אחת, רק פעם אחת, להצליח בגדול (בקנה מידה של שיכון עמידר). שמואל וסיסו יוצאים להרפתקת חייהם בגרמניה ובדרך אמורים להתעמת עם כל מיני שדים מעברם. בעיקר שמואל, שהקשר שלו לגרמניה מתחיל ברחם, גם אם כף רגלו מעולם לא דרכה שם.

ורטה מהלך בסרט בין שני צירים: זיכרון השואה בדור השני והחברות בין השניים. ופה הוא גם נופל. סיפור החברות והיחסים ביניהם, החלום הכל ישראלי הזה של לדפוק קופה פעם בחיים הוא נושא בפני עצמו. מה אנשים מוכנים לעשות בשביל להגיע למנוחה והנחלה. גם סיפור מסע של ישראלים בחו"ל, ובפרט ארץ כמו גרמניה, יכול להיות יותר עמוק. הרי התפיסה של הישראלי בחו"ל את עצמו, ואת הזרים שסביבו היא כמעט נושא למחקר אקדמי וורטה לא הולך עם זה עד הסוף.

אבל לא רק פה ורטה מפספס. גם בניתוח שלו את זיכרון השואה הוא לא נותן ביטוי אמיתי ועמוק לחרדות שנטועות עמוק בכל בן דור שני. עבור אלו שאינם משתייכים על אותה הקבוצה המיוחסת, הוא לא מראה את הדברים כך שיחרתו בזיכרון. הוא מציג את פני השטח באופן בנאלי וצפוי, ולא מצליח לייצר רבדים עמוקים יותר שהיו יכולים להוסיף לאמינות גיבורי הסרט.

איבגי הוא איבגי הוא איבגי. זה נכון. אבל לפני כמה ימים כשרציתי לומר לחברה שלי מי משחק בסרט, יצא לי הכי טוב, דוד הכי טוב. זאת קצת בעיה. איבגי, שמזוהה אולי היום יותר מכל עם הדמות שלו מהפרסומת, נותן בסרט הופעה מצוינת. אבל בכל זאת משהו לא מתחבר. נראה שורטה זנח את הסיפור של סיסו, שהיה יכול להיות מעניין הרבה יותר ונשאר עם הבנאליות של הדור השני לשואה. הרי גם סיסו הוא תוצר של המדינה. הוא אף פעם לא יצא מישראל. על גרמניה הוא לא שמע בבית, אלא הוזן מפחדים של אחרים בני גילו, שהם, מה לעשות, דור שני לשואה (ראה ערך שמואל). הוא לא דובר שפה זרה, ואין לו שמץ של מושג מה קורה סביבו. ההתמודדות שלו עם הזרות וההיכרות שלו עם סיפור השואה הייתה יכולה להפוך את הסרט הזה למשהו אחר לגמרי.

אבל בכל זאת, יש בסרט הזה משהו שובה, שכן משאיר אותך עד הסוף: החיבור המצוין של איבגי וקושניר פשוט קופץ מהמסך והעלילה זורמת ומפתיעה. אחרי כל המאמץ, יצא לורטה סרט פרווה, סרט שיכול היה להיות להיט חורפי אמיתי.

תוספות: מאחורי הקלעים, סצינות שהורדו בעריכה, הגרסה הראשונה (יש כזאת, וצפו להפתעה), אלבום תמונות, ערב הבכורה ועוד.