ידידיי הנאורים,
הגיעה העת לזעוק כנגד עוולות האפרטהייד הצרפתי כלפי אוכלוסיית המהגרים המוסלמית. על אי צדק משווע בחלוקת משאבים לאותם איזורים נחשלים. למחות על ניקור העיניים של השפע בידי הצרפתים, הלבנים, נוצרים, משכילים, כנגד האוכלוסייה, השחורה, המוסלמית הלא משכילה שנדונה לחיי סבל ומסכנות. המעצרים ההמוניים של צעירים מפגינים המוחים נגד עוולות הכיבוש הצרפתי התרבותי והכלכלי ומחיקת צביונם הדתי וגאוותם הלאומית האנטי נוצרית-מערבית, הם עוד גורם לשינאה.
פגיעה בכוחות הביטחון, שריפת בתי הספר וסניפיי הדואר הם מחאה לגטימית כנגד מוסדות ממשלתיים מדכאים המנציחים עוולות. בתי הספר הינם כלי לאינדוקטרינציה פרו מערבית, ניאו קולוניאליסטית, קפיטליסטית, אנטי מוסלמית המנציחה את הפער הכלכלי והאפלייה על בסיס דתי ואתני. אלו שורפים את נשמתם וגאוותם הלאומית והדתית של ילדי המהגרים, על מנת לייצר עוד ברגים במכונות הניצול האתני-דתי-כלכלי.
אני קורא לידידיי באוניברסיטאות העולם החופשי להחרים את מוסדות האקדמיה בצרפת ומחקריהן וחוקריהן, היונקים משדי תעשיית הניצול, האפרטהייד, האלימות, השנאה והכוחנות של המערב השבע, אותן אוניברסיטאות המנציחות את העוול ומבצעות הדרה של מהגרים ומיעוטים אסלאמיים ממוסדותיהם. אני קורא להחרים תוצרת צרפתית וללחום נגד ממשלת פושעי המלחמה מעידן מסעות הצלב,דרך טבח של מעל מליון אלג'יראים מוסלמים והגליה של מעל שני מיליון מהם מארצם, פעולות הטבח הביזה והאונס באפריקה על ידי ליגיון הזרים הצרפתי, קיבוע תהליכי תפיסה של תורות גזע במלחמות בין שבטים אפריקה ומימון ותמיכה של רצח הטוטסי בידי ההוטו והיד עוד נטויה.
יש להצדיק כל מאבק מזויין בסוכני הרוע הקולונאליסטי, הקפיטליסטי, והאנטי מוסלמי. לאזרחי צרפת יש להלין רק כלפי עצמם וממשלתם שגררו את ההמון המקופח לפרעות. יש לזכור שטרור הוא נשק החלשים, וכבודם הרמוס של המהגרים הוא מעשה ידי ממשלת צרפת.
שעשוע ותו לא
המכתב הנ"ל נכון עובדתית אך דמגוגי מאוד, יחד עם זאת, הצהרות כאלו נשמעו לא פעם כלפי ישראל מפיהם של פוליטיקאים אירופאיים, ועל הרבה פחות ממעלליהן של מדינותיהם שלהם. הצביעות האירופאית חגגה על צרותיה של ישראל, והנה התפתחויות חדשות עלולות להציב מראה מול פני האירופאים וללמדם את הפתגם הידוע "כל הפוסל, במומו פוסל".
אין מדינה בעולם בה אין אזרחים שווי זכויות יותר ואזרחים שווי זכויות פחות. האפליה נעוצה בהגדרת "אנחנו" קולקטיבי לעומת "הם", המודרים מאותו קולקטיב. רמות השייכות יייקבעו לרוב על ידי מוצא אתני, דת, "ותק" במדינה, מצב כלכלי, איזור מגורים, תרבות, נטייה מינית וכיוב'. הבעיה היא היכן שמים את הגבול של בין מה שסביר למה שלא סביר באותה התייחסות מפלה, מה הצורך והסיבה לאפליה.
בישראל לדוגמא, יזכה המיעוט המוסלמי ליחס מפלה במידה מסויימת ממוסדות המדינה ומאזרחיה היהודים, למרות השיוויון על פי החוק. יהיה זה נכון להעמיד את זה בהקשר לקונפליקט כולל בין ישראל ובין הלאום הערבי, והפלסטינים בתוכו וכן העולם המוסלמי הלא ערבי (איראן לדוגמא). השאלה עד כמה ניתן לדרוש שיוויון זכויות לאזרחים המזדהים עם האוייב ואף קשורים אליו בקשרים שבטיים. לא מדובר כאן על נאמנות כפולה, שאינה סותרת (כגון האירים בארה"ב או הסינים בקנדה), אלא על נאמנות של אזרחי מדינה אחת לאחרת, תוך הנאה מסביבה נוחה, פתוחה ומערבית שמדינות ערב או הרשות אינן מסוגלות לספק להם.
כמובן שמדובר בהכללה, אך יש בה יותר ממידה של אמת. לדוגמא, האם באמת ניתן לדרוש שיוויון זכויות מלא לתושבי אום אל פאחם, בה עשרות אלפי אנשים צועקים בכנסי התנועה האיסלאמית ב"בדם ורוח נפדך יפלסטין"? כמובן, שקיימים מקרים חסרי הצדקה, כגון אפליית הישובים הדרוזים שאחוות הדמים בינם לבין חבריהם היהודים בצבא לא ממש מתבטאת בהפניית תקציבים, או אפלייה של הפריפריה, אך ההדרה אינה אותה הדרה.
לצרפת, לעומת זאת, יש יופי טופי של יחסים עם העולם הערבי, ומעורבותה הרצחנית באפריקה מעולם לא חזרה אליה כבומרנג. אך מתברר שהיחס לאזרחים לא אירופאים, צפון אפריקאים, ואפריקאים מוסלמים, בכל הנוגע לשיוויון בחלוקת משאבים, יחס השלטונות וביטחון אישי, חמור אף יותר מבישראל. וכאמור, צרפת אינה אומה במלחמה. מה שהחל כפרעות וונדליזם בעיקר על בסיס כלכלי-חברתי תפס וימשיך לתפוס מהר מאוד את אש הבערה הפונדמנטליסטי איסלאמי. לכהני הדת המוסלמים תהיה עבודה קלה בשילהוב המון משולהב ממילא, והמתונים המעטים בעולם האיסלאמי, כרגיל," יושתקו". השאלה המהדהדת בראשו של שיראק היא קרוב לוודאי "עוד כמה זמן?", עוד כמה זמן נשאר לצרפת בטרם יחלו פיגועי טרור המוניים לשטוף את המדינה. שהרי כרטיס כניסה לגן עדן מקבלים על הרג כופרים לא על שריפת בתי ספר ומכוניות רנו.
אם עד עתה נאלצנו לשמוע דיפלומטיים אירופאים מחלקים לישראל ציונים על אופן ההתמודדות עם טרוריסטים מוסלמים, עתה נזכה לראות אותם מתפתלים מול המסך מנסים לשלב נאורות ודמוקרטיה עם הצורך בשמירה עליהם בארצותיהם שלהם. נגלה כיצד הם מטפלים בזרעי הפרענות בקירבם, ואולי, רק אולי נשמע כמה סיפורים על היחס למהגרים, מוסלמים וכל מי שלא מספיק בלונדיני בבלגיה, בשוודיה או בשאר חברותינו באו"ם. אני בטוח שפתאום היחס לפריפריה, לעולים, ולאזרחים הלא יהודיים בישראל עדיין ייראה לכולנו פחות ממושלם, אך בעולם יחסי, לא נהייה ממוקמים כל כך רע בסקאלה.