אתה דינוזאור או שסתם לא הסתפרת חמישים שנה?

כמעט כמו אקסל רוז בזמנו, חוזר ג'ף לין עם תקליט חדש של אי.אל.או,Electric Light Orchestra, מה שנקרא בעברית ("תזמורת אורות החשמל"), הראשון מזה 15 שנה. לעומת רוז, שהיה צריך לקבץ סביבו כמה חבר'ה חדשים שיתחזו למותג היוקרתי אך המפורק גאנז אנד רוזס, לין לא צריך טובות מאף אחד. הזכויות על השם מספיקות לו בהחלט, והיות שהוא במילא היה נותן הטון הכמעט בלעדי בלהקה מאז עזיבתו של רוי ווד, אין לו שום בעיה לכתוב, להפיק, לשיר ולנגן כמעט בכל הכלים לבד, מבלי שאף אחד ירגיש בחסרונם של החברים האחרים. זה אולי קצת מוזר לדמיין איש אחד מקליט לבד תקליט רוק בומבסטי, סופר-מופק ומלא בכלים חיים כמו "זום" (אן.אם.סי), כאילו היה זה תקליט לואו-פיי פושטי שהוקלט בטייפ ארבעה ערוצים, אבל אין מה לרחם עליו, זה לא שאין לו חברים או משהו. לין הוא דווקא בחור מקובל בחברה, והוא אפילו אירח שניים ממלכי כיתת הדינוזאורים - ג'ורג' הריסון ורינגו סטאר - בתקליט החדש.

ג'ף לין, שצמח מתוך סצינת הלהקות של בירמינגהם בשנות השישים ועבר דרך הלהקות Idle race וה-Move, חיכה הרבה שנים עד שהגיע לסטטוס בו הוא מחזיק היום. זה לא שאי.אל.או לא היתה להקת פופ מדהימה שהנפיקה כמה מהלהיטים היפים ביותר של הסבנטיז, כמו “Livin’ thing” ו“Telephone line”, ואפילו חדרו לטריטוריית הדיסקו עם שירים כמו “Last train to London" ו“Shine a little love", וזה לא שג'ף לין הוא לא כותב מלודיות מרגש, אבל באי.אל.או תמיד היו אלמנטים מרתיעים שמנעו מהם לקבל את הכבוד הראוי להם. הם תמיד היו מסחריים ובומבסטיים מדי, היה להם מוטו יומרני ומגוחך של לשלב רוק עם מוזיקה קלאסית, הם השתמשו בכלים קיטשיים כמו כינור, צ'לו וקרן יער לצד סאונדים אלקטרוניים שבאמת מתאימים לאימג' הנצחי שלהם של חללית דמויית "סיימון".

ג'ף לין רצה יותר מכל דבר אחר להיות הביטלס, אבל הוא רצה לעשות את זה בדרך שלו, ואת זה אניני הטעם של המוזיקה לא היו מוכנים לקבל. כנראה שהוא היה צריך להפיק תקליטים לג'ורג' הריסון, רנדי ניומן, בריאן וילסון, דל שנון, רינגו סטאר ופול מקרטני (בין היתר), להיות חלק מהסופר-גרופ The Traveling Wilburys (ביחד עם ג'ורג' הריסון, רוי אורביסון, בוב דילן וטום פטי), ולבסוף להפיק גם את שני השירים החדשים של הביטלס, “Free as a bird" ו-“Real love", כדי לצאת מהנישה של אשף הפופ הביזארי עם לוק האריה ולהיזכר בנשימה אחת עם הלהקה האהובה עליו.

איך שלא יהיה, ג'ף לין נכנס להיכל הכבוד של הפופ, וכמה חודשים אחרי יציאת הקופסה המפוארת של אי.אל.או, "פלאשבק", התקליט החדש נשמע בדיוק כמו שהיינו רוצים שהוא יישמע. בימינו שיר חדש של אי.אל.או הוא אמנם כבר לא חומר למצעדים, אבל "זום" נשמע כאילו לא עברו מעל לעשרים שנה. נראה שכל עוד לין לא מחליף משקפי שמש הוא לא יכול לפספס.