תעשי קפה ותסתמי!

ידיעה בוואלה! ובעיתונים היומיים הביאו לידיעתינו מקרה קורע לב על פקידה בצה"ל שהועברה לבסיס אחר, מרוחק יותר מבסיסה הקודם, על ידי מפקדה לאחר שזו סירבה להכין לו קפה. אני כמובן הזדעזעתי, אך שלא כמו האחראים לידיעה, לא הזדעזעתי מחומרת ה"העונש" שהוטל על החיילת, אלא מקולתו ומההד התקשורתי שנגרם.

החיילת המדוברת החליפה את מזכירתו של אותו סגן אלוף, היא לא החליפה את קצינת המודיעין של היחידה או את רס"ר המשמעת; היא גם לא החליפה את השומרת הגדודית או את קצין הת"ש של היחידה. היא החליפה את מזכירתו, פקידה, שתפקידה, בין השאר, הוא להכין קפה למפקדה. בואו ניקח פקיד למנכ"ל של חברה פרטית לדוגמא: והיה ואותו מנכ"ל יבקש ממזכירו להכין לו קפה והלה יסרב ועוד יעז להיתווכח עימו על כך, ברור שאותו בוס יראה לו את הדלת. אבל אותה פקידה גבהת לב החליטה שדי! היא רוצה לעשות דברים אחרים. אולי היא רצתה לטפל בבעיות הת"ש של החיילים, אולי היא רצתה להיות מופקדת על החמ"ל ביחידה, אולי היא הייתה סבורה שמקומה בכיסא הקצין ולא ההיפך.

קייימת רק בעיה אחת, אותה חיילת היא פקידה. היא לא ביקשה להתנדב ליחידה קרבית, היא לא עברה הכשרה של פקחית טיסה, היא לא עברה קורס מש"קיות חינוך והיא לא הייתה אחראית על השמירה ההיקפית של היחידה. היא פקידה וככזו התפקיד שלה הוא להקל על חייו של הבוס, הכשרתה כוללת תיוק ניירות, דו"חות, עשיית טלפונים; וכן, גם הכנת קפה אם הבוס רוצה, ואם ממש יתחשק לו רוגעלך היא אף תזיז את ישבנה לכיוון המטבח ותשאל את שרוליק הטבח אם נשארו עוגיות מארוחת הבוקר.


מהיכרותי את המערכת הצבאית ידוע לי שניתן לטפל במקרים אלו בדרך אחרת. לי ולחבריי לפלוגה לא הייתה האופציה לסרב לשמור על הבסיס בסוסיא, ייטב או רמת הגולן ולבנון, גם אם נורא התחשק לי להמשיך לישון או לשחק סנוקר. סירובי פקודה ביחידות שאני יודע עליהן הסתיימו בכלא צבאי או ריתוק, אך אותה חיילת נשלחה לבסיס אחר. רחוק יותר. ועל זאת היא עוד מתלוננת. כשסרבנים מימין ומשמאל עוברים על החוק ונשלחים למחבוש, ובצדק, הייתי מצפה מהצבא ללמד את החיילת קצת ענווה בעודה נאבקת בשאלה המצפונית האם הכנת קפה נכללת בהגדרות התפקיד שלה.

אך מסתבר שאני כנראה בודד בדעתי שכן קשה לי להסביר את שיתוף הפעולה הפורה של התקשורת עם אמה הנסערת של החיילת בסיקור ה"סקופ המזעזע". האמא הפגועה מחתה בתוקף על עזות המצח של מפקדה של ביתה: "לא שלחתי ילדה לצה"ל בשביל שתשרת כמו בבית קפה, להכין קפה. שלחתי אותה שתהיה גאה ששירתה בצה"ל כמו אמא שלה, הדודים שלה והדודות שלה". איזו ציונות. אני לא יודע איזה תפקיד בצבא החזיקו הנשים של אותה משפחה פטריוטית, אך אם הן לא נדרשו להכין קפה, הן כנראה לא היו פקידות. ובאמת כל הכבוד להן. הבעיה היא שהבת היא דווקא כן פקידה, ולא כל כך מוצלחת כנראה.

שאלתי את אמא שלי אם במקרה גם היא, כמו האם הנסערת, קיבלה טרם גיוסי איזשהו מכתב ממופז (הרמטכ"ל בזמנו), או כמו שאנחנו קוראים לו בבית, "שאוליקו" (מין שם חיבה שכזה); או אולי גלויה או ספח כזה ששואל אם היא מוכנה "לשלוח" אותי לכמה שנים לקייטנת צה"ל, עם הבטחה לזכות וטו מיידית כל פעם שהמבט של המפקד לא נראה לי. התשובה למרבה הפלא הייתה שלילית. גם חבריי לנשק ואף שאר חבריי מאגף הניירת, לא זוכרים שאמא שלהם נשאלה האם נוח לה לשלוח את הילד לצבא. אולי משום מה הפריבילגייה הזו שמורה אך ורק לאותה האם, כמו שהפריבילגיה לסירוב פקודה שמורה אך ורק לחיילת הספציפית הזו.

אך אל דאגה. אם לרגע חשבתם כמוני שכל העניין מגוחך, מתברר שהטעות היא דווקא שלי. שכן שראש אכ"א כבר התבקש לנושא והוא אישר רפורמה במערך הפקידות בצבא, במסגרתה נקבע בין היתר שפקידות לא יחויבו להכין קפה למפקדיהן. את הטמטום והקטנוניות שבהחלטה אין לי את היכולת להסביר. אולי צריך להיות איש צבא רם דרג בכדי לתרץ החלטה שמאפשרת לאחרוניי מערך הפקידות בצבא להתעלם מהגדרת תפקיד מאוד טריוויאלית בשוק האזרחי. אוליי מעדיף ראש אכ"א להתעסק בזוטות לא מוצדקות במקום לקבל החלטות בנושאים קצת יותר מתבקשים ומוצדקים, כגון החלטה שתמנע מקצין שהטריד מינית את הכפופים לו להתקדם בסולם הדרגות, או חיפוש דרך לזרז את פתיחת כל מסלולי השירות בפני המתגייסות. לא שיש לי בעיה עם כך שראש אכ"א מעוניין לקום להכין לעצמו את הקפה בישיבות המטכ"ל, זו זכותו. אך קשה לי לראות את אלוף פיקוד צפון קם באמצע ישיבת מטכ"ל ושואל את שאר החבר'ה בפאלפליה של חלוץ כמה סוכר הם רוצים בקפה שלהם בעוד פקידתו משחקת סוליטר במחשב.