פוטבול: ארבעה חדרים

כשאומרים "פוטבול" ו"קולג' פוטבול" מתכוונים לשני דברים שונים לגמרי. זה לא רק הניקוד או החוקים - זה בעיקר ההבדלים בין השיטות של הקולג' פוטבול לבין המקצוענים. ובכן, אני מבטיח לכל אלפי המעריצים (הערת עורך: למה אלפי? מיליון לפחות) שבשבוע הבא אני אעבוד על כתבה כזו, הסירו דאגה, אתם יכולים לישון בשקט בלילה. בינתיים, החלטתי לספר לכם ארבעה סיפורים מענינים על שחקנים בספורט המקצועני, ומעלליהם בקולג'ים.

לא בהכרח מי שסומן כהבטחה גדולה בקולג' פוטבול יהפוך להיות שחקן טוב במקצוענים. ישנם אלפי סיפורים על שחקנים שהיו טובים בקולג', והפכו יותר מאוחר להיות פלופ די רציני. כמובן שמצד שני ישנם שחקנים שאף אחד לא ציפה מהם לכלום, והפכו לסיפורי הצלחה גדולים. היום נביא לכם סיפורים על שחקנים שאף אחד לא ציפה מהם להגיע להיכן שהם היום.

אנטוניו הוא הטייט אנד הכי טוב היום בליגה. הוא סיים את עונת2004 עם 13 טאצ'דאונים, שיא לטייט אנדס. גייטס גם הוביל את הסן דייגו צ'ארג'רס בתפיסות - 81, וביארדים ממסירה - 964. היכולת שלו לתפוס כדורים אבודים היא מאוד מרשימה, ויש לכך סיבה טובה, ל"שעריים" יש ידיים נהדרות. אנטוניו גייטס היה אחד משחקני הכדורסל הכי טובים ומוכשרים בכדורסל המכללות. הוא היה מוכשר בתיכון בשני ענפי ספורט, כדורסל ופוטבול, אבל כשהגיעה השעה להחליט באיזה ספורט לבחור, הוא הלך לכדורסל. בשנתיים הראשונות אחרי סיום התיכון הוא התנדנד בין מספר קולג'ים עד שלבסוף מצא את עצמו במכללת קנט סטייט. בשנתיים בלבד בקמפוס הוא הצעיד אותם פעמיים ברציפות לאליפות הבית ועזר להביא אותם לעלית-8 (שלב רבע הגמר) בטורניר המכללות היוקרתי. הוא סיים את השנתיים בקנט סטייט כקלע השישי בכל הזמנים שלה, ועם ממוצע של 22 נקודות, שבעה ריבאונדים וארבעה אסיסטים למשחק.

בדראפט הכדורסל של שנת 2003 הוא היה הבחירה ה38. בכרטיס הדראפט שלו רשומים הדברים הבאים: "אנטוניו גייטס הוא שחקן מאד גדול וחזק, ואין לו בעיה לקלוע תוך כדי שמירה לוחצת, עדות לכך שהוא היה טייט אנד בתיכון.." אנטוניו אגב הוציא את עצמו מהדראפט והחליט לחזור למשחק אותו לא שיחק מאז התיכון. הוא הגיע למבחנים בסן דייגו כרוקי שלא נבחר בדראפט, והשאר היסטוריה.

התופס המוכשר של פיטסבורג סטילרס היה בכלל הקווטרבק של אוניברסיטת אינדיאנה. לא רק שהוא שימש כקווטרבק שלהם הוא גם היה מחזיר הבעיטות, הפאנטים, הבועט.. ולפעמים גם התופס. בשנת 2001 הוא זכה במקום השישי בתחרות ההיזמן טרופי, בתור קווטרבק. הוא השלים באותה שנה 118 מ-231 מסירות, ותשעה טאצ'דאונים, הוא גם רץ ב-2001 ל-964 יארד ושמונה טאצ'דאונים, והחזיר 16 פאנטים ל-149 יארד (ממוצע של 9.3). היו לו ממוצעים של 238.9 למשחק בטוטאל אופנס, ועוד 103.9 ביארדים כוללים למסירה, ריצה ותפיסה.

רנדל אל מחזיק בשיא הקולג'ים של קומבינציית הריצה/מסירה עם 7000 מסירה ו-3500 ריצה. ממוקם חמישי אי פעם בקולג'ים בטוטאל יארד עם 11,366. השחקן היחיד אי פעם להשלים 2500 טוטאל יארד בארבע עונות רצופות. החבר הראשון אי פעם במועדון ה40/40, ארבעים טאצ'דאונים מסירה וארבעים ריצה. החליט להיבחר כתופס בדראפט ולא כמוסר, כי לדבריו יש לו נתונים יותר טובים להצלחה ככזה. נבחר גם במקום ה-14 בדראפט של הבייסבול ע"י השיקאגו קאבס.

צ'רלי וורד הוא ללא ספק שחקן הקולג' פוטבול הכי טוב שהגיע לליגת הכדורסל המקצוענית. כן,כן צ'רלי וורד ששיחק את רוב הקריירה בניו יורק ניקס ועכשיו מתבזה לו אי שם ביוסטון רוקטס. הקווטרבק האדיר של פלורידה סטייט, זכה בשנת 1993 בתואר האישי הכי יוקרתי בספורט הקבוצתי "ההיזמן טרופי". הוא היה הראשון אי פעם מהאוניברסיטה לזכות בפרס זה. הוא אף הוביל את ה"סמינולס" באותה שנה לאליפות היסטורית, וזכה בתור השחקן המצטיין במשחק האליפות של אותה שנה. כל מי שראה אותו משחק במדי פלורידה סטייט מייד ידע שמדובר בקווטרבק מעולה שללא ספק יצליח במקצוענים. וורד היה בעל יכולת יוצאת דופן לתמרן בין מסירה באחוזים מעולים (70 אחוז) לריצה עם יכולות של רנינג בק. הוא כמעט תמיד היה מקבל את הכדור מעמדת השוט גאן, ומשם היה מחליט מה לעשות, מה שתמיד היה נגמר באופן עוצר נשימה ואטרקטיבי לצפיה. בעונתו האחרונה בקבוצה, כ-15 יום אחרי בחירתו להייזמן, הוא הצטרף לקבוצת הכדורסל (יחד עם בובי סורה וסם קאסל) וב-16 משחקים בלבד השיג ממוצע של 10.5 נקודות ו-4.9אסיסטים.

וורד היה כל כך מוכשר בספורט,עד שלמרות שלא שיחק בייסבול באוניברסיטה, הוא נבחר בדראפט של 1993 ע"י מילווקי ברוורס, ובדראפט של 1994 ע"י הניו יורק יאנקיז. למרות כל ההצעות המפתות מקבוצות פוטבול, שם הוא היה אמור להיות הבחירה הראשונה בדראפט, ומקבוצות הבייסבול, בחר צ'רלי בכדורסל ונבחר ע"י ניו יורק ניקס כבחירה ה-26 בדראפט של 1994.

טום בריידי נולד לתוך משפחה שאוהבת פוטבול. הוא גדל בעיירה סן-מטאו הקרובה לסן פרנסיסקו ולכן עד היום הוא אוהד שרוף של קבוצת סן פרנסיסקו 49. הוא התחיל לשחק פוטבול רק בתיכון, כשבמקביל הוא גם שיחק כתופס בקבוצת הבייסבול שלו. בשנת 1995הוא קיבל הצעה לשמש כתופס בקבוצת המונטריאול אקספוס בליגת הבייסבול המקצוענית, הצעה שהיא בגדר חלום לכל נער אמריקאי. בריידי החליט לוותר על ההצעה וניסה את מזלו בנסיון להשיג מילגת פוטבול. בשנת 1996 הוא סוף סוף קיבל את מבוקשו והתקבל לאוניברסיטת מישיגן כקווטרבק השלישי שלה. ההתחלה במישיגן היתה די קשה ובשנתיים הראשונות ראה בריידי מקו הרוחב את בריאן גריסי מוביל את התקפת ה"וולברין". הוא לא התייאש ולאחר הסתלקותו של גרייסי למקצוענים קיבל טום את המושכות להתקפת האוניברסיטה. האמת שבשנתו היחידה בתור הקווטרבק הפותח, טום בריידי נתן עונה לא רעה בכלל (כמה מפתיע...) והקבוצה סיימה את העונה הסדירה במקום ה-5, ואף ניצחה את מכללת אובורן ב"אורנג'-בול". אמהמה? הסקאוטים של המקצוענים לא התלהבו מהילד ממישיגן. חלק טענו שהוא לא יעמוד בתנאי לחץ. השאר פשוט אמרו שהוא לא מספיק טוב, מה עוד שבשנה אחת מלאה לא היה לו מספיק זמן להראות להם מה הוא שווה. בריידי נבחר בדראפט של 2000 בסוף הסיבוב השישי ובמקום ה-199 הכללי. באותו דראפט נבחרו שישה קווטרבקים לפניו (צ'ד פנינגטון, ג'ובאני קראמאזי, קריס רדמן, טיי מרטין, ספרגון ווין ומרק בולג'ר). הנתון המעניין הוא שגם בריידי וגם בולג'ר, שני הקווטרבקים הכי מצליחים של הדראפט הזה, נבחרו בסיבוב השישי. גם לניו אינגלנד, שהסכימו לקבל אותו, הוא הגיע בתור קווטרבק רביעי. לאט לאט הוא הפך לקווטרבק השני ואז עם פציעתו של דרו (למה, דרו, למה? למה??) בלדסו, הוא קיבל את הקבוצה והוביל אותם לשלוש טבעות בארבע שנים.