זולפא אלחוסייני, עזה

כמה שעות אחרי החיסול בג'באליה, השוק בעזה היה הומה כרגיל, אבל התחושה של האנשים קשה. אני באופן אישי חושבת שהחיסולים האלה הם דבר נורא. הם בעצם מראים שישראל לא מעוניינת בהודנא, ולא רוצה לתת לה להימשך. הרי חלק מתנאי ההודנא הם שלארגונים יש זכות תגובה על פעולות ישראליות, וכשיש חיסול כזה באופן טבעי הארגונים לא ישתקו וינצלו את הזכות הזו.

בכך ישראל משיגה שתי מטרות: לטווח הקצר היא יוצרת רושם בעולם כאילו הפלסטינים לא רוצים את ההודנא, למרות שהיא זו שהפרה אותה. הטווח הארוך קשור לבחירות המתקרבות ברשות הפלסטינית. באמצעות החיסולים שגוררים תגובות בעולם, ישראל מנסה למנוע מהארגונים השונים להשתתף בבחירות ככוח לגיטימי.

החיסול היום וזה שלפני שבוע מתרחשים בעשרת הימים האחרונים של חודש הרמאדן, הנחשבים למקודשים ביותר. אחד הלילות נקרא "לילת אלקדר", שהוא, לפי המוסלמים, לילה טוב פי אלף מכל הלילות האחרונים משום שבו ניתן ספר הקוראן במלואו. בלילה זה מתפללים האנשים כל הלילה במסגד, ולפי האמונה כל התפילות מתממשות בלילה זה, כי השמים פתוחים בו. וכך, תוך תחושה דתית-רוחנית עמוקה, נאלצים העזתים להמשיך בחייהם על רקע החיסולים והמעצרים שמבצעת ישראל ברצועה ובגדה, שגם אם הם רחוקים פיזית, הם משפיעים על כל פלסטיני.

ביום חמישי שעבר ירדנו לשוק, אני, בעלי ושני התאומים שלנו יאזן ואחמד. סמוך לבית נסגר רחוב שלם והפך למדרחוב עם סחורות, בגדים, נעלים, כלי בית וצעצועים לילדים – במיוחד רובים וזיקוקים. יש רובי צעצוע מכל הסוגים – קלצ'ניקובים, עוזים, רובי דום-דום ואפילו מאג על סטנד, במחירים שבין עשרה שקלים למאתיים. זו תופעה מאוד מוזרה ברצועה, שהילדים לא יתנו לימי החגים לעבור בלי לקנות לעצמם רובה צעצוע, תופעה שלא היכרתי למשל מילדי חיפה.

שלושת הבנים שלי אימצו לעצמם את המנהג הזה ואני המומה לגמרי ועדיין לא יודעת האם לתת להם את מבוקשם, או לסרב לקנות צעצועים כאלה שבעיני הם סמל של מלחמה, אפילו אם מדובר רק בצעצוע. בסופו של דבר הסכמתי לקנות לתאומים רק רובים שלא יורים כדורי דמה אלא רק מרעישים. אבל בני הגדול, אנאס, מנדנד לי כל הזמן שאקנה לו רובה צעצוע אמיתי, שיורה כדורי דום-דום. אני לא מסכימה, אבל הוא מקבל מאיתנו כסף לחג, ובטח יקנה בעצמו.

בכל מקרה הלכנו אני ובעלי והתאומים בשוק, וקנינו את בגדי החג לארבעת הילדים, כשפתאום פני האנשים לבשו פאניקה ולחץ. נכנסנו למכולת ובעל החנות שהאזין לרדיו סיפר לנו על ההפגזה על מכונית בג'באליה, בה נהרגו שבעה אנשים, שמאוחר יותר התברר שחוסל פעיל הג'יהאד האיסלאמי שאדי מהאנה וחברו, וכן נהרגו חמישה עוברי אורח תמימים. מובן שמיד החלטנו לחזור הביתה לפני שיהיו התפתחויות נוספות. בדרך שמענו את מטוסי האף-16 שנשמעו מאוד ברורים בשמי עזה.

אתמול נכנסתי לחנות בגדים לקראת סוף הצום, והמוכרת אמרה שמזל שבאתי בשעה הזו, כי בבוקר היה מלא באנשים. המוכרת הוסיפה שהיא לא זוכרת מתי בפעם האחרונה היו כל כך הרבה קונים בחג, "למרות שהרמאדן לא היה רגוע ולא נהנינו ממנו בגלל התקפות הסרק והבומים העל קוליים שהרעישו את הרצועה כולה".

האמת היא שכיוון שהמחסומים סגורים, כמעט ולא יובאו בגדים ונעלים מישראל ולכן רוב הסחורה בשוק אינה חדשה, אלא מה שהוציאו מהמחסנים משנים קודמות. מצד שני יש קולקציה רחבה של בגדי נשים, בכל הצבעים, בשוק, מתוצרת עזה. הם מגיעים מכל המתפרות שעד לאינתיפאדת אל אקצה עבדו עם ישראל, ועכשיו, בגלל הסגר והמחסור בעזה, הם החליטו להחיות את השוק המקומי. רק לפני מספר ימים נפתח מעבר קרני לכמה שעות, והועברו דרכו מצרכים בסיסיים שחסרו לנו – דברי חלב, קמח וסוכר. כמה שעות אחר כך יכולנו סוף סוף למצוא בסופרמרקטים שמנת, לבן ומרגרינה מתוצרת תנובה, וגם תמרים, שחשובים במיוחד לתקופת הרמאדן, כי אוכלים אותם לפני הארוחה ששוברת את הצום.

אתמול, לפני החיסול בערב, שמעתי ברדיו שתותר כניסת ערבים ישראלים לביקורי משפחות במהלך החג. רצתי להתקשר למשרדים בארז, ושם החיילת אמרה לי שבתקשורת כנראה יודעים יותר מהם, ושאתקשר מחר, אולי יהיה חדש. אני מאוד אופטימית לגבי זה שמשפחתי – אמי ואחותי וכל החמולה – יצליחו סוף סוף להגיע אלינו לעזה, דבר שנמנע מהם כבר חמש שנים. כל הילדים שלי, פרט לאנאס המבוגר, לא זוכרים בכלל נוכחות של סבתם ודודתם אצלנו בבית. בינתיים אנחנו מתכוננים, כמו הרבה משפחות – מנקים יסודי, קונים כלים מיוחדים לקפה ומכינים את העוגיות המיוחדות של הרמאדן – מעמולים מסולת או מקמח עם תמרים, פיסטוקים ואגוזים.