בוש הציע את השמרן סמואל אליטו לשופט עליון

נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, הציע את השופט השמרן סמואל אליטו למשרת שופט בבית המשפט העליון של ארה"ב.

אליטו מועמד להחליף את השופטת הפורשת סנדרה דיי אוקונור. הוא מועמדו השני של הנשיא בוש לכהונה הפנויה, לאחר שמועמדתו הקודמת, פרקליטתו האישית הרייט מאיירס, הסירה את מועמדותה בעקבות ביקורת נוקבת דווקא מצד המחנה השמרני התומך בנשיא.

בשונה ממאיירס, שמעולם לא כיהנה כשופטת, אליטו בן ה-55 מכהן בערכאת הערעורים של מחוז השיפוט הפדרלי השלישי מאז מונה לשם ב-1990, על ידי אביו של הנשיא הנוכחי.

עמדותיו של אליטו כה עקביות בשמרנותן עד שהוא מכונה בחוגים משפטיים "סקאליטו", או "סקאליה-לייט", כדי להדגיש את דמיונו למי שנחשב לארכי-שמרן בהרכב בית המשפט העליון הנוכחי, אנטונין סקאליה. אולם בניגוד לסקאליה, המפורסם בשפתו הבוטה ובנטייתו למרר את חייהם של פרקליטים הטוענים לפניו, אליטו מנומס, מאופק ורגוע.

שיעור התמיכה בתפקודו של בוש נמצא בשפל חסר תקדים מאז נבחר לתפקיד ב-2000. מועמדותה הכושלת של מאיירס, הגשת כתב האישום נגד ראש לשכת סגנו, לואיס ליבי, וקציר הדמים המתמשך בעיראק גובים כולם מחיר פוליטי כבד. הדמוקרטים ורוב ה"עצמאים", או הקולות הצפים, מביעים אי שביעות רצון מתפקודו, והמחנה השמרני של המפלגה הרפובליקאית הוא היחיד שעל תמיכתו יכול בוש לסמוך כיום.

אלא שדווקא המחנה הזה הוא שסיכל את מועמדותה של מאיירס. הסיבות ה"רשמיות" שנתנו מנהיגי המתנגדים למועמדות היו שאין לה הניסיון והבקיאות החוקתית הדרושים, וכי המינוי מריח כמו העדפת מקורבים. אולם הסיבה האמיתית למרד הקטן הזה היתה חוסר האמון של הימין הנוצרי בכך שמאיירס תדבוק בעקרונותיו, במיוחד בסוגיה הבוערת של הפלות. המחנה השמרני בארה"ב מבקש לבטל פסיקה מ-1973, בתיק בשם "רו נגד ווייד", שאסר על מדינות לאסור על הפלות בתחומן.

גם שופטים שמונו על ידי נשיאים רפובליקאים, כמו רייגן ובוש האב, הפתיעו את המחנה "שלהם" לרעה כשהפגינו מתינות מפתיעה מרגע שזכו במינוי לכל החיים על כס השיפוט. לכן מסרב המחנה השמרני לקחת סיכונים ודורש, לאחר שסייע לרפובליקאים לזכות בנשיאות ובשני בתי הקונגרס, תגמול בדמות שופט עליון בעל עמדות שמרניות במובהק, שאפשר לסמוך עליו, שבבוא שעת כושר יצביע בעד פסילת הפסיקה של "רו נגד ווייד".

גורמים המקדמים תפישה שיפוטית שמרנית מהללים את 15 שנותיו של אליטו על כס השיפוט במחוז השלישי, שבסיסו בפילדלפיה. תקופה זו נותנת לאליטו יותר ניסיון שיפוטי מרוב מכריע של המועמדים הקודמים בהיסטוריה לבית המשפט העליון. לדברי השמרנים, פסיקותיו מצביעות על מחויבות לפרשנות מחמירה של החוקה, דבר המבטיח שהפרדת הרשויות ומערכת האיזונים והבלמים יישמרו וייאכפו. אותם גורמים גם טוענים שאליטו הוא תומך מובהק של זכויות הביטוי החופשי וחופש הדת המובטחות בתיקון הראשון לחוקה.

ארגונים ליברליים, מנגד, מצביעים על מינויו של אליטו כדי להסביר את החששות הכבדים שמועמדותו לבית המשפט העליון מעלה, בעיקר בכל הנוגע לשוויון זכויות למיעוטים ולזכות האישה על גופה. אליטו מרבה לכתוב דעות מיעוט במחוז השלישי, הנחשב לאחד הליברליים בארה"ב. בתחילת שנות ה-90' הוא היה המתנגד היחיד לפסיקה שביטלה חוק של מדינת פנסילבניה, שחייב אישה נשואה המבקשת להפיל את עוברה להודיע על כך לבעלה. התיק הגיע בסופו של דבר לבית המשפט העליון וגם שם נפסל החוק ברוב של 3:6. הנשיא הקודם של העליון, וויליאם רנקוויסט המנוח, ציטט את טיעוניו של אליטו בדעת המיעוט שחיבר.

מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט, הארי ריד מנבאדה, אמר כי מועמדותו של אליטו "תעורר בעיות" - רמז לכך שהדמוקרטים יתנגדו נחרצות למינוי, אולי אף באמצעות שיטת הפיליבאסטר השנויה במחלוקת.

השאלה מי יחליף את השופטת אוקונור טעונה במיוחד, משום ששופטת זו, האישה הראשונה שמונתה לבית הדין הגבוה בארץ, שימשה קול מכריע בתיקים רבים וחשובים, שעסקו בנושאים כמו אפליה מתקנת, הפלות, מימון בחירות, אפליה גזעית ועונש המוות.