פרשת חשיפת הסוכנת החשאית - מורה נבוכים

מאז יום שישי מטולטלת וושינגטון בשל הגשת כתבי אישום נגד לואיס "סקוטר" ליבי, ראש הלשכה של סגן הנשיא, דיק צ'ייני. כתב האישום נגד ליבי מונה עבירות של הצהרות כוזבות, עדות שקר ושיבוש הליכי משפט. הפרשה, שמתגלגלת זה 22 חודשים כדרכן של חקירות בעלות מטען פוליטי דליק במיוחד, הסתעפה והסתבכה.

מי נגד מי בפרשה, שמאיימת להפוך את שארית הכהונה השנייה של הנשיא בוש לעיסת בוץ?

ב-28 בינואר 2003, נשא נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, את נאום "מצב האומה" השנתי, ובו נכללו 13 המלים הגורליות (16 מלים באנגלית): "הממשלה הבריטית למדה שסדאם חוסיין ניסה לאחרונה להשיג כמויות ניכרות של אורניום מאפריקה". אמירה שהתבססת על מידע מודיעיני מפוקפק, לפיו סדאם ניסה לרכוש אורניום ממדינת ניז'ר הענייה שבאפריקה.

לפני הנאום המידע הזה כבר נבדק, לבקשתו המפורשת של משרד סגן הנשיא, ונמצא שהוא מפוברק לחלוטין. ולמרות זאת הנשיא השתמש בו, וחזר והשתמש בנאום שנשא באוהיו באותה תקופה. האיש שנשלח לניז'ר כדי לבדוק את הנושא, השגריר לשעבר ג'וזף ווילסון, רתח מכעס. "בשביל מה נסעתי וכתבתי דו"ח אם הם מתעלמים ומשקרים?" שאל את עצמו. כשממשל בוש פתח חודשיים לאחר מכן במלחמה, בעיקר בהסתמך על טענות נשק ההשמדה ההמוני, הפסיק ווילסון לשאול רק את עצמו, והחל לתהות באוזני כל מיני גורמים בוושינגטון, ביניהם כתבים, שהתחילו לפרסם את דבר הסתירה בין העובדות לבין טענות הממשל.

בתגובה לדברים האלה החל להתארגן במשרד סגן הנשיא צ'ייני "צוות משימה", שמטרתו היתה למזער את הנזק ולפגוע באמינותו של ווילסון. במסגרת המאמץ, החל ראש לשכת סגן הנשיא, לואיס "סקוטר" ליבי, לאסוף מידע על ווילסון וגילה כי אשתו של ווילסון, ואלרי פליים, היא עובדת ה-CIA שהיתה מעורבת בבחירתו של בעלה לשליחות בניז'ר. ליבי גיבש נראטיב, לפיו פליים היא זו שהחליטה על שיגורו של ווילסון למשימה (בעוד שלמעשה, היא רק המליצה עליו לממונים עליה, ולא היה בסמכותה להחליט על שיגורו). המטרה היתה לרמוז, שהיה משהו לא כשר בשליחתו של ווילסון, תוך השמטת העובדה שמדובר בשליחות ללא תגמול.

ב-6 ביולי 2003 פקעה סבלנותו של ווילסון והוא פירסם בניו יורק טיימס מאמר תחת הכותרת "מה לא גיליתי באפריקה", בו סיפר שטענת הממשל בנוגע לאורניום שקרית, והאשים את הממשל במניפולציה של העובדות, כדי לשכנע את העם והקונגרס לתמוך במלחמה. בו ביום הוסבו המאמצים להשתיק את ווילסון למסע של נקמה וערעור אמינותו. ליבי ויועצו הפוליטי הבכיר של הנשיא בוש, קארל רוב, החלו להדליף לעיתונאים שונים את זהותה של פליים. למעשה, ליבי כבר החל בכך שבועיים קודם לכן, בפגישה עם כתבת הניו יורק טיימס ג'ודית' מילר. לאחר פרסום מאמרו של ווילסון נפגש ליבי עם מילר עוד פעמיים תוך שבוע אחד. מילר הכינה ידיעה על ווילסון ואשתו, אולם זו נפסלה לפרסום על ידי עורכיה.

עם זאת, צוות החקירה שמונה לפרשה למד שמילר היתה אחת העיתונאים שלהם הודלף המידע, וזימן אותה להעיד. מילר סירבה לשתף פעולה עם החקירה, למרות שעמדתה בזכות קדושת החיסיון של מקורות עיתונאיים נדחתה על ידי כל ערכאות המשפט. היא ישבה 84 יום בכלא בשל ביזיון בית הדין, לפני שנכנעה והחליטה לקבל את אישורו של ליבי להעיד. מילר ישבה בכלא במשך קרוב לשלושה חודשים בגלל מידע שלא פורסם בעיתונה, ובסוף נכנעה וויתרה על העקרונות שבשמם כביכול נלחמה. בדרך היא גם נחשפה (שוב, אחרי דיווחיה הרבים, הנחרצים והשגויים בתכלית על נשק ההשמדה ההמונית של סדאם) כמי שיחסיה עם הממשל היו יותר של שותפה אידיאולוגית ופחות של עיתונאית חוקרת. בתחילה הגן הניו יורק טיימס על הכתבת שלו בחירוף נפש, אולם מאז נגלע סכסוך עמוק בין שני הצדדים. העיתון האשים את מילר שלא דיווחה ביושר על מעורבותה ופעילותה בפרשה. סיפור כליאתה של מילר גם נתפש כמכה קשה למדי לחופש העיתונות והביא לירידת ארה"ב בדרוג חופש העיתונות הבינלאומי.

העיתונאים האחרים המעורבים בפרשה נכנעו ושיתפו פעולה הרבה לפני מילר. המגזין טיים וכתבו נכנעו רק לאחר שעתירתם נדחתה על ידי בית המשפט העליון. הכתבים האחרים שקיבלו את ההדלפה, ובכללם נובאק, נכנעו ללא מאבק.

כשבוע לאחר פרסום המאמר של ווילסון, ב-14 ביולי, פירסם בעל הטור בוב נובאק מאמר בו חשף את זהותה של פליים. ווילסון הפך לקדוש המעונה של מתנגדי הממשל והמלחמה בעיראק, וטען שהממשל חשף את אשתו והרס לה את הקריירה כדי לנקום בו. ה-CIA זעם על הפגיעה בחשאיות פעילויותיו ודרש חקירה. בספטמבר 2003 החלה סוכנות הבילוש הפדרלית לחקור אם בוצעה עבירה על החוק, האוסר את חשיפת זהותם של סוכנית חשאיים. הבית הלבן ומשרד המשפטים גררו רגליים, אולם בסופו של דבר פסל שר המשפטים דאז, ג'ון אשקרופט, את עצמו מטיפול בנושא ומינה את פטריק פיצג'ראלד לחוקר מיוחד בפרשה.

ליבי מואשם בכך, שבמסגרת החקירה שיקר לחבר המושבעים ואמר שאת שמה של פליים קיבל מעיתונאים, במקום להיפך. כמו כן הסתיר מחבר המושבעים את העובדה ששוחח עם "בכיר A" (ככל הנראה יועצו הבכיר של הנשיא בוש, קארל רוב), על פליים לפני פרסום הטור של נובאק. הוא מואשם בשני סעיפי הצהרה כוזבת, שני סעיפי עדות שקר וסעיף אחד של שיבוש הליכי משפט.

העונש המירבי המצטבר על כל העבירות הללו הוא 30 שנות מאסר, אבל גם אם יורשע, ספק אם ליבי ירצה אפילו יום אחד של מאסר. עם זאת, הפרשה עלולה לפגוע בקריירה שלו (הוא כבר נאלץ להתפטר, כידוע, מתפקידו רב העוצמה בלשכת צ'ייני), ובסיכוייו לקבל סיווג ביטחוני בעתיד. פרקליטו כבר הודיע שהוא עתיד לנקוט בקו הגנה של "מרשי לא שיקר. מרשי אדם עסוק מאד והוא פשוט לא זכר נכון".

הנזק שנגרם ל-CIA כתוצאה מחשיפת זהותה של פליים טרם נאמד רשמית. לא ידוע על אף איש קשר של פליים או מקור מודיעיני אחר שאיבד את חייו. עם זאת, חברת הקש שהיתה רשומה כמעסיקה הרשמית של פליים נחשפה כחזית של ה-CIA, וגם קשרים של פליים באירופה נחשפו.

קארל רוב, האיש שרוב מתנגדי הממשל קיוו שייפול בעקבות החקירה, טרם הואשם ונמצא עדיין תחת חקירה. עושה רושם שגם רוב לא היה גלוי כנדרש בעדויותיו בפני חבר המושבעים, אלא שהוא גילה יותר כישרון בדילוג בין הטיפות. פיצג'ראלד מסרב לאשר שהוא "בכיר A" שעמו שוחח ליבי על פליים ימים ספורים לפני שנחשפה בטור של נובאק.

היות שפיצג'ראלד הודיע שמרבית חקירתו כבר הסתיימה, ההערכה בוושינגטון היא שנגד רוב לא יוגש כתב אישום. בינתיים, העובדה שרוב עדיין נמצא תחת חקירה מונעת מהבית הלבן להשאיר את הפרשה מאחוריו, ומותירה בעינו את הלחץ על הנשיא לפטר את "הקוסם", שהפך אותו למושל טקסס ולמנהיג העולם החופשי. פרשנים מעריכים, שבכדי לשנות את נושא השיחה בבירה, ימהר בוש להכריז על מועמד חדש לבית המשפט העליון – במקום הרייט מאיירס, שמועמדותה הכושלת היוותה עוד מכה פוליטית קשה.