די! אי אפשר יותר! איך אפשר עדיין לחשוב על שלום ועל חיים בשקט לצד הפלסטינים? לא רצינו לומר את זה! ראינו עשרות קסאמים ממשיכים ליפול והתאפקנו, ראינו את התמונות המזעזעות של ששון נוריאל ז"ל הכפות ונשכנו שפתיים, ראינו שתי בנות דודות ונער בן חמש עשרה נרצחים ובכינו בשקט. ראיתי שלשום את התמונות מהפיגוע בחדרה ואני מצטער מאוד, אבל כבר לא יכול להתאפק, זה בוער בתוכי. אמרנו לכם.
אמרנו לכם ששום התנתקות לא תעצור את הטרור הפלסטינאי. אמרנו לכם שההתנתקות תביא קסאמים למקומות חדשים. אמרנו לכם שאין עם מי לדבר. אמרנו ואמרנו ואמרנו. למה אתם לא מסוגלים להקשיב?! האם צריך שחמישים אנשים יירצחו בפיגוע אחד כדי שנעשה משהו? האם אנחנו מחכים שוב לעוד חודש כמו אותו חודש מרץ ב-2002? באמת חשבתם שאחרי ההתנתקות לא יהיו פיגועים?
למה מבצעי ענק כמו "חומת מגן" צריכים להתרחש רק אחרי הפיגועים? האם מפקדי צה"ל מקבלים מידע על כמויות הנשק האדירות ועל קיני הטרור ברצועה רק אחרי פיגועים גדולים? האם רק אחרי פיגוע אריאל שרון יודע על קיומן של מעבדות טרור ומחנות אימונים למחבלים? או שאולי כל אלו נוצרים באורח פלא מיד לאחר הפיגועים הגדולים
למה לפוצץ את מוקדי הטרור רק לאחר פיגועים? האם מניעת סיכוי לפיגוע טרור אינה עילה מספיקה לפעולה צבאית?
אני אישית חושב שהסטיקר "אין ערבים אין פיגועים" הוא לא כל כך גזעני, אותו קופירייטר יכל להוציא סטיקר "אין יהודים אין פיגועים" ולהעביר בכך את אותו המסר. כל עוד יהיו כאן בארץ יהודים יהיו ערבים שירצו לעשות פיגועים על מנת להעיף אותם!
מה לא מובן? לא צריך להתאמץ כדי לשמוע את הפלסטינים אומרים זאת. לא רק פשוטי העם אומרים שהמאבק לא ייפסק עד שתושג מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. גם אבו מאזן אומר זאת ללא בושה, ואין לו באמת ממה לפחד או להתבייש. שימו לב להודעות הגינוי של הפיגועים, אבו מאזן ושות' מגנים את הטרור הרצחני משום שהוא פוגע באינטרסים הפלסטינים. לא משום שהוא קוטע חיים של משפחות שלמות, לא בגלל שהוא פוגע בזכויות אדם, ולא מפני שהוא פוגע באזרחים חפים מפשע.
איך אפשר לעשות שלום עם מנהיג כזה? מה יקרה כשפיגועי טרור כבר לא יפגעו באינטרסים הרגעיים של הפלסטינים?
כרגע אין עם מי לדבר, התרבות והחינוך הפלסטיני יצרו דור ששונא את ישראל. אי אפשר להעלים לבחור בן עשרים את מה שטפטפו לו לראש מאז שהוא התחפש לשאהיד בגן. זה מאוד מייאש, אבל אין פרטנר לשלום בצד השני. לא צריך לחפש בכח ולקחת אנשים לא מתאימים. אם אין - צריך לנסות ולפעול כדי שבעוד כמה שנים תהיה אפשרות להידברות. קודם כל צריך להוכיח לצד השני שהדרך של הטרור היא דרך שלא מועילה לכלום. אסור לתת מתנות והקלות גם שנה אחרי פיגוע ירי קטן. רק ברגיעה מוחלטת לאורך זמן, צריך להתחיל להידבר. ברגע שתהיה תסיסה גדולה בקרב האוכלוסייה האזרחית נגד הטרור שישבש גם להם את החיים, יהיה סיכוי לרגיעה אמיתית!
אני יודע שאנשים שונאים כשאומרים להם "אמרנו לכם". זה באמת מעצבן בעיקר כשאתה הטועה! אני לא רוצה שישנאו אותי, לכן ניסיתי לשמור את זה אצלי בבטן. אבל אני כבר לא יכול. כשאתה יודע מי האנשים שנרצחו, וכשאתה מכיר קצת יותר מקרוב את סיפור החיים שנקטע בן רגע, זה פשוט יוצא לך מהלב בבת אחת. אמרנו לכם! אולי תקשיבו?
אין יהודים - אין פיגועים
נתנאל גלרנטר
28.10.2005 / 8:12