עבריין קטין של אמא

הכל שווים בפני החוק להוציא קשישים – תשושים, מפגרים, חולי נפש ובעיקר...קטינים.

ואכן, ביום ד' אישרה וועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק של משרד המשפטים שמטרתה להרחיב, לעגן ולהגן על זכויות הקטינים; כחשודים וכנאשמים בכל שלבי ההליך הפלילי.

בפועל, מי שמכיר את החקיקה הנוגעת בקטינים, יודע כי גם היום קיימת חקיקה ספציפית הנוגעת לקטינים ומגנה עליהם בכל הליכי החקירה, המעצר והמשפט עובר למאסר והליך השיקום לסוגיו כמו גם עתיד רישומם הפלילי ואפשרות מחיקתו. הכל על מנת שלא יפגע בשיקום הקטין בעתיד ובהמשך חייו.

גולת הכותרת והמקיף שבין החוקים הוא: חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול) תשל"א 1971, שהוא האורים ותומים והאבן השואבת בנבכי שיפוט הנוער והקטינים.

הוא כולל את מערך ההנחיות המפורטות והמפורשות למן מועד המעצר, הארכתו והמשך שהות קטינים במעצר, סדרי דין, שחרור ושיקום וגם הליכים לפני המשפט עונשים ודרכי טיפול בעתיד.

שופטי הנוער הם שופטים יעודיים המתמחים ועוסקים בשיפוט נוער בלבד. ברור מאליו שהם נבחרים למשימת השיפוט הייחודית גם משיקולי התאמה ממוקדים לעניין השיפוט בקרב קטינים.

בנוסף, בתי המשפט לנוער, במרבית המקומות בארץ, מופרדים משאר אולמות המשפט. לאלו נוספים חוקים מגנים נוספים "הסוגרים" למעשה את יתר הפינות הבעייתיות בכל הנוגע להגנה על קטינים.

במפרט החקיקה החדשה יש אמנם הקלות ושינויים קלים - קוסמטיים בנוגע למעצרים, כמו למשל הבאת קטין בפני שופט, משך תקופת מעצר קטין לפני הגשת כתב אישום ונוכחות הורים במעצרים והארכות מעצר. לאלו לא צריך חגיגה תקשורתית כזו שהוכרזה שלשום. משנים וזורמים. השאלה היא האם לשם כך היה צריך את כל החגיגה התקשורתית המכריזה על שינוי חזיתי בחקיקה, פרי שופטים עליונים בדימוס, כשפני הדברים אינם בדיוק כך.

למי חבה וועדת השרים דין וחשבון ממוקד שכזה? האם בעצם האדרת הזכויות לא תתרחב האלימות בקרב קטינים וזאת משום שידעו שהחוק מגן עליהם, יותר מאשר על החברה והאזרחים הנפגעים?

משהו מוזר עולה מהצעת החוק שהוגדרה "מהפכנית", כמו גם בתוכנה ובתזמון שדרוג ההגנה על קטינים. האם סמיכות המועדים שבין ההתנתקות, מעצרים המוניים של קטינים בבית מעצר ספציפי לעצורי ההתנתקות הם שהביאו לחשיפת המתנה בחקיקה בנושא?

מעצר עשרות הקטינים במהלך התנגדותם הפעילה להתנתקות עורר זעם רב בקרב אוכלוסיות מסוימות ומכאן גם הדרישות התובעניות לשחרור הקטינים ודרישה להתנהגות מקילה לעניינם.

האם דווקא ימים אלו המלווים בעלייה חדה באלימות קטינים ובני נוער הם המתאימים לכך? במקום לגנות אלימות ולאפשר לממונים על אכיפת החוק אמצעים של ממש לקידום חקירות, בא החוק ומסייע לשיבוש יכולת האכיפה בכל כיווניה: חקיקה, אכיפה, ענישה ושיקום, לעשות את העבודה.

נכון שטובת הקטין והחזרת נוער עבריין למוטב באמצעות טיפול וענישה מתאימה (בשונה מהולמת) היא סוגיה חשובה בעידן חוקי היסוד המגנים על זכויות האדם. אך מאידך, אם אלימות בני הנוער מופנית כלפי החברה הנורמטיבית – מי יגן על אנשיה מפני הקטינים האלימים חסרי הרסן, שמאום לא מרתיעם. האם לכאלו צריכים לכרות מגילת זכויות מקלה ומשחררת. האם לא די בהצגת מקרה פרטי של קטין זה וסקירת מבחן יסודית ומקצועית בפני הרשות השופטת ולהשאיר לשופט הנוער המיומן לקבוע את הנדרש גם בהיבט החברתי אזרחי.

אם נבחן את הכיוון ההתנהגותי של חברת הקטינים ובני הנוער בתקופה האחרונה; נבחין בעליה של ממש באלימות בני נוער. זה מתחיל בגן (רק אתמול הובאו בתקשורת תמונות של פעוטה שננשכה על ידי בן שנתיים ואשר הותיר בה פציעות המזכירות נשיכות של כלבי רוטווילר) ועובר לרחוב; כמו מקרה רצח נער צעירה ברחובות כי סירבה לצאת עימו ועוד.

לכן, כל הקלה בחקיקה מעבר לזו הקיימת כיום, תקשה בסופו של דבר על הגנת החברה בישראל מפני אלימות הבוקעת מכל שער ושעל. יוצא איפוא, שהקטינים יהיו מוגנים יותר מאזרחים חפים מפשע ויכול עוד שנגיע למצב שבו האזרח – יאלץ בעתיד - לצאת את ביתו חמוש באמל"ח ושכפ"ץ כדי להרתיע, להתגונן ולשרוד.

נורית אמיתי, עו"ד