ייבחר או לא ייבחר? ואם ייבחר, בפעם הראשונה, שחקן תיכון במקום הראשון בדראפט, מי יזכה בכבוד: קוואמה בראון, אדי קארי או טייסון צ'נדלר (בראון)? ולאן יילך שון באטייה? וג'ורדן, שבשנה שעברה אמר שאם היה יכול היה בוחר בדריוס מיילס (שנבחר לבסוף על ידי הקליפרס), ישאיר אצלו את הבחירה הראשונה או שיעשה עסקה עם ונקובר (ישאיר)? ובוסטון יתחזקו עם שלוש הבחירות בסיבוב הראשון (כן, ולו רק בשל העובדה שבוסטון לא יכולה לרדת יותר נמוך)? והאם זו ההחלטה האחרונה בקריירה של ג'רי קראוס, ההוא שטען שהנהלות בונות שושלות, אחרי הפאשלה של השנה שעברה (כן, כן)? ומה יהיה עם סטפון מרברי, גרי פייטון וטים הארדאווי, שבהיעדר רכז דומיננטי בדראפט, הופכים לסחורה החמה ביותר הקיץ אחרי כריס וובר (שני הראשונים בטוח מחליפים מיקוד)? ופו גאסול הולך להיות האירופאי שנבחר הכי גבוה בדראפט(נכון לאתמול בלילה: ונקובר העבירה את שריף עבדול רחים לאטלנטה והיא מחזיקה בבחירות שלוש ושש. תוך שהיא מתכוונת להשתמש בבחירה הגבוהה יותר עבור גאסול)?
אבל, רגע, מה זה רק כדורסל? עם רוב איכותי של שחקני תיכון, הליגה ואוהדיה אמורים להסתכל עם משקפת אל העתיד. רק שהדראפט הזה דווקא מכריח אותנו להציץ תכופות במראה שתלויה מהחלון הקדמי של חיינו, זו שמאפשרת לנו להציץ אל העבר. דומה שהדראפט הנוכחי סוגר סופית את הויכוח על דמותו של ה-NBA החדש, שנוצרה בתחילת שנות השמונים: ג'ורדן היה השחקן הטוב ביותר, הווינר הגדול ביותר, השומר הטוב ביותר, ו- כמו שמיד נראה, כנראה גם הדמות השלילית ביותר. אבל ג'ורדן אפילו לא מדגדג את לארי בירד ובמיוחד את מג'יק ג'ונסון ברמת ההשפעה שלו על המשחק.
בירד גרר אחריו את פנומן האדם הלבן שיכול לעשות הכל, חוץ מלקפוץ. ההשפעה של בירד הורגשה בניו ג'רזי (טרוי מרפי), קליפורניה (אוסטין קרושיר וקית ון הורן) ואפילו בגרמניה (דרק נוביצקי). מג'יק, בן אדם שכנראה הגיף את נגיף האיידס, גרם למהפכה. בשנות השמונים, מיד לאחר שמג'יק, 2.05, גמר לכדרר מחוף לחוף, למסור מאחורי הגב ולהטביע, יצאו מאות ילדים למגרש המשחקים וחיקו את הקוסם. קווין גארנט הוא התוצאה של החיקויים הללו.
גארנט הוא המשפיע המשני של תופעת מג'יק. לא רק שכל 2.13 טוב מספיק בשביל לעשות כל פעולה על המגרש אלא שההצלחה של גארנט (ושל קובה ברייאנט) השפיעה על הדור שאחריו לותר על חווית האוניברסיטה. אם תרצו, השחקנים הללו הם רק מראה לריגוש המיידי שמבוקש בכל רובד בחייה של אמריקה, אבל לגארנט עדיין שמורות זכויות יוצרים.
ביום שלישי, יום לפני הדראפט, ישבה ועדה מיוחדת ודנה במצב ספורט המכללות. המסקנה הראשונה: מכללות שחמישים אחוזים מספורטאיה לא יסיימו עם תואר- יוענשו. לפעמים עדיף לא לעשות כלום מאשר לעשות את זה כל כך באיחור: אחרי שנים שהמכללות ייצרו שוק עבדים מודרני עבור צעירים, בעיקר שחורים, קמו הילדים ואמרו, לא עוד! עכשיו, כשהאוניברסיטאות באמת רוצות להשקיע בלימודים של הספורטאים שלהן (ולא לשלוח אותם למסע משחקים של שלושה שבועות באמצע תקופת המבחנים, לדוגמא), עכשיו כבר אף אחד לא רוצה ולא צריך ללכת לאוניברסיטה.
ולמה שיילכו? בחודש פברואר האחרון התפרסמה בספורטס אילוסטרייטד כתבה מצמררת של אלכסנדר וולף על קורותיו של בית ספר תיכון בגטו בלוס אנג'לס. וולף חשף מעבר של שחקנים מחוף לחוף, ניצול מיני של ילדים, תיכוניסטים שנוסעים במכוניות של חמישים אלף דולר (כשמסביבם מתים ילדים אחרים עבור חמישה דולר), משפחות שלפתע עוברות לבתים צמודי קרקע בפרבר מטופח עם חנייה שתואמת את המכונית חמישים אלף דולר של הילד. הכוכב של הסיפור היה טייסון צ'נדלר, מי שמועמד להיבחר במקום השני על ידי הקליפרס.
אבל החדשות היותר מרתיעות היו חשיפת הספוסנרים שמאחורי העוויתות הללו: נייקי ואדידאס. שתי החברות משלמות מאות אלפי דולרים למגלי כשרונות שמחתימים ילדים מגיל צעיר למחנות קיץ ומצנרים אותם לקולג' שהחברה מאמצת. עכשו, כשהילדים רוצים ישר ל-NBA, החברות שולחות את הכסף שלהן ישירות לתיכונים המתאימים. לא לדאוג: אף סנט לא הולך לשיקום הספריות העירוניות.
וכך ג'ורדן, האיש שצילו הכבד ריסק את הקריירות של הרולד מיינור ומרק מייקון (שניים מתוך הלהק של בייבי ג'ורדנס), האיש שמאיים לחזור כדי לכבות את האור מעל לראשם של ברייאנט, אייברסון, קרטר וסטקהאוס, האיש שהצהיר שהוא לא יתמוך במועמד הדמוקרטי של צפון קרולינה במירוץ לקונגרס כי "גם רפובליקנים קונים נייקי", האיש שבשנות השמונים נערים רצחו אחד את השני כדי לקנות עוד דגם של אייר ג'ורדן, האיש שהפך את נייקי לחברה שכל רואי החשבון העירקיים בז'קטים משובצים לא יוכלו לספור את האפסים המעמד השנתי שלה, כך ג'ורדן חוזר לכותרות: האיש שעזר להרוס את טוהר הספורט בתיכונים.
דראפט? נעליים
27.6.2001 / 12:43