פוטבול: רביעי אחרי וילמה

נו, נמשך טרנד הסיומים המותחים, אבל נמשך גם טרנד היעדר ההפתעות הממשיות. למעשה, למעט כמה הפסדים של מינסוטה, שהיוו הפתעה בגלל הדירוג של הקבוצה לפני שהחלה העונה ולא בגלל יכולתה בפועל, היו עד כה העונה רק חופן הפתעות של ממש – משחקים שבהם הקבוצה שניצחה תסיים בסוף העונה עם מאזן גרוע משמעותית מזה של המנוצחת. אני אישית מצליח לספור ארבע כאלה (הסיינטס בחוץ על הפנתרס, הפורטי-ניינרס על הראמס, הדולפינס על הברונקוס והג'טס על טאמפה ביי), וכולן חוץ מהאחרונה באו במחזור הפתיחה. יש רק לקוות שעשרת המחזורים הקרובים ייתנו לנו קצת יותר מסם ההתרחשות הבלתי צפויה.

אבל חוץ מזה, אילחמדוליללה. יש מתח, יש ביצועים (איזה פיצוץ הלביש דוני אדוארדס על טרל אואנס, אה?), ויש בשביל מה להישאר ער עד אחת או שתיים לפנות בוקר. אגב העניין הזה – העם מאד בעד צמצום הפרש השעות בין ישראל לחוף המזרחי של ארה"ב לשש שעות באופן קבוע. העובדה, שהמשחקים המאוחרים מתחילים בעשר בערב שעוננו, הופכת את הצפייה בשני משחקים ברצף לא רק לאפשרית אלא למתבקשת, וגם המשחקים של ראשון ושני בלילה הופכים למעט יותר נגישים. חבל שזה נגמר אחרי המחזור הקרוב.

קנזס סיטי עשתה שפטים במיאמי (יותר מכפי שמראה התוצאה הסבופית 20:30) לא רק בזכות משחק הריצה, אלא פשוט שליטה מוחלטת בכדור. הצ'יפס אמנם טחנו 185 יארד על הקרקע, אבל בממוצע נחמד-אך-לא-מרעיש של 4.1 יארד לגיחה. העניין הוא שהם ביצעו 79 מהלכים התקפיים, לעומת 45 בלבד של מיאמי. אגב, לאלה מכם שרק מתחילים להתעניין בפוטבול – שימו לב שאיך שלא תהפכו את זה, במשחק פוטבול כמעט תמיד יהיו פלוס-מינוס 120 מהלכים התקפיים סך הכל, ואפשר ללמוד הרבה מהאופן בו מתחלק המספר הזה בין שתי הקבוצות. כשהיחס הוא כמעט 1:2, קל מאד לדעת שהעימות לא היה כוחות.

עוד דבר שלאורך זמן אפשר ללמוד ממנו הרבה הוא האופן שבו מתחלקים המהלכים ההתקפיים של כל קבוצה, בין מהלכי ריצה למהלכי מסירה. אנשים שבקטע של אולד-סקול מחמיר בפוטבול רוטנים אפילו כשיש יותר מסירות מריצות. אז זה מוגזם, אבל גם יחס של חמש מסירות על כל ריצה זה חולני, וניצחון אחד בזכות שני פוקסים לא משנה את זה. נכון, פילדלפיה ניצחה שניים משלושת המשחקים האחרונים שלה, וארבעה מששה עד כה, אבל הקטע הזה שבו מקנאב מוסר פי שלושה, ארבעה והשבוע אפילו פי חמישה מכפי שהוא מושיט את הכדור למישהו שירוץ – זה, כמו שאומר בעל הטור המבריק גרג איסטרברוק, לא בר קיימא. יש גם תירוצים: מול קנזס סיטי (ניצחון) ודאלאס (תבוסה) היו הנשרים בפיגור גדול חלק ניכר מהמשחק, ובמצב כזה חייבים למסור, אבל עדיין. הרץ האחורי המצוין של הקבוצה, בריאן ווסטברוק, מאד ממומר מכך שנותנים לו לרוץ עם הכדור רק כעשר פעמים במשחק. כשנשאל "האם אתה הרץ הטוב בליגה", הוא ענה "הייתי, אם היו משתמשים בי נכון". אנדי ריד מנסה כנראה למלא בכוח את החלל שנוצר עקב היעדרו של מייק מארץ מהקווים, אבל מן הראוי לציין שגם ההתקפה עתירת המסירות של הראמס בגדולתם (הפוטבול המהנה ביותר שכותב שורות אלה ראה מאז החל לעקוב אחרי המשחק באופן קבוע), עדיין נתנו למרשל פולק את הביצה עשרים פעם במשחק אם לא יותר.

הקבוצה הטובה בליגה, הסייחים מאינדיאנפוליס, יוצאים לשבוע חופש, ובשובם יש להם את ה-מבחן: עימות בפוקסבורו מול קבוצה אחת, שגם אם נוח לשכוח את זה, היא עדיין זו שצריך לעבור בדרך לפסגה. הפטריוטס משמשים לקולטס מה ששימשו הדטרויט פיסטונס לבולס של ג'ורדן, ומה ששימשו הקאובויס לפורטי ניינרס של סטיב יאנג. הקולטס יכולים כמובן להפסיד בפוקסבורו ועדיין לסיים עם המאזן הטוב בליגה, לארח את הפאטס בפלייאוף ולנצח. אבל פוטבול הוא משחק של מומנטום ושל הצהרות – לא רק בתוך משחק בודד, אלא גם משבוע אחד למשנהו. אם פייטון והחבר'ה רוצים שנתייחס אליהם כטובים ביותר, שינצחו את הטובים ביותר. בינתיים הם שוב שיחקו בהילוך שני בהתקפה, שוב השיגו טאצ'דאון מההגנה וניצחו ללא מאמץ מיוחד את יוסטון, שהפתיעה לרגע כשהשוותה ל-14:14. אגב, האם זה כבר לגיטימי להקים את מועדון "יאללה יוסטון, להפסיד כל הדרך"? זה הרי צריך לקרות פעם, אז למה לא לנגד עינינו?

מינסוטה החליטה שנמאס לה להיות הבדיחה הגרועה של הליגה, אז היא שינסה מותניים והצליחה – בדוחק – לגבור על קבוצה חלשה ומפורקת מפציעות כמו הגרין ביי פאקרס. דונטה קולפפר הצליח, בפעם השנייה העונה, להימנע ממסירות לשחקני יריב. באופן לא מפתיע, אלה היו שני הניצחונות היחידים של הלוחמים המקורננים העונה. העובדה שרנדי מוס הוא אדם בעייתי הצליחה להשכיח מרבים – כולל עבדכם, במידה לא קטנה – את העובדה שהוא בכל זאת, למרות עצלנות ושימת זרג, התופס הקטלני בליגה. כמו שכתב אחד הפרשנים ב-ESPN לפני כמה שבועות, אי אפשר להחסיר מהמשוואה שלך נשק כמו רנדי מוס ולחשוב שתשפר בזה את הקבוצה. השחקנים ובחירות הדראפט שמינסוטה קיבלה בטרייד על מוס לא ממש רואים הרבה דשא, והתוצאה היא הפסד נטו. מצד שני, אם דאונטה קולפפר מסוגל עדיין ללמוד ולהשתפר, והעונה הזו תהפוך אותו לקווטרבק מדויק עם רגש ביד, אז מינסוטה עוד ייצאו ברווח מכל הסיפור. זה, כמובן, חתיכת "אם".

ניו אורלינס הגיעו לעשר דקות לסיום בסט. לואיס עם יתרון 7:17. מנקודה זו הבקיעו הראמס שלושה טאצ'דאונים וניצחו 17:28. צריך לברר איזו עסקה בדיוק עשה מאמן ניו אורלינס ג'ים האסלט עם השטן ולברר אם אפשר גם. אני לא רואה סיבה אחרת שהבנאדם מאמן ראשי ב-NFL.

ברור שהיה לג'ף גארסיה כיף לנצח בקליבלנד, שם התייחסו אליו רע מאד אשתקד. גם במשחק זה ביצעה המפסידה הרבה פחות מהלכים התקפיים מיריבתה (42 לעומת 71), והמפתיע הוא שהתוצאה עוד היתה צמודה. טרנט דילפר, קווטרבק קליבלנד, מסר שלוש פעמים לאנשים במדים שונים שלו, והשלים שמונה חטיפות בשלושת משחקיו האחרונים. דווקא פתח את העונה יפה.

סינסינטי פישלו בגדול, כשלא ממש הגיעו למשחק החשוב ביותר של המועדון זה 15 שנה, קרב ראש בראש עם הפיטסבורג סטילרס על המקום הראשון ב-AFC צפון. הסטילרס עשו 221 יארד על הקרקע בממוצע מעולה של 4.8 יארד לריצה, וכשנותנים לאנשי הפלדה לעשות את זה, הם ינצחו. קרסון פאלמר מצא את הזמן למשחק הכי גרוע שלו העונה, עם 21/36 ל-337 יארד, בלי ט"ד אבל עם שתי חטיפות. כדי להשלים מעבר ממעמד של נמושה למעמד של מתמודד צריך לתת הצהרה מול מישהו חשוב. סינסי לחלוטין שמטו הזדמנות לעשות את זה, וגם לפתוח פער רציני בפסגת הבית. עכשיו הם יצטרכו כנראה להתמודד על כרטיס וויילד קארד לפלייאוף. אבל יש הזדמנות לכפרת עוונות, רק שזה יהיה הרבה יותר קשה: 4 בדצמבר, בפיטסבורג. נראה אם אלה נמרים או חתלתולים.

דאלאס עצרה את שון אלכסנדר המעולה על 61 יארד קרקעיים בלי טאצ'דאון – ועדיין הפסידה. האם בלדסו יתאושש מהטעות המטופשת של המסירה המיותרת לטרי גלן, או שייכנס לסחרור של החלטות גרועות, פקפוק עצמי ושאר חלקי הסרט הרע המכונה "שתי העונות האחרונות של הבאפאלו בילס"?

באריזונה, ניצחה דווקא הקבוצה המקומית, שהריצה הרבה פחות מהלכים, וגם הוציאה מהמהלכים שכבר היו לה אחוז הצלחה מביך (12/28 באוויר, 2.6 יארד עלובים לריצה), את היריבה, טנסי, שביצעה יותר מהלכים, ובמידה יעילה יותר. הסיבה? אופורטוניזם הגנתי. הקארדינלס עשו 17 נקודות מאיבודי הכדור שכפו. טנסי הוציאה מהחטיפה הבודדת שלה שער שדה בלבד.

הניו יורק ג'איינטס הבקיעו טאצ'דאון בשניות האחרונות זה השבוע השני ברציפות. בשבוע שעבר זה הספיק רק לכפות הארכה, בה הפסידו, אבל השבוע זה סייע להם לחמוס ניצחון מדנבר, שהיתה עדיפה במשך שלושה רבעים. איליי מתברר כאיש קרח רציני, ואם הג'איינטס ישכילו לצרף עוד תופס בעל שיעור קומה (או אם טים קרטר ימשיך להתקדם בקצב הנוכחי), תהיה להם התקפה בלתי עצירה.

באוקלנד הבינו סופסוף שאם מחתימים רץ. אחורי על חוזה שמן, עדיף לפחות לנצל אותו כמו שצריך. למונט ג'ורדן נשא את החבילה 28 פעם, עשה מזה 122 יארד ומה שיותר חשוב –שלושה טיולים לארץ המובטחת כדגי לרשום את משחקו הטוב ביותר כמקצוען. קשה לראות את אוקלנד חוזרים לתמונה ב-AFC מערב הקשה, אבל אם קנזס סיטי וסן דייגו יסייעו לה לעצור את דנבר קצת, הכל יכול להיות. עם זאת, ההגנה של אוקלנד היא לא בשביל פלייאוף.

ולסיום, לאטלנטה הספיק ווריק דאן אחד כדי לחפות על יכולת עלובה של מייקל ויק (למרות שתי גיחות המטר ושייבה לט"ד) ולנצח את הניו יורק ג'טס נטולי השיניים. העונה של הג'טס גמורה רשמית, והם יכולים להתחיל לעשות מהלכים שימצבו אותם בצורה הטובה ביותר לדראפט הבא.

1. אינדיאנפוליס קולטס – שבוע חופש, ואז יצטרכו לאלף את האריה במאורתו כדי להישאר כאן.

2. פיטסבורג סטילרס. יצאו למשחק פלייאוף לכל דבר ועניין וניצחו בו כמו שמנצחים בפלייאוף.

3. דנבר ברונקוס. הפסידו לקווטרבק שיש לו את זה, אבל נראו מאד מרשימים שלושה רבעים.

4. סינסינטי בנגאלס. מה זה הרפיסות הזו? ככה באים למשחק חשוב? עוד כמה שבועות יש לכם אינדי. תיראו ככה, מאנינג ואדג' יתפרו אתכם לדשא.

5. סיאטל סיהוקס. פעם הם היו מפסידים משחק כמו נגד דאלאס. אולי זו השנה שהם יעשו משהו?

6. פילדלפיה איגלס. בסוף מקנאב יהיה כמו האביר כרות האיברים במערכון של מונטי פייטון, אבל אנדי ריד יתעקש שהוא ימסור 50 פעם במשחק. הלו, אנדי – הולכים לפני שרצים ובפוטבול רצים לפעמים, ולא רק מוסרים. מה שכן, הגנה שעוצרת את טומלינסון על שבעה יארד ב-17 ריצות - וואו!

7. ניו אינגלנד פטריוטס. הקבוצה היחידה שיכולה להיות מדורגת כל-כך גבוה עם מאזן 3:3.

8. אטלנטה פאלקונס. לא קבוצה מושלמת, אבל עם ההגנה שלה, ומשחק הריצה האימתני, מאד מאד מסוכנת.

9. טאמפה ביי באקנירס. גם לנוח וגם להתקדם בדירוג – אלה החיים הטובים.

10. ג'קסונוויל ג'אגוארס. המנוחה משפרת את הכושר.

11. סן דייגו צ'ארג'רס. קבוצה מסוכנת ומאוזנת, אבל בעלת נטייה לבעוט לעצמה בדלי. בגלל זה יש לה מאזן שלילי.

12. דאלאס קאובויס. אמרו שהם בצרות בגלל שאיבדו את התאקל פלוזל אדמס. השיבו עם 164 יארד על הקרקע בממוצע נאה של 4.2 לריצה.

13. ניו יורק ג'איינטס. מפתחים אופי של ווינרים. איליי בדרך להיות אליל בתפוח הגדול.

14. קנזס סיטי צ'יפס. כשנותנים להם לרוץ, הם עושים נזק.

15. וושינגטון רדסקינס. ברונל וסנטנה מוס נותנים להם התקפה באוקטן גבוה. דווקא ההגנה פחות טובה מאשתקד.

16. קרוליינה פנת'רס. דווקא הידרדרו בשבוע החופשי. למה? כי זה הרושם שהם עושים. שיחליטו אם הם הקבוצה שניצחה את הפאטס או זו שהפסידה לסיינטס.

17. אוקלנד ריידרס. אם באמת יש להם משחק ריצה, הם יכולים לסיים עם מאן חיובי.

18. שיקאגו ברס. תומאס ג'ונס אחד נגד כל העולם. ב-NFC צפון המסריח, זה גם מספיק למקום ראשון.

19. באפאלו בילס. שבוע הבא נגד האלופה. אם הם רוצים להרים את אליפות ה-AFC מזרח, ששוכבת על הכביש יתומה, זה הזמן.

20. דטרויט ליונס. צמודים לשיקאגו בראשות הבית, ועם ג'ף גארסיה אולי יש להם סיכוי לנצח במירוץ העגלות הזה.

21. טנסי טייטאנס. קבוצה סימפטית, אבל בואו נודה באמת – די מחוררת.

22. ניו יורק ג'טס. קודם אומר רוצה זה סופרבולה, אחר כך אומר זה חצי קבוצה נפצע ועונה הולכת בקקט. קשה, קשה.

23. מינסוטה וייקינגס. וואלה, כשהוא לא מוסר ליריב, קולפפר הוא קווטרבק לא רע.

24. סט. לואיס ראמס. לא מסוגלים על הטובות, אבל לזכותם ייאמר שמאז החרפה מול הניינרס, את הגרועות הם מנצחים.

25. מיאמי דולפינס. רוני בראון הראה ניצוצות של רץ יעיל.

26. בולטימור רייבנס. הפוטבול המגעיל בליגה, וגם התוצאות בהתאם.

27. אריזונה קארדינלס. ג'וש מק'קאון נותן להם סיכוי לנצח כמעט בכל משחק.

28. גרין ביי פאקרס. עכשיו גם גרין גמר את העונה. הגבינה כבר מעופשת.

29. ניו אורלינס סיינטס. יש כישרון, אבל אין את כל הדברים שהופכים כישרון לקבוצה.

30. קליבלנד בראונס. מתחילים להוציא מדילפר את כל המגרעות שלו, ורק אותן.

31. יוסטון טקסאנס. חזרו לרגע מול אינדי, ואז נזכרו שהם בעצם לא קבוצה.

32. סן פרנסיסקו 49'. הם דווקא כן קבוצה, רק שקבוצה נורא גרועה.

פנטסי פוטבול זה משחק קקי, לאנשים משועממים בלבד. לא מבין מה יש לאנשים בוגרים להתעסק בזה, בחיי.

במלים אחרות – הזבלים שלי, אותם אלה שרמסו את הליגה במשך שלושת מחזורי הפתיחה של הליגה, הסריחו זה השבוע הרביעי ברציפות. אפילו שון אלכסנדר דפק נפקדות וירדנו למאזן שלילי. באמת שנמאס.

ווילי פארקר חזר לתת תוצרת, לראשונה זה כחודש, עם 131 יארד וט"ד. בשבוע הבא, הרצים של ניו אורלינס עשויים לתת חיר נגד הגנת הריצה הבינונית של מיאמי, ומייקל פיטמן (שיקבל נשיאות גם אם קדילאק יחזור) צפוי להתעלל בסן פרנסיסקו. כל השחקנים של סינסינטי צפויים לפרוק עצבים על גרין ביי המוכה. מי שהפתיע לרעה הוא טומלינסון, מכונת הנקודות הכי בטוחה, עם שבעה יארדים עלובים ב-17 גיחות.