פוטבול: רביעי אחרי הסערה

טוב, לקח קצת זמן, אבל סוף כל סוף היה מחזור באמת מטורף בליגה הטובה בעולם. שני משחקים נזקקו להארכה, עוד שניים הוכרעו פחות מדקה לסיום, ומספר שיאי ליגה נשברו או הושוו.

מה שכן, הרבה הפתעות לא היו במחזור הזה. קבוצות שנחשבות טובות ניצחו קבוצות שלא נחשבות כאלה (לפעמים בקושי מפתיע, לפעמים ברמיסה דומיננטית) והצמרת החלה להתבהר.

הקרוליינה פנת'רס נזקקו לטאצ'דאון 36 שניות לסיום כדי לגבור על הדטרויט ליונס, זאת למרות שהם רשמו מאה יארד יותר בהתקפה מיריבתם. לכל אחת מ הקבוצות היו ארבעה איבודי כדור, כך שלא זה ההבדל. ההבדל הוא מה עשתה כל קבוצה עם איבודי הכדור שנפלו בחלקה. דטרויט החזירה שתי חטיפות לטאצדאון. קרוליינה מארבעה איבודי כדור שכפתה, עשתה שער שדה אחד. זה היה משחק פרוע ומרושל – אך דווקא בשל כך מלהיב – שבו כל קבוצה גם חסמה ליריבתה בעיטה לשער שדה. אצל דטרויט, מתוך שלושה תופסים שנבחרו בסיבוב הראשון, אחד היה פצוע, אחד מושעה ואחד תפס שתי מסירות ל-27 יארד. קווין ג'ונס, שהוא ללא ספק אחת האכזבות הגדולות העונה, רץ 12 פעם ל-21 יארד, כדי להביא את הסך העונתי שלו אחרי חמישה משחקים ל-226 יארד שלמים.

גם הדאלאס קאובויס רשמו כמעט מאה יארד בהתקפה יותר מיריבתם, הניו יורק ג'איינטס, ויותר מפי שניים דאונים ראשונים, ובכל זאת נזקקו להארכה כדי לרשום W. כאן האשמה אינה בכך שאיבודי הכדור עלו להם ביוקר, אלא שהבועט שלהם, חוזה קורטז, נחסם פעם אחת והחמיץ פעם נוספת, ושטאצ'דאון לטייט אנד ג'ייסון וויטן נפסל בשל עבירה. כל אחת מההזדמנויות המוחמצות הללו היתה מקנה לבוקרים ניצחון כבר בזמן החוקי. אגב – קישון ג'ונסון מדאלאס תפס במשחק הזה את המסירה ה-700 בקריירה, ויש רק 21 שחקנים בהיסטוריה שהגיעו לאבן הדרך הזו. בניו יורק, הג'איינטס הגיעו לקו היארד השני 1:26 לסיום, כשהם בפיגור 7. הכדור הושט לרוקי, ברנדון ג'ייקובס, ששמט ואיבד את הכדור. רק עצירה הגנתית משובחת וביצוע מופתי של איליי מאנינג תחת לחץ איפשרו לענקים להבקיע בכל זאת ולכפות הארכה. מאמן ניו יורק טום קופלין זכה לביקורות רבות על החלטתו לסמוך על הילד במצב כה גורלי. אבל ג'ייקובס משחק בג'איינטס במיוחד בשביל המצבים האלה, של יארדים ספורים לפני קו השער. אם לא נותנים לו את הכדור במצב כזה, אז הוא סתם תופס מקום בהרכב. חוץ מזה, אם לא נותנים לו את הכדור, איך ילמד?

אחד מפרשני אתר ה-NFL הודיע לאחרונה שכמו שזה נראה עכשיו, מייק טייס יישאר מאמן המינסוטה וייקינגס עד סוף העונה, ורק אז יפוטר. מצד אחד, ניכר בעליל שטייס איבד כל שליטה בשחקניו. מצד שני, אולי הבעלים החדש זיגי ווילף יוצא מנקודת הנחה שאף אחד אחר לא ישיג תוצאות יותר טובות עם הסגל הקיים, אז בשביל מה לעשות מהפכות? מדובר בקבוצה מחפירה, עם קווטרבק שנחשף במערומיו, עם הגנה שנרכשה תמורת התופס המסוכן במשחק ומרשה 27 נקודות למשחק בממוצע. בתבוסה מול שיקאגו השיגו הויקינגים 91 יארדים יותר, כפו איבוד כדור אחד יותר משאיבדו בעצמם, ועדיין נכתשו עד דק בתוצאה 3:28. הווייקינגס לא הצליחו לייצר שום דבר ורוב ההתקפות שלהם נגמרו בהרחקות מתוך השטח שלהם – 6 מ-14 ההתקפות שלהם נגמרו עוד לפני שהגיעו לקו 30 היארד שלהם. עליבות זו מלה עדינה בשביל הנתונים האלה. בשיקאגו, תומאס ג'ונס מוכיח שיש על מי לסמוך. סדריק בנסון ממשיך להוכיח שהמקום של טירונים הוא במחנה האימונים ולא במשחקי יוקרה על עוד כמה לירות.

נו, אז הראסטה מון חזר. חבל רק שכישורי הפוטבול שלו לא חזרו יחד איתו – לפחות לא עד כה. הרבה מדי אנשים התלהבו הרבה יותר מדי מזה שמיאמי התבררה כקבוצה לא לגמרי מחורבנת, ונסחפו עד כדי הגדרתה כמועמדת לאליפות הבית. אז כמו שאומר לארי דייויד – תרגיעו ומהר. מדובר בקבוצה בינונית מינוס, לפחות כל עוד ריקי וויליאמס לא חוזר להציג יכולת דומיננטית. בטאמפה ביי, הסיכויים של שודדי הים לעשות משהו העונה קיבלו מכה קשה בעקבות פציעתו של בריאן גריסי. כריס סימס זה בחור נחמד, עם אילן יוחסין מפואר, אבל קשה לראות אותו מוביל קבוצה לפלייאוף בבית שכולל את ההגנות של אטלנטה וקרוליינה.

פיטסבורג הוכיחה עד כמה היא תלויה בקווטרבק הפותח שלה, כשטומי מאדוקס חירב לה את המשחק עם שלוש מסירות לחטיפות. גם היעדרו של היינס וורד לא ממש עזר לאנשי הפלדה לפתח את משחקם הרגיל. אלה היו החטיפות הראשונות נגד פיטססבורג כל העונה, ללמדכם עד כמה הפריך בן רות'ליסברגר את החששות מפני יכולת חלשה שלו העונה. אגב – הוא כנראה חוזר למחזור הקרוב. ג'קסונוויל הוכיחה את איכותה ההגנתית כשמנעה מפיטסבורג לרוץ, ובהתחשב בזה שפרד טיילור לא שיחק, גם ההתקפה לא היתה רעה. אם הם ייכנסו לפלייאוף, הם מסוגלים לעשות הרבה נזק.

הקדושים החליטו למצוא את עמוד השדרה האבוד שלהם אחרי התבוסה המחפירה מול גרין ביי, וכמעט הדהימו את אטלנטה. אלא שהסיינטס הם פשוט קבוצה גרועה, ו-37 שניות התבררו כדי והותר עבור מייקל ויק לקדם את קבוצתו מקו ה-30 שלהם עד למצב בעיטה נוח כדי לשבור את השוויון ולנצח. מזל שהסיינטס כבר ניצחו שני משחקים העונה. באטלנטה ההגנה סובלת מהיעדרו של אד הארטוול, ומול קבוצה יותר טובה, הקריסה ההגנתית במחצית השנייה היתה עולה ביוקר.

בקנזס סיטי, ההגנה סופסוף הצדיקה את הרעש וההשקעה, כשניפקה 4 הפלות קווטרבק ושלוש הרמות של השמטות כדור, שאחת מהן גם תורגמה לטאצ'דאון של הסייפטי סמי נייט. זה מה שאיפשר לצ'יפס להתגבר על יום קריירה של סנטנה מוס המהיר, שנתן 173 יארד ב-10 תפיסות, והוסיף שני ט"ד. וושינגטון חוזרים לסדר הגודל הטבעי שלהם לאחר שפתחו 0:3. פריסט הולמס הוכיח ששחקן גדול ימצא דרך להשפיע. לאחר שהושאר על 18 יארד בריצה, הוא תפס כדור קצר, השתחרר מתיקול ונמלט 60 יארד לטאצ'דאון המנצח.

בסן דייגו, בטח כבר קראתם על איך שלאדייניאן טומלינסון עשה הכל חוץ מקפה בבוקר, עם ט"ד בריצה, בתפיסה ובמסירה. העובדה שהאיש הזה הוא לא השחקן הכי מתוגמל בענף מוכיחה סופית שאין צדק בעולם. באוקלנד, קרי קולינס הוכיח שבלי רנדי מוס (שפציעתו, כך מתברר, לא חמורה) הוא קווטרבק בינוני למדי, וג'רי פורטר, שהיה אמור בשלב זה להיות אחד התופסים הטובים בליגה, ממשיך להוכיח שהוא אחת האכזבות הגדולות של העשור.

דנבר ממשיכים להוכיח שהם מועמדים לגיטימיים ללכת עמוק בפלייאוף העונה, עם ניצחון מרשים על האלופה. כל מערכי הקבוצה תקתקו ועד שבניו אינגלנד נזכרו להתחיל קאמבק, היה מאוחר מדי. האם טדי ברוסקי, שחזר להתאמן השבוע, יחזיר לאלופים את האיזון הפנימי שלהם, או שהם ימשיכו בעונה של יום עסל-יום בסל?

ומה שעוד יותר מעניין, אם ימשיכו האלופים בשגרת הנדנדה, האם הבאפאלו בילס מסוגלים לנצל את זה? הבילס היו אמורים להציג את אחת ההגנות הטובות בליגה, אבל היא מרשה כמעט 160 יארד בריצה ליריבותיה, וככה לא בונים שום דבר. הבילס נחלצו בשלום מהמשחק מול הג'טס החבולים רק בזכות ההתעקשות של ויני שקשוקה החטיאר לזרוק את הביצה למקומות חסרי כל היגיון.

עוד מאמן שלא צריך להגיע עד סוף העונה עם האוזניות על ראשו הוא כמובן דום קייפרס מיוסטון. גם יוסטון לא תקבע מן הסתם את השיא הלא-נכסף של מאזן 16:0, אבל היא היחידה בליגה שעוד יש לה סיכוי. פיטוריו של קיפרס הם הדרך היחידה להבהיר לאוהדים המאוכזבים – על גבול האדישים – שהביזיון הזה לא יעבור בשקט. לקבוצה אין הגנה, אין התקפה, אין ריכוז ואין נשמה.

ולסיום, אינדיאנפוליס. הקבוצה הבלתי מנוצחת היחידה בליגה יוצאת בשבוע הבא לבקר את היחידה שנותרה ללא ניצחון. אני היחיד שזה מריח לו מהפתעה אדירה?

1. אינדיאנפוליס קולטס. החל מעוד שלושה שבועות, יש להם תוך חודש את הפאטס, הסטילרס והבנגאלס. מבחן הולם לטוענת לכס המלכות.

2. דנבר ברונקוס. אם ג'ייק פלאמר מסוגל לצמצם את הטעויות למינימום, יש מצב לעשות משהו בפלייאוף.

3. סינסינטי בנגאלס. קרסון פאלמר הוא הדבר האמיתי, אבל נראה אותם בשבוע הבא מול פיטסבורג העצבנית.

4. פיטסבורג סטילרס. הפסד שני ברציפות מול סינסינטי יטיל צל על שאיפותיהם. הגיע הזמן שווילי פארקר, או מישהו אחר שם, ייזכר איך רצים ליותר משני יארד ושייבה פר ניסיון.

5. פילדלפיה איגלס. האם המנוחה הועילה למצבו הפיזיולוגי הירוד של דונובן מקנאב? האם היא הועילה למצב הברגים של אנדי ריד?

6. סן דייגו צ'ארג'רס. הגומלין שלהם נגד דנבר יכריע את אליפות ה-AFC מערב.

7. ניו אינגלנד פטריוטס. אם לא הכבוד, 3-4 מקומות למטה.

8. ג'קסונוויל ג'אגוארס. ההגנה שלהם מפחידה, אבל ההתקפה עצירה.

9. סיאטל סיהוקס. האם הקבוצה הזו אכן התחברה סוף כל סוף?

10. טאמפה ביי באקנירס. ההגנה הכי טובה בליגה. השאלה מה יהיה על ההתקפה בלי גריסי.

11. דאלאס קאובויס. שני ניצחונות משמעותיים על יריבות לבית. ניצחון שלישי רצוף, בסיאטל, יוכיח שהטונה ושחקניו רציניים בקשר לפלייאוף.

12. אטלנטה פאלקונס. מסוגלים לרוץ על כל אחד. השאלה היא מה יהיה עם ההגנה.

13. קרוליינה פנת'רס. מסוגלים לנצח (ולהפסיד) מול כל אחד.

14. ניו יורק ג'איינטס. לא נראו טוב מול דאלאס, ובכל זאת כפו הארכה. אם פייטון לא יגיע לסופרבול השנה, איליי עוד יעשה את זה לפניו.

15. קנזס סיטי צ'יפס. לא קל לשים 28 מול הרדסקינס. מצד שני, בלי לעצור תופסים יריבים לא מגיעים לשום מקום.

16. באפאלו בילס. מתפללים שרנדי מוס לא יהיה כשיר לשחק מולם השבוע.

17. וושינגטון רדסקינס. התעוררו מהחלומות הנעימים של הפתיחה החזקה והמקרית.

18. טנסי טייטאנס. הקבוצה עם הלב הכי גדול בליגה.

19. שיקאגו ברס. הקפיצה של השבוע. ההגנה שם מצוינת. כשההתקפה לא עושה שטויות, יש על מה לדבר.

20. אוקלנד ריידרס. מתפללים שרנדי מוס יחזור, אבל גם זה לא יעזור להם העונה.

21. ניו יורק ג'טס. עסוקים בדראפט הבא.

22. מיאמי דולפינס. רץ אחד שנבחר חמישי בדראפט, אחד שנבחר שני, ומי שמוביל את הקבוצה בריצה (במשחק האחרון) זה התופס.

23. דטרויט ליונס. כמעט הפתיעו את קרוליינה, אבל כמעט זו מלה של קבוצות נחותות.

24. בולטימור רייבנס. ביליק אומר שלא יעשה את זה, אבל אולי באמת עדיף לפתוח עם צ'סטר טיילור?

25. קליבלנד בראונס. לא ברור אם נראו רע כי בולטימור התחילו להתאפס על עצמם או כי תפסו יום חלש, אבל נראו רע.

26. גרין ביי פאקרס. נראה איך יחזור האקדוחן מהמנוחה.

27. ניו אורלינס סיינטס. מקבלים קפיצה בזכות הופעה מפתיעה מול אטלנטה.

28. סט. לואיס ראמס. אם בולג'ר פצוע להרבה זמן, מארץ עוד ישמח שהוא בחופשת מחלה.

29. אריזונה קארדינלס. טוב שיש שבוע חופש, אחרת איך היו מתקדמים בדירוג.

30. מינסוטה וייקינגס. בפוטבול הם גרועים, אבל שמעתי שהאורגיות שלהם משהו-משהו.

31. סן פרנסיסקו 49'. חוזרים משבוע חופש כדי לענות על השאלה: האם אלכס סמית' מסוגל לשחק בליגה הזו?

32. יוסטון טקסאנס. להרוס ולבנות מחדש.

אפילו 38 נקודות של שון אלכסנדר לא הספיקו לעבדכם כדי לנצח, וזה נותן לכם מושג כמה רע שיחקו יתר שחקני קבוצתי. כמו כן, יצאתי טמבל בהמלצה לא לגעת ברצים של ניו אורלינס שימלאו את מקומו של דוס מקאליסטר – אנטוויין סמית נתן 80+ יארד ושני טאצ'ים, וזו אחלה תפוקה שבעולם. אני עדיין לא רואה אותו עושה את זה על בסיס קבוע , אבל לעת עתה אין לי אלא לאכול ת'כובע. סמית' הוכיח את עצמו כהרכבה המבריקה של המחזור, ומי שלא הרכיב את סנטנה מוס גם כן אוכל את הלב. בשבוע הקרוב, התופסים של מיאמי אמורים להביא מספרים יפים, מול הצ'יפס.

הערת מערכת: כן, כן, שמענו על מיאמי. בפיגור 20 הפרש הולכים לתופסים, אמה מה? מרטי בוקר גומר עם נקודה אחת. תפענע עלא בוצ'אק.