בי קול

כמה מאתנו באמת שמחים שג'ון טרבולטה חזר? אולי זו ההזדמנות לקום ולהצהיר שהגיע הזמן שטרנטינו יחזיר את מיודענו חזרה לבית האבות של הוליווד שם יוכל להמשיך את פרישתו ולחסוך לנו את השטיקים השחוקים שלו. אחרי שאמרתי את כל זה תופתעו בוודאי לגלות שלא שנאתי את הסרט ולכן גם אתם מוזמנים לתת לו צ'אנס. אולי?

"תפוס את שורטי" הייתה קומדיה לא רעה בכלל בזמנה, אבל מדוע, בשם האלוהים, הרגישו מפיקי הסרט צורך עז לעשות לו סרט המשך? ובכן, צ'ילי פאלמר (טרבולטה), מאפיונר וגובה הלוואות בריבית, חוזר שוב אל חיינו, אחרי שהפך למפיק מצליח בהוליווד. הוא משועמם ומקטר על סרטי המשך (דאחקה עצמית ראויה) עד שחברו, בעל חברת התקליטים, מחוסל מול עיניו. בחוסר חשק הוא נכנס לעומק הפרשה ומתאהב בסצינת המוזיקה של החוף המערבי ובאלמנתו של החבר (אומה טורמן). מה שעוד מצליח להלהיב אותו זה כשרונה של זמרת צעירה, סוג של זהבה בן בז'אנר האר אנד בי, שלכודה בחוזה נצלני בחברת יחסי ציבור קיקיונית, שבראשה, אגב, עומד הארווי קייטל – עוד שחקן שקצת אבדה לו דרכו.

ממש כמו בסרט הראשון, גם הפעם כולם רודפים אחרי כולם וצ'ילי משסה את אויביו זה בזה. מה שבכל זאת מצליח להצחיק בסרט זה דמויותיהם המשעשעות של אליוט, שומר הראש ההומו המודחק (דה רוק), קבוצת ראפרים חמושה ומגוחכת ובעיקר דמותו הטיפשית במיוחד של ראג'י (וינס ווהן, כוכב הקומדיות העולה). ראג'י הוא סוכנה/סרסורה של הזמרת הצעירה שמתעקש לשחק אותה כושי קול ולבנות את תדמיתו הקשוחה בצורה כה כושלת עד שזה מצחיק.

חוץ מהעובדה שלג'ון טרבולטה (כמו ל"זולנדר") יש הבעה אחת, במקרה הטוב שתיים, הקוליות הכה מעושה בה הוא מתעקש לשחק את דמותו של צ'ילי באמת מבאסת מאוד. מה שעוד מצער זו העובדה שלי אישית קשה לעכלה – אומה טורמן מזדקנת. כן כן, גם זמנה של השחקנית המרהיבה הזו הגיע ופתאום היא כבר לא כל כך זוהרת ואטרקטיבית. הסצינה בה "משחזרות" דמויותיהם של טרבולטה וטורמן את סצינת הריקוד מ"ספרות זולה", הייתה יכולה להיות די מגניבה, אבל היא לא באמת כזו.

מדובר בסרט בינוני ומטה, לעיתים משעשע, וקצת טרחני. אגב, במקביל יצא ל-DVD הסרט הראשון, "תפוס את שורטי", שהוא מוצלח בהרבה מסרט ההמשך. אם לא ראיתם אז לכו על זה, שם תמצאו תסריט מקורי והופעה בלתי נשכחת של דני דה ויטו. מה לעשות ובי קול סובל מתסמונת נפילת המתח בסרט השני, שלא ממש נותנת לו להשתחרר.

תוספות: אין כלום בשניהם.