מחוף לחוף - סיפורים מארצות הברית

לאחר שהכתה הסופה קטרינה בניו אורלינס, השעה הנשיא, ג'ורג' בוש, תקנה מסוימת, הקובעת כי בעבודות בנייה שממומנות בכסף פדרלי חובה לשלם לפחות את המשכורת הממוצעת בענף באותו אזור. מטרת החוק היא כמובן לוודא שתשולם לעובדים של הממשל משכורת הוגנת, והשעיית התקנה הזו עוררה זעם רב מצד דמוקרטים וגורמים באיגודים המקצועיים למיניהם.

אלא מה? מתברר שלפעמים גם הנשיא בוש יודע מה הוא עושה. הבלוגר המעולה מיקי קאוס גילה שהדרישה לעובדים בניו אורלינס וסביבתה היא כה גבוהה, עד שעובדי בניין נוטשים אתרי בנייה בשאר לואיזיאנה ונוהרים לדרום המדינה כדי לנצל את המשכורות הגבוהות שמציעים קבלנים. תרחישי הניצול והקיפוח שציירו מבקרי הנשיא לא התגשמו. השעיית התקנה רק העניקה פטור למעסיקים מעבודת ניירת מרובה, הכרוכה בצורך להוכיח שהמעסיק אכן עמד בדרישות החוק.

בונו, סולן להקת 2U ופעיל למען כל מיני מטרות טובות, כועס מאד על הילארי קלינטון. הגברת הראשונה לשעבר, שנתפשת כמועמדת המובילה לקראת ההתמודדות על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב ב-2008, החליטה לתפוס טרמפ על הופעה של הלהקה למטרות גיוס כספים. הקלינטונית שריינה לעצמה תא פאר באיצטדיון RFK בוושינגטון הבירה, והיא גובה מאורחיה 2,500 דולר תמורת התענוג להצטרף אליה להופעה ולקדם את שאיפותיה.

העיתון הבריטי "טלגרף" מדווח, שלמרות היחסים החמים בין בונו לבני הזוג קלינטון, הכוכב האירי ממש לא אהב את הקטע. מקורבו ג'יימס דראמונד, המנהל עבורו את עמותת "דאטה" למען עניי העולם השלישי, אמר כי "הופעות של U2 אינן מיועדות לגיוס כספים עבור אף פוליטיקאי, אלא מיועדות להנאתם של מעריצי U2. אם פוליטיקאי כלשהו משתמש בהופעות כדי לגייס כספים, זה נעשה ללא ידיעתם ולללא הסכמתם של בונו ושאר חברי הלהקה". מצד שני, הילארי לא לבד. גם הסנאטור השמרן ריק סאנטורום (רפובליקאי מפנסילבניה) שריין לעצמו 66 כרטיסים להופעה, והוא מציע אותם לדורשי טובתו הפוליטית תמורת הסכום, הצנוע יחסית להילארי, של 1,000 דולר. אנחנו נסתפק כנראה בדיסק.

וכמובן, איך אפשר בלי חביבת המדור ג'ודית מילר. העיתונאית מאותגרת האמינות של ה"ניו יורק טיימס" שוחררה השבוע סופית מאימת הכלא לאחד שהעידה בפעם השנייה בפני חבר המושבעים המורחב העוסק בפרשת חשיפת הסוכנת ואלרי פליים. מילר, שישבה כ-80 יום בכלא בשל סירובה להעיד לפני שנכנעה, העידה שלמרות ששמה של פליים שורבט באותו פנקס בו השתמשה כדי לראיין את ראש לשכת סגן הנשיא צ'ייני, לואיס "סקוטר" ליבי, היא אינה סבורה שהוא זה שנתן לה את השם. אז מי כן נתן? מילר טוענת שאינה זוכרת, וההיתממות הזו מאד מעצבנת את התובע המיוחד, פטריק פיצג'ראלד.

אולם משהו טוב כן יצא מעדותה של מילר: מתברר שהמאמץ של הבית הלבן להשתיק את השגריר לשעבר ג'וזף ווילסון ולהענישו על ביקורתו נגד הממשל, החלה עוד לפני שפרסם את מאמרו בניו יורק טיימס, בו חשף שהנשיא בוש שיקר בנוגע למאמצי סדאם חוסיין להתחמש בנשק גרעיני.

בנוסף אמרה מילר שלמיטב הבנתה, ניסו ליבי ופרקליטו להשפיע על עדותה ולוודא שתעיד רק אם לא תפליל את הרל"ש של צ'ייני. אם נדמה לכם שזה מריח משיבוש הליכים, אתם לא לבד. גם יועצו הפוליטי הבכיר של הנשיא, קארל רוב, זומן להעיד בפני חבר המושבעים בפעם הרביעית. פיצג'ראלד אמור לסיים את חקירתו ולהגיש את מסקנותיו – עם או בלי כתבי אישום – בשבועות הקרובים.

טום דיליי, מנהיג הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים, שנאלץ לוותר על תפקידו זה באופן זמני לפחות לאחר שהוגש נגדו כתב אישום חמור על הלבנת הון, מנסה להפוך את היוצרות על התובע שמעמיד אותו למשפט. "סייעו לטום להילחם חזרה", מכריזה הכותרת באתר האינטרנט של דיליי, המבקשת תרומות לקמפיין של דיליי להיבחר מחדש לבית הנבחרים, וגם מידע – כל מידע – בגנותו של התובע המחוזי, רוני ארל, שהגיש את כתב האישום נגד דיליי.

במסגרת מסע הבחירות שלו מחלק דיליי למצביעים דפי מידע המכילים השמצות על ארל. טענתו של דיליי שארל רודף אותו מסיבות של השתייכות מפלגתיות נתקלו בבעיות מול המציאות, לפיה מתוך 15 פוליטיקאים שתבע במהלך הקריירה שלו, 12 היו דווקא דמוקרטים. השבוע הופרכה עוד טענה של דיליי, לאחר שיו"ר חבר המושבעים הראשון (שלא הגיש כתב אישום נגד דיליי) הכחיש במלים בוטות את הטענה שארל ניסה להשפיע על ההחלטה בדרך כלשהי. פרשנים אומרים ששימושו של דיליי בכספי הקמפיין שלו כדי לתקוף את התובע המחוזי הוא חוקי, אולם עלול לגרור אישומים בגין ניסיון להשפיע על מושבעים-בכוח במשפט שעתיד להיערך לו.

זוג מקליפורניה הפך לראשון שעושה טרק רציף מחוף לחוף בנתיב הצעדה חוצה היבשת שנפתח לפני חמש שנים. בני הזוג מרשיה וקן פאוורס יצאו מקייפ הנלופן שבדלאוור בסוף פברואר שעבר, וכעבור קרוב לשמונה חודשים השקיפו על האוקיאנוס השקט בפוינט רייס שבקליפורניה. בדרכם הם חצו 13 מדינות, בוססו בשלג עמוק, ניצלו ממוות בחול טובעני ביוטה, מסופות ברק במערב התיכון ומסופות חול במערב. הם התקדמו 35 קילומטרים ליום בממוצע ונחו מן המסע רק ארבעה ימים במשך כל הטיול.

עם הגיעם לנקודת היעד הם העתירו שבחים על "העם האמריקאי המדהים", וסיפרו במיוחד על אופנוען שנתן להם מים במדבר ביוטה וזוג אחים שאירח אותם בביתם באילינוי. "פגשנו מגוון אנשים מדהים שלעולם לא היינו פוגשים בשגרת חיינו בבית". המשעול הטרנס-קונטיננטלי, העובר דרך 14 גנים לאומיים ו-16 יערות לאומיים, נפתח רשמית בשנת 2000, 11 שנה לאחר שהוצע לראשונה על ידי חובבי טיולים רגליים. זוג אחר כבר השלים את המסע בעבר, אולם עשה זאת באופן לא רציף, לאורך שנתיים שהסתיימו ב-2003.

135 בלוגרים יראי-שמיים השתתפו בכנס בן שלושה ימים באוניברסיטת ביולה שבקליפורניה, שעסק בכתיבה באינטרנט מזווית מבט נוצרית. הנושאים בהם עסקו באי הכנס כללו את היחסים עם הכנסיות המסורתיות, השפעתם על שדה הפוליטיקה והדרך הטובה ביותר להשפיע על תפישותיהם של "אנשים מבחוץ". חלק מן המשתתפים חזו שבלוגרים נוצרים יוכלו להשפיע על רפורמות בזרמים הנוצריים השונים בכך שיחשפו את חטאיהם של מטיפי טלוויזיה ומנהיגים נוצריים בולטים אחרים.

בכנס נערכו מספר סדנאות, ואחת הפופולריות היתה: "כשלא-נוצרים קוראים את הבלוג שלך". מנחה הסדנה, פרופסור טימותי מיואלהל מאוניברסיטת ביולה, הזהיר את המשתתפים שלבלוגרים דתיים קל מאד להיתפש כפנאטים. "כנוצרים, אנו מעורבים בתרבות הווכחנות, ושכחנו את האמירה 'יבורכו משכיני השלום'", אמר מיואלהל והוסיף: "האם לא יהיה נחמד אם נוכל לומר שהחזרנו מידה של תרבותיות לדיון הציבורי?"

ולסיום, כנס מסוג שונה, שנערך בעיר ג'פרסון שבטקסס. מאות אנשים באו לדון, ובעיקר להפגין את אמונתם, בקיומו של "ביגפוט", יצור השלג המיתולוגי, שלפי הטענות והאגדות מתגורר ביערות של צפון יבשת אמריקה. הסיפורים על היצור השעיר היוו קרקע למתיחות רבות, כמו זו של הקבלן ריי וואלאס, שנעל מגפיים שייצר באורך 40 ס"מ ויצר עקבות בשלג. לפני שהתגלתה המתיחה, סערה ארה"ב כולה מה"תגלית" ונולד הכינוי "ביגפוט" (רגל גדולה). אולם האמונה בקיומו של היצור היא בת מאות שנים, וילידי המחוזות הצפוניים של היבשת כינו אותו "ססקוואץ'"

אולם לטענתו של כריסטופר מרפי, שפרסם ב-2004 ספר בנושא, היו במאה האחרונה יותר מאלפיים דיווחים אמינים על תצפיות של היצור, "אתה רואה אחד כזה, וזה משנה לך את כל תפישת המציאות", אומר קרייג וולהיטר, שייסד את מרכז טקסס לחקר הביגפוט ב-1999, חמש שנים לאחר שראה לטענתו את היצור בכביש נידח בלואיזיאנה. בין האנשים שמאמינים בקיומו של ביגפוט ניתן למצוא גם מומחים בתחומים רלוונטיים, כמו ג'ימי צ'יליקוט, מפענח טביעות אצבעות בדימוס שטוען כי מאות טביעות כף רגל שבחן שייכות לקוף אדם, אבל לא לבן אנוש, גורילה, שימפנזה או קוף מוכר אחר. גם ג'ף מלדרום, פרופסור לאנטומיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת איידהו סטייט, מזהיר שלא לדחות על הסף את הממצאים. "לא מדובר כאן בסוגיה מיסטית, אלא בסוגיה ביולוגית". האמת? יכול להיות אחלה אושפיזין.