מנתיחת הגופה עולה שדליה רביקוביץ' לא התאבדה

המשוררת דליה רביקוביץ' לא התאבדה, כך קובע רופאה, ד"ר יורם ברגר. ב"ידיעות אחרונות" דווח, כי מנתיחת גופתה של רביקוביץ' עולה כי תפקוד לקוי של שריר הלב הוא שגרם למותה, ולא נטילה מכוונת של תרופות במינון מופרז, כפי שפורסם תחילה.

בדו"ח הפתולוג, ד"ר ריקרדו נחמן, נכתב, כי "ריכוז התרופות בדמה היה ברמה טיפולית". על סמך קביעה זו אמר רופאה הפרטי, כי רמות התרופות שהיא לקחה "היו נמוכות מהרגיל. שלושת סוגי הכדורים שהיא לקחה לא היו רעילים. גם אם היא הייתה לוקחת את כל המנה החודשית, היא לא הייתה מתה מזה".

בנה, עידו קליר, אמר בתגובה לממצאים, כי מקל עליו לדעת שאמו לא סיימה את חייה כשהיא שרויה בדיכאון. "לא רציתי שנסיבות מותה יישארו בגדר שמועה, אבל ידעתי שאם אגיד שאמא לא התאבדה אנשים יגידו שזה מהרהרורי ליבי. רציתי תמיכה מדעית, וקיבלתי אותה.

"משום מה אנשים, בעיקר בטוקבקים באתרי האינטרנט, זוקפים את ההתאבדות לחובתה, ובצורה מכוערת, וזה לא מגיע לה. כל חייה היא נלחמה במחלה, ולא הוגן להאשים אותה במשהו שהיא לא עשתה. אם הייתי מגלה שהיא התאבדה הייתי משלים עם זה, מהדו"ח אני למד שזה היה כנראה מוות מהיר וחסר כאבים. קרוב לוודאי שהיא לא הרגישה הרבה ממה שקורה. זה מקל עלי שהיא לא סיימה את חייה בדיכאון, אלא דווקא באחת התקופות היותר טובות בחייה", אמר קליר.

לפני כחודשיים נמצאה רביקוביץ', כלת פרס ישראל, ללא רוח חיים בדירתה בתל אביב, והערכות בני משפחתה, קרוביה וידידיה היו כי היא שמה קץ לחייה, כיוון שסבלה בשנים האחרונות מדיכאון קליני. רביקוביץ' ניסתה לשים קץ לחייה מספר פעמים, ובמשך שנים סבלה מבעיות נפשיות ואפילו התאשפזה בבתי חולים בעקבות נסיונות כושלים להתאבד.

רביקוביץ' נולדה ברמת-גן ב-1936, חונכה בקיבוץ גבע, למדה בתיכון בחיפה ובאוניברסיטה העברית ועסקה במשך כמה שנים בהוראה. בעת שירותה הצבאי, בשנות ה-50, החלה לפרסם שירים בכתב העת שערך אברהם שלונסקי, "האורלוגין". עם צאת ספרה הראשון, "אהבת תפוח הזהב" (1960), קנתה לה מקום של כבוד כאחת מחשובי המשוררים בתקופתה. היא זכתה בפרס ביאליק ופרס ראש הממשלה ליצירה. ב-1999 נבחרה לכלת פרס ישראל לשירה. ב-2003 נבחרה ל"משוררת הבית" של האוניברסיטה העברית בירושלים.