צפירת הרגעה

לכאורה יום הכיפורים הוא ההזדמנות היחידה שמספק לוח השנה העברי להעביר יום בלי להתעסק באוכל. למעשה, העיסוק באוכל סביב יום הכיפורים אינו נופל בהרבה מחגים ומועדים אחרים, ואולי אף עולה עליהם. אם אלה ההכנות לקראת הצום, אם זה חיפוש הדרכים האידיאליות לשבור אותו, ואם הכוונה היא לנצל את היום המיוחד הזה לארוחות שחיתות - יוצא שהצום גורם לכולם לחשוב על אוכל.

מומחים לתזונה ממליצים על שורה של כללים שיסייעו לגוף להעביר את הצום (בלי שום כוונה לפגוע בעינוי הנפש). ראשית חוכמה, צריך לשתות כ-2.5 ליטרים (רצוי של מים) ביממה שלפני הצום. למכורים לקפאין מומלץ לקיים מיני-גמילה הדרגתית, שתחל שלושה או ארבעה ימים לפני הצום. אחרת הם עשויים למצוא את עצמם בקריז של כאבי ראש.

כדי למלא את מחסני הסוכר הזמין בגוף רצוי לאכול ביום שלפני הצום כמות נאה של פחמימות וסוכרים, כמו אלה שמצויים בלחם ובדגנים, בפסטה, באורז ובתפוחי אדמה. כדאי גם לאכול פירות טריים ודבש. הבשורה הרעה היא שמוטב שהמזון שאוכלים לפני הצום יהיה תפל: לא מתובל וכמה שפחות מומלח. גם חלבונים המצויים בבשר ודגים, בביצים ובמוצרי חלב לא יקלו, שכן הם מעודדים שתן ומדלדלים בכך את עתודות הנוזלים של הגוף. מובן גם שצריך להישמר ממזונות בעלי נטייה לניפוח מערכת העיכול בגזים, ובכלל זה רוב סוגי הקטניות ובני משפחת הכרוב והברוקולי.

הארוחה המפסקת האידיאלית היא ארוחה לא גדולה בנפחה אך עשירה בפחמימות ובשומן בלתי מוקשה, למשל זה שמצוי באבוקדו או בטחינה, המאט את קצב העבודה של הקיבה ומסייע לארח את תחושת השובע לזמן ארוך יותר.

מי שהעצות הרפואיות לא מספקות אותו, ירצה אולי להיעזר בתרופת סבתא לצום קל: הדבר האחרון שמכניסים לגוף לפני תחילת הצום הוא מנה קטנה של עראק, מדוללת בכוס מים. אם לא יועיל לגוף, לפחות יזכיר לנפש שיש לאן לחזור.

מי שעבר את הצום בהצלחה, צריך לדעת גם איך לשבור אותו, בעדינות ובלי לגרום לטראומה מיותרת. הדרך הטובה ביותר להשמיע לגוף צפירת הרגעה היא לשתות משהו ממותק, לא חלבי ולא קר מדי. כעבור כמה דקות כדאי לאכול פרוסת לחם, אולי עם דבש או ריבה, ואז להניח לגוף לחצי שעה או שעה, לפני שאוכלים ארוחה קלה.

יהודים יוצאי יוון מכירים את הפפיטאדה - משקה הפלאים העשוי גרעיני מלון (פפיטאס), שנועד לשבור את הצום וזו תכליתו היחידה. מאז שאני זוכר את עצמי היה קנקן הזכוכית עם המשקה הלבנבן, החלבי והצונן אחד הדברים היציבים ביותר סביב יום הכיפורים. אחרי צאת שלושת הכוכבים, בפקק בדרך לבית של סבתא לואיז בבת ים, התחילו הפנטזיות על הפפיטאדה, שאותה פגשנו תמיד באותו מעמד ואף פעם לא בשום הזדמנות אחרת.

הטעם הלא מוגדר של המשקה היה חמקמק, מתקתק, מבושם במי ורדים, והיה צריך לעצור את הילדים מלשתות אותו מהר מדי, לפני שכל המבוגרים הצמים והצמאים יגיעו אליו. אחרי הפפיטאדה חיכה לצמים וגם למתחזים שולחן עמוס בכל התופינים והמאכלים שיהודי רודוס נוהגים לאכול במוצאי כיפור. כולם היו טעימים מאוד, מהלחם תוצרת בית הטבול בשמן ומלח גס ועד עוגת השקדים הספוגה בדבש והסוכריות הקטנות העשויות מרציפן. אבל הטעם והזיכרון המיוחד של מוצאי יום הכיפורים נשאר ויישאר לעולם טעם של פפיטאדה.

רק כמבוגרים למדנו שאת העינוי של יום הכיפורים מתחילה סבתא לואיז חודשים רבים לפני כן, באיסוף קפדני של הגרעינים מכל המלונים שעברו בבית מאז יום כיפור שעבר. גרעיני המלון עברו שטיפה יסודית כדי להיפטר מכל החלקים הרטובים העוטפים אותם, ואחריה ייבוש של כמה ימים בשמש. לבנבנים ויבשים הם אופסנו בצנצנות סגורות ונשמרו עד יום הדין.

כשקיבלתי את ספר הבישול של יהודי רודוס ("The Sephardi Culinary Tradition" מאת אלזי מנשה), שירשתי אחרי מותה של סבתא לואיז, מצאתי בו חלק גדול מהמתכונים למעדנים שטעמם נהפך לחלק בלתי נפרד מזיכרונות הילדות. לאחר שחקרתי היטב את המתכון הכתה בי ההכרה: אף אחד לא יכין לי עוד פפיטאדה.

(לליטר אחד של משקה):
1 כוס גרעיני מלון, נקיים ויבשים
3 כוסות מים
3 כפות סוכר
כמה טיפות מי ורדים או מי פריחת הדרים

הכנה:

אוספים גרעיני מלון במשך כל השנה: מוציאים את הגרעינים בכף למסננת בעלת חורים גדולים, שוטפים היטב במים ומקפידים להסיר את כל החומר הדביק העוטף את הגרעינים.

מפזרים בשכבה אחת על מגש ומניחים בשמש עד לייבוש מוחלט (יום או יומיים). שומרים את הגרעינים בצנצנות סגורות היטב.

בטווח שבין יומיים עד כמה שעות לפני תחילת הצום כותשים את גרעיני המלון במכתש ועלי (אפשר גם במעבד מזון, וזה קל בהרבה). עוטפים את הגרעינים הטחונים בבד מוסלין או בחיתול נקי, קושרים בחבל מטבח ומשרים את החבילה לארבע שעות בתוך קערת מים במקרר.

כעבור ארבע שעות זורקים את מי ההשריה ומשרים לעוד שעתיים בשלוש כוסות של מים טריים.

מוציאים את שקיק הבד וסוחטים היטב ובכוח רב את הגרעינים הטחונים, דרך הבד, לתוך נוזלי ההשריה. דרך החורים שבבד צריך לפרוץ את הקרם הלבן בתוך הגרעין. כדי לסחוט את המרב מהקרם יש לפתוח את הבד כמה פעמים ולערבב את הגרעינים, ואז לסחוט שוב.

לאחר שסוחטים את כל הקרם, זורקים את שאריות הקליפות שנותרו בתוך הבד. לנוזל החלבי העשיר שהתקבל מוסיפים סוכר ומעט מאוד מי ורדים או מי פריחת הדרים (זהירות, שלא ישתלטו על הטעם).

מערבבים היטב, טועמים ומוסיפים עוד סוכר או מי ורדים, אם צריך. מבקבקים ושומרים במקרר. מערבבים לפני ההגשה. שותים קר, כדי לשבור את הצום.