הכירו את שואבי המים שלכם

בעבר הרחוק, כשהייתי תלמידה בבית ספר היה חדר קטנטן בקצה המסדרון, היה שם כיסא ישן, שולחן קטן עם ספר תהילים, מטאטא וסמרטוט רצפה שריחו המעופש הגיע לאפו של כל מי שהתקרב למקום.על הדלת היה תלוי שלט: 'שמש בית הספר' (ש' – קמוצה)

כן, פעם בכל בית ספר היה שמש (או שרת). הוא היה אחראי על הניקיון, מידי הפסקה היה הולך לו בין חדרי השירותים, מנקה, מוריד מים, נכנס לחדר המורים ושוטף כוסות ומחלק גירים במסורה - למורות. אחרי שהילדים הלכו הביתה היה מנקה את כיתות בית הספר, סוגר את האור והולך לביתו.
לימים, כמו בכל מנגנון "תקין" שהתקדם ופרש כנפיים, הפך השמש ל"אב הבית" או ל"איש אחזקה בכיר" ולמרותו סרו עובדי ניקיון שהיו מגיעים באמצעות קבלן. הקבלן היה מגיע עם טנדר קופצני, בבוקר, לפתח ביה''ס פורק את מרכולתו: כמה עובדות בגילאים מתקדמים, וממשיך בדרכו.

עם השנים, הפרוטה בקופות הרשויות המקומיות הידלדלה ולמשרות הניקיון גויסו קבלני כח אדם. רבות הן הרשויות המקומיות, שעליהן מוטל גם עול הניקיון במוסדות אלו, מוציאות מכרזים ובוחרות – מסיבות ברורות ומובנות – במחירים הזולים. ניתן לומר שבשנים האחרונות, עובדי ניקיון ערבים בבתי הספר הינם דבר שבשגרה. כך גם ברחובות הערים: נמצא עובדים זרים, עולים חדשים וקשי יום אחרים התרים אחרי פרנסה תהא אשר תהא.

יוצא אפוא שמה שקובע הוא המחיר. לא מעניין את הרשות המקומית מי מועסק, כמה הוא/היא מרוויחים ואם בכלל המעביד עומד בתנאי חוקי העבודה ושאר הנספחים הנלווים לזכויות עובדים בכלל ואלו המועסקים בחברות קבלניות בפרט.

מה שקרה ב'תיכון אלון' ברמת השרון פתח צוהר לתופעה מבישה הקיימת גם בבתי חולים ברחבי הארץ. מי שבא לבתי חולים מוצא בהן מנקות – ילדות צעירות המוסעות מידי בוקר בהסעות מאורגנות ובצפיפות איומה אל משימת יומן. הן ניצבות על היום על רגליהן ומנקות (מזל שעם כפפות ) וממרקות את המסדרונות וחדרי החולים. לא שומעים מהן מילה, זו פרנסתן ואימת מעסיקן – משמשת עבורן הרתעה של ממש מניסיון כל שהוא להידבר בכל הנוגע למצבן.

כך גם בחברות המעסיקות שומרים ומאבטחים בתנאים לא תנאים במקומות שונים כולל מוסדות רשמיים של המדינה: אותם מועסקי קבלן עומדים על רגליהם שמונה שעות ואפילו יותר. לעיתים, ללא הפסקה להתפנות לשירותים, לשתות 'משהו חם' וכו'. לא מכבר שוחחתי עם מאבטח בכניסה לקניון יוקרתי בגוש דן. התברר כי מידי פעם הוא "מתפלח" אל הצד השני של הדלת כדי לנשום כמה נשימות של חמצן נקי ולהתקרר במזגן. הוא גם מודע לכך שאם יתפס – ייאלץ לשוב את שורת הממתינים בלשכת העבודה.

שם, בבתי החולים אף אחד לא שואל מה ששואלים בבית הספר. כי בבית הספר כשיש מנקות ערביות בנות 17 שבמקום ללמוד – עובדות, זה "סיפור טוב" לפרסום ולכך – בשם הסיפור העיתונאי הטוב הם מגיעים לתודעת הציבור: זה נשמע טוב, זה מצטלם טוב ומעמיד את החברה החותרת לשוויון בסימן שאלה גדול. זה גם סיפור טוב כי יש בו את טעם המגזר הערבי המקופח: ערביות צעירות מנקות את בית הספר של היהודים הצפונבונים מרמת השרון...והיהודים אפילו לא מדברים איתן וזה בסדר. זה חינוכי כפי שהמורה המרואיינת טוענת : "אין בזה כל פסול. ההיפך. מדובר בצעירות שעובדות כדי לפרנס את בני משפחותיהן. חשוב שתלמידי העיר יראו גם את הצד הזה, אז מה אם הם ערבים? במקום ללכת לבית הספר הם מנקים, וזה מה שיקרה למי שלא ילמד וישקיע".

הבעיה שמתעוררת מהעסקת הבנות היא התפיסה החינוכית של בית הספר.
ואני דווקא הייתי מצפה שאותם תלמידים, שהם דעתניים ולוחמנים בכל הנוגע לענייניהם שלהם, יחליפו יום אחד את המנקים ויבינו במה נתברכו; אבל גם ידאגו לוודא שזכויות אותן המנקות לא נפגעות. מועצת תלמידים חזקה ולוחמנית צריכה לעשות זאת.

אלא שהתופעה של העסקה בתנאים לא תנאים, של עובדות ועובדים על ידי חברות קבלניות הפכה למכת מדינה. מי שמצוי בבית הדין לעבודה נתקל חדשות לבקרים בתביעות של עובדי קבלן שעזרו אומץ ופנו – לעיתים בסיוע משפטי מזדמן או ההסתדרות – לבית הדין על מנת שיגן עליהם ויכפה תשלום שכר כמחויב בחוק.

אבל את הסדר צריך לעשות בטרם. אותם מוסדות העוצמים עיניהם ולא דורשים לדעת האם העובדים מתוגמלים על פי חוק, האם תנאי העבודה שלהם סבירים ומידתיים והאם ההתקשרות עם העובד היא כשורה – הם אלו שצריכים לתת את הדין.

לברוח באמרה שהמנקות עוברות תחקיר בטחוני – זה פשוט מצחיק..... נו, באמת, מה זה קשור לתנאי העבודה ודימוי החינוכי של מוסד שבו ערביות בגיל התלמידים – מנקות והיהודים – לומדים...
לא יתכן שאותם מוסדות המעדיפים להתחבא מאחורי קבלני כח אדם מסוגים שונים כדי להתגבר על קופתם המדולדלת, יתנו במחוזותיהם פתח לאי עמידה בחוקי העבודה. לא יתכן גם שהארגונים המגינים על עובדים – ישכחו את ייעודם ויתעלמו מתופעות שכאלו.

מה שקורה ברמת השרון, וקורה בוודאי מול הבית של כל אחד מאיתנו, צריך למעשה לשמש מנוף לאחריות כוללת את הגוף האחראי על המוסד בו מועסקים אותם עובדי קבלן ומכאן והלאה יתרחשו פחות עוולות כלפי עובדים, כמו זו שנחשפה בתיכון אלון.

נורית אמיתי, עו"ד. משמשת גם כנציגת ציבור בביה"ד לעבודה.