דברים ש"ישראלים" רואים משם

במהלך השנתיים האחרונות בהן שירתתי כשליח סוכנות יהודית לדרום מערב פלורידה יצא לי להיתקל בלא מעט "ישראלים" שהשתקעו בארה"ב. מדוע המרכאות הכפולות? משום שישראלים הם לא. הם מחזיקים באזרחות ישראלית אך הם אמריקאים, ממש כפי שההיספנים הם אמריקאים וכפי שהשחורים (הו, סילחו לי, ה"אפרו-אמריקאים") הם אמריקאים, ממש כמו האירים באמריקה שגם הם, מפתיע, אמריקאים. עצם העובדה שאותו אדם מחזיק באזרחות ישראלית נוסף על זו האמריקאית אינה מוסיפה ואינה מעלה, שהרי כל יהודי זכאי אוטומטית לאזרחות זו.

הסביבה החברתית שלהם בנוייה מרובה מישראלים לשעבר, ממש כמותם, ויחדיו הם מעבירים ביקורת על הקורה "בארץ". בספרייה בביתם תוכלו למצוא את אפריים קישון ז"ל כמייצג הספרות הישראלית העכשווית. הם בטוחים שדידי מנוסי הוא כוכב עולה בשמיי ההומור הישראלים. שהדיסק החדש של "אדם" הוא שוס. בקומפקט דיסק במכונית תמצאו את השירים החדשים של החלונות הגבוהים, וב"ערוץ הישראלי" הם יישבו וייצפו ביהורם גאון ותכניתו הנפלאה "גאון בתשע". בספריית הוידאו שלהם תמצאו את כל סרטי הבורקס וכמה מסידרת "מציצים"; אבל הם לא שמעו על "מארס תורכי" או "כנפיים שבורות". הילדים שלהם, שהם, כמובן, גם ישראלים, גם אם הם נולדו בחו"ל או הגיעו לכאן בגיל חודשיים- מדברים עברית רצוצה במבטא אמריקאי במקרה הטוב, או מסרבים לענות בעברית להוריהם . בניגוד ליהודים האמריקאים, ה"ישראלים" ככלל, לא מתחברים לשום דבר יהודי; כי הם לא צריכים, הם הרי ישראלים. הם משתדלים לא להתקרב לקהילה היהודית כדי שלא ישנוררו מהם כסף לארץ או לקהילה היהודית במקום, שהרי הם את שלהם עשו כששירתו בצבא או שילמו מיסים כשחיו בארץ (המקבילה של "תרמתי במשרד"). ובכלל כל הם הרבה יותר טובים מאותם יהודים, כי הם הרי "ישראלים" ולא סתם ישראלים. ישראלים של א"י הטובה והישנה לעומת זו הנוכחית שהיא על הפנים. כאילו לא היו קיימות שנות הצנע, התקפות טרור משטחן של מצרים וירדן, כמה מלחמות בילתי משמעותיות, או תקופת אינפלציה מטורפת בעברה של מדינתינו... כשהם היו בארץ הכל היה טוב ואז הכל די התחרבן. נוסטלגיה ורדרדה של עבר לא פחות קשה מהתקופה הנוכחית? נרטיב תלוש כמעט לגמריי ממציאות אובייקטיבית? לא, מה פתאום, ככה הם זוכרים וככה זה היה.

ובכן, מדוע אני מספר לכם את כל זאת? הרי זכותו של כל אדם לבחור היכן הוא רוצה לחיות. מהי הסיבה שגורמת לי, עבדכם הנאמן, לעלות על דעתי שאני זכאי להעביר עליהם ביקורת? משום שכשאותם אמריקאים שמוצאם מישראל בוחרים להתייחס לכל סוגייה הנוגעת לישראל עדיין שגורות בפיהם המילים "אצלנו בארץ". והכוונה לארץ הקטנה שלנו שהם בחרו שלא להיות חלק ממנה ולא לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות (אשרי המאמין). הם עדיין נחרצים בדעתם לגבי הדתיים שהורסים את המדינה (בואו נעשה השוואה לגבי כמה מצאצאי יפי הבלורית והתואר משרתים ביחידות התנדבותיות בצבא וכמה בני ישיבות הסדר בהתאם לאחוזם באוכלוסייה). הם יודעים יותר טוב מכולם עד כמה אסור לוותר על חבליי מולדת (והכוונה לא לניו ג'רזי). הם יודעים ש"אנחנו", משמע הם חלק מאותו אנחנו, צריכים להיכנס בפלסטינים, או לחילופין עד כמה נכון יהיה להשאיר את המתנחלים לחסדיי הפלסטינים, כדי שהם "יקבלו את מה שמגיע להם". הם מומחים לענייני דת-מדינה, ביטחון, כלכלה בכדי לדעת ב-ד-י-ו-ק, מה צריכה הממשלה לעשות; כי הממשלה הזו\הקודמת הורסת "לנו" את המדינה, ממש גנבה "לנו" אותה מהידיים.

מה שמפתיע זה שבדרך כלל אין להם דיעות לגבי מה שקורה "אי שם", בארץ בה הם בחרו לבלות את חייהם. מצוקות העוני, הפערים החברתיים, המתח הגזעי, סוגיית עיראק מהזווית האמריקאית; כל אלו אינם נוגעים להם. אך ההתנתקות מהרצועה, לדוגמה, דווקא כן.

דבר מצחיק במיוחד (או עצוב כשחושבים על זה), הוא תלונתם על צמצום זכויותיהם כ"תושבים חוזרים" (הכוונה להטבות שלהם יהיו זכאים ישראלים ירדו מהארץ, לו בחרו לחזור). בכלל הם לא מבינים למה עולה חדש זכאי להטבות משמעותיות הרבה יותר משלהם (שימו לב לתלונה הפרדוכסלית), הרי הם בשר מבשרה של הארץ. לא, כרגע הם לא חושבים לחזור, אבל אולי עוד כמה שנים, אחרי שגם הבן השלישי שלהם יתחתן עם שיקסע, ואחרי ההטבלה של הנכד הראשון.

ובכל זאת, אני רוצה לסייג, במהלך שירותי כשליח נתקלתי גם בישראלים לשעבר (מעט, אך בכל זאת), שמתעניינים במתרחש בארץ אך לא בביקורתיות. ישראלים לשעבר שתורמים הרבה כסף, הרבה כסף, לארגונים ישראלים ויהודיים, שמבקרים בארץ ומתגעגעים אליה, למרות שהם בחרו לחיות בניכר, כאלה שאף חוזרים כל שנה אך ורק על מנת לשרת במילואים. כאלה שאמנם מתכננים על חזרה בסופו של דבר, אך לא משתמשים בה כתירוץ. ישראלים לשעבר שלא מרגישים כאילו המדינה עדיין חייבת להם משהו; אלא מרגישים מחויבות לעמם, בתפוצות ובארץ. הישראלים לשעבר הללו, בניגוד לקודמים, הם האובדן האמיתי של המדינה .