עיר החטאים

אפתח ואודה: אין לי מושג בקומיקס אמיתי. ספיידרמן וסופרמן מכיר ואת החוברות של טרזן וטקס אפילו הייתי רוכש בתור ילד. אבל לקומיקס של המבינים שגדלו בארה"ב לא נחשפתי. עד שהתחיל גל העיבודים לקולנוע. כן נכון, רוב העיבודים לקולנוע היו במקרה הטוב לא רעים (ספיידרמן ואקס מן) ובמקרה הפחות טוב גרועים (ארבעת המופלאים) – אבל הנה מגיע הסרט שלפנינו ומוכיח שאפשר לעשות את זה אחרת.

כשהבמאי/ כותב רוברט רודריגז פנה לפרנק מילר, יוצר הקומיקס "סין סיטי" כדי לקבל את אישורו להעביר את הסיפורים שלו לקולנוע הוא נתקל באדם מאוד סקפטי. מילר מספר שהוא הוזמן לצילומי ניסיון ונדהם כמה בקלות זה נעשה וכמה טוב זה נראה. רודריגז (שהתחיל את דרכו ביצירת "אל מריאצ'י" ו"דספרדו") בחר לעשות את עיר החטאים בטכניקה הקולנועית המשלבת שחקנים חיים ונושמים עם תפאורה מאוירת בגרפיקה ממוחשבת. השחקנים מבצעים את הסצינות שלהם על רקע מסך כחול שמאפשר את הוספת הרקע הדיגיטלי (דבר שאתו הוא התחיל עם ג'וני דפ ב"היו זמנים במקסיקו").

הסרט האחרון שעשה שימוש בטכניקה הזו היה "סקיי קפטן", שהצליח לבאס, לפחות אותי, לאללה. לטעמי, האנימציה ברקע הייתה מאוד בינונית והטכנולוגיה החדשנית לא הצליח לכפר על תסריט מבאס מאוד. ייתכן שרוברט רודריגז צפה בסרט והפיק לקחים, כי אצלו זה נראה פשוט מעולה. הרקעים והשחקנים בסרט הם בעיקר בשחור-לבן והצבע נכנס רק כאמצעי דרמטי מדגיש – התוצאה פשוט מדהימה.

רודריגז הצליח לסחוף לפרויקט את ידידו קווינטין טרנטינו שסייע ונהנה, לדבריו, מכל רגע (ועבד תמורת דולר אחד בודד לאחר שרודריגז הלחין נעימות עבור "קיל ביל" באותו הסכום). ואכן כמיטב המסורת של שני חובבי הדמים הללו, הסרט נוטף אלימות, איברים מרוטשים וגדועים – אבל מה, בגלל שמדובר בסרט שרובו אנימציה האלמנט של הזעזוע כמעט שמתבטל – הרי זה לא באמת...

עם שלל שחקנים נחמדים (כולל ברוס וויליס שמחריב את עצמו לדעת כבר שנים) ובעיקר שחקניות בעלות צללית מרשימה, מעביר רודריגז שלושה סיפורים המתרחשים בעיר החטאים, שכשמה היא כרך מוצף פשע ומין, משהו כמו יפו שלנו, המכניסים אותנו עמוק לביבים האנושיים והשחיתות השלטונית.

בסיכומו של דבר מדובר באמת בסרט מעולה בתחומו המספק הרבה כיף בצפייה עם ערך מוסף של היכרות עם אבן יסוד חשובה בעולם הקומיקס ושיעור מדהים בעיצוב קולנועי חדשני. רודריגז תמיד עשה חסד עם סרטים לקולנוע הביתי, ו"עיר החטאים" שלו לא משנה את הסטנדרט.