תכנית מערב ירושלים – הערות

תכנית מערב ירושלים לבניית כעשרים אלף יחידות דיור בהרי ירושלים עתידה לפגוע פגיעה קשה בעיר ירושלים מבחינה אורבנית. חוות הדעת הנוכחית טוענת כי אין צורך בתכנית לצורך השגת יעד האוכלוסין של 900,000 המותווה על ידי התכנית האסטרטגית של עיריית ירושלים. להפך, יש למקד את המשך הבנייה בתחומי השטח הבנוי של העיר. אם בכל זאת יש עניין להגדיל את אוכלוסיית ירושלים מעבר ליעד של 900,000 נפש, יהיה נכון לעשות זאת מבחינה אורבנית כלפי מזרח, לעבר מעלה אדומים ופסגת זאב.

התפתחותה העתידה של העיר עתידה להשפיע השפעה מרחיקת לכת על צביונה הלאומי, הפיזי, החברתי והתרבותי של העיר. טענתי היא, כי אם תאושר תכנית מערב ירושלים יגרום הדבר לנזק קשה לעיר ולמעמדה. ולכן יש לבלום מגמה זו ולהציע דרך חלופית להמשך פיתוחה של ירושלים. דרך זו מתבססת על מיצוי עתודות הקרקע בתוך העיר ומתן העדפה לפיתוח בכיוון מזרח.

במאמר זה אציג את עמדת התומכים בתכנית, אנתח את ההשלכות העיקריות הנובעות מעמדה זו, ואעלה מספר המלצות לפיתוח העיר והמטרופולין בעתיד.

עמדת התומכים בתכנית מערב ירושלים היא כי יש לפתח את העיר בכיוון מערב בשל מספר גורמים:
1. שינוי היחס הדמוגרפי בין יהודים לערבים
2. מחסור בקרקע בתוך העיר
3. צורך בחיזוק העיר חברתי וכלכלי של העיר.

* דמוגרפיה

אחד התמריצים הראשיים לפיתוח מערבה הוא השתנות היחסים הדמוגרפיים בין יהודים לערבים לרעת הראשונים. עמדת המתכננים התומכים בתכנית היא, כי קיימות מגבלות בנייה לאוכלוסייה היהודית וכי לאוכלוסייה הערבית זמינות עתודות נרחבות של קרקע לבנייה. הנחה זו רעועה ומחפה על מציאות הפוכה.

לאוכלוסייה הערבית בעיות קשות של הסדר קרקעות וכפי שהיה בעבר היא תתקשה לממש את אפשרויות הבנייה. לעומת זאת לאוכלוסייה היהודית זמינות עתודות קרקע שעליהן ניתן לבנות יותר מ 100,000 יחידות דיור בתוך העיר ועוד 50,000-60,000 יחידות מחוץ לעיר. מעבר לדיון בנתונים, הטענה המשמעותית יותר עניינה במאבק על העיר. הבטחת השליטה היהודית בירושלים אינה יכולה להתממש על ידי בריחה יהודית למערב העיר. נוכחות יהודית בעיר מחייבת פנייה מזרחה למקומות, שבהם המאזן הדמוגרפי מקבל ביטוי קונקרטי בהתיישבות ובתפיסת קרקע. יהיה זה מופרך לחלוטין להניח כי בנייה במערב מבטיחה את המאזן הדמוגרפי המתערער במזרח. על פי אותו היגיון ניתן יהיה לבנות בעתיד בשורש ובמסרק בטענה כי כך מחזקים את הנוכחות היהודית בירושלים.

* חברה

פיתוח מערבה של ירושלים יגרום לדלדול אזור העיר ההיסטורית. האזור ייתפס על ידי אוכלוסייה חלשה: חרדים, קשישים ועניים. לעומת זאת, בשוליים המערביים תקום עיר חזקה עם מרכזי קניות חדשים, מרכזי תעסוקה ואזורי מגורים מבוססים. העיר המערבית תהיה בעיקרו של דבר עיר פרברית ללא קשר ממשי עם המוקד הדתי בעיר העתיקה ועם המוקד הלאומי בעיר ההיסטורית. העיר הפנימית במזרח תתרוקן מתכנה וירושלים ההיסטורית תאבד את עצמתה וצביונה לטובת עיר פרברית חדשה.

* הזהות וההזדהות עם העיר

הזהות וההזדהות עם ירושלים הוותיקה (העיר העתיקה והעיר ההיסטורית העוטפת אותה) תיחלש אם העיר תורחב על פי התכנית המוצעת מערבה. דוגמא מאלפת לתהליך זה היא העיר החדשה של ראשון לציון בחולות המערב. עיר זו מנותקת מהעיר המזרחית וזיקתה לגלעין ההיסטורי של המושבה רופפת ביותר. יציאה מערבה בירושלים תגרום לתופעה דומה, כלומר תחליש את הזהות של העיר ואת ההזדהות של תושביה אתה. אין כל משמעות אורבנית משותפת לירושלים שחלקיה כה מפוצלים ומרוחקים.

פגיעה ביעילות התפקודית של העיר. המשך הגידול של ירושלים ומתיחתה מערבה יפגע ביעילות העיר: יפצל את המגורים, יאריך תשתיות, וייצור עיר אמורפית שבה אין כל זיקה בין החלקים השונים.

בנייה מרבית בתוך ירושלים תוך ניצול עתודות הקרקע הקיימות ותוך הפעלה של תוכניות למחזור שטחים. בתוך העיר ובסביבתה יש די והותר עתודות קרקע על מנת לאפשר גידול של העיר ליעד של 900,000 תושבים, שהוא היעד הנבחר על ידי תכנית האב האסטרטגית לירושלים. במהלך הבנייה יש לחתור ליצירת עיר קומפקטית יותר.

חיזוק ירושלים באוכלוסייה איכותית על ידי:

* אספקת דיור לזוגות צעירים, שרבים מביניהם מסיימים את לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה בעיר.

* בניית דיור לעולים חדשים ממדינות חבר העמים, שביניהם אחוז גבוה של בעלי מקצועות אקדמיים.

* יצירת מגורים באיכות גבוהה על מנת לרתק ואף למשוך קבוצות מבוססות לעיר.
·
* חיזוק מרכז העיר על ידי פיתוחו ובינויו מחדש. תהליך חידוש המרכז הוא צעד חיוני שננקט על ידי ערים רבות במערב במגמה למשוך שירותים, עסקים וקבוצות מתברגנות למרכז העיר.
אמצעים אלה מחייבים התערבות והשקעה ממשלתית גבוהה בירושלים.

פיתוח רשת מטרופולינית שלמה, ולא רק התמקדות בירושלים גופה, במטרה לחזק את הנוכחות היהודית במחוז. רשת זו מורכבת מגלעין (ירושלים) ערי לווין (בית שמש ומעלה אדומים), יישובים עירוניים קטנים (אפרת, גבעת זאב, ביתר עילית, צור הדסה ומבשרת ציון) ויישובים כפריים. יש לפתח את הרשת המטרופולינית תוך מתן עדיפות לתחבורה הציבורית. בתוך היישובים יש לפעול להגדלת היצע השירותים על מנת למנוע מתושבי הפרברים נסיעות רבות ומיותרות.

הקמת עיריית גג במרחב ירושלים. מערכת זו תאפשר פיתוח כולל של האזור מתוך ראייה מקיפה וארוכת טווח. היא גם תאפשר אספקת צרכיה של העיר ירושלים במקומות תעסוקה ללא סיפוח של יישובים קיימים. את מקומות התעסוקה לירושלים ניתן יהיה לפתח מחוץ לגבולות המוניציפליים של העיר אגב הסכמים עם הרשויות המקומיות שמסביב אודות חלוקת המסים וההיטלים.



* פרופ' שלמה חסון הוא מרצה במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים ומשנה למנהל מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות. כמו כן מכהן כיו"ר פורום המתכננים למען ירושלים. פרופ' חסון הוא ממקימי הארגון "ירושלים בת קיימא", קואליציה של עשרות ארגונים הפעילים למען שיפור איכות הסביבה והחיים בירושלים.