הסכין של לרדו

בלי הקדמות ובלי בזבוזי זמן, אנחנו עוברים לג'יי פי לוסמן. הקוורטרבק הפותח של בפאלו נראה פשוט זוועה. קשה היה לדמיין שיהיה קוורטרבק שייראה יותר גרוע ממה שאיליי מאנינג נראה בשנה שעברה במשחקיו הראשונים, מה גם שללוסמן הייתה שנת למידה. הבעייה היא שהוא אכן הרבה יותר גרוע ממנו.

וזה חבל, כי לבילס יש מספיק כישרונות משני צדדיו של הכדור בשביל להיות קבוצה שתדבר בליגה, אבל אף קבוצה לא יכולה לנצח שהקוורטרבק שלה משחק כל כך גרוע. אחרי ארבעה משחקים יש ללוסמן רק 400 יארד וטאצ'דאון בודד.

דאנטה קולפפר חזר לרמתו הרגילה העונה. אחרי שפגש הגנה מפורקת בשבוע שעבר ונראה טוב נגד ניו אורלינס, הוא היה תת-רמה במשחק האחרון נגד אטלנטה. קולפפר הופל תשע פעמים, משחק המסירה שלו לוקה והוא משתהה מאוד עם הכדור. כלום לא השתנה במינסוטה והלחץ מתחיל לעשות את שלו. הבוס החדש של הקבוצה ירצה לראות שינוי דרסטי בסוף העונה, והראשונים ללכת יהיו מייק טייס וצוות האימון, שפשוט לא מצליח לתרגם את הכישרון שיש בקבוצה. ויש כישרון למשחקים טובים, שלא לדבר על ניצחונות. הדבר הכי מטריד כרגע הוא שהקבוצה פשוט הפסיקה להתאמץ ורואים את זה בכל מהלך במשחק. נראה שגם לשחקנים נמאס מטייס, שהחזיק מעמד במשרת המאמן הראשי יותר מדי זמן.

הג'טס, כך מסתבר, עשו טעות שלא עשו כל מאמץ להשאיר את למונט ג'ורדן בקבוצה. אומנם הוא לא בדיוק שורף את הליגה על הקרקע באוקלנד אבל הוא לבטח היה נותן אופציה יותר טובה מאשר קרטיס מרטין, שכרגע נראה הרבה מעבר לשיא וספק אם יעבור את ה-1000 יארד השנה. כרגע מרטין משיג רק 2.7 יארד על הקרקע למשחק. אמנם אין לו קוורטרבק ברמת ליגה מינימאלית, מה שעושה את החיים ליותר קשים, אבל עדיין - 2.7 לנשיאה זה הרבה פחות מהממוצע בליגה. ומרטין פשוט נראה כאילו הזמן סופסוף תפס אותו.

הרדסקינס הם בהחלט הפתעת הליגה עבורי. שלושה משחקים, שלושה נצחונות. אומנם הנצחונות היו מאוד דחוקים, כשאם מנתחים את המשחק הוכרעו בשניים-שלושה מהלכים שהיו יכולים ללכת לרעתם, אבל המזל, כידוע, הולך עם הטובים. כשיש לך משחק ריצה טוב בראשותו של פורטיס ומשחק הגנה מצויין, תישאר "חי" בהמון משחקים עם סיכוי לנצח, וכרגע זה מה שהם עושים. הכי חשוב -השחקנים מתחילים להאמין בשיטה של גיבס.

מי היה מאמין שסינסינטי בנגאלס תפתח עם מאזן של 0:4? הקבוצה של מרווין לואיס עושה עבודה נהדרת וסינסי אומנם לא ברמה של פיטסבורג או הקולטס, אבל שימו לב אליהם. הקבוצה עמוסה בכישרון, במיוחד בצד ההתקפי, וההגנה משחקת חזק ומאוד פיזי. קרסון פאלמר נראה נהדר, ונראה ששנה על הספסל מאחורי קיטנה רק עשתה לו טוב. במשחק האחרון נגד יוסטון הבנגאלס לא ממש נראו טוב אבל עדין מצאו דרך לנצח, וזה סממן לקבוצה אמיתית שמוצאת דרך לנצח גם שהיא משחק גרוע.

גבירותיי ורבותי, האינדיאנפוליס קולטס כפי שהם נראים עכשיו הולכים עד הסוף השנה, ואין להם את ניו אינלנגד שתעצור אותם בדרך, כי אני בספק גדול אם הפאטס יהיו בפלייאוף. בעבר כבר דיברתי על כך שהם צריכים יתרון ביתיות לאורך כל הפלייאוף, וכרגע אין קבוצה ב-AFC שמסוגלת להתמודד עם אינדי ולעצור את כל הכלים שיש לה לאורך משחק שלם. תמיד מישהו יספק שם מהלך גדול, וההגנה השנה פשוט במגמת שיפור מתמדת. הקבוצה של דאנג'י נראית נפלא.

צריך להוריד את הכובע בפני מייק שנאהאן והחבורה שלו. להגיע לג'קסונוויל ולתת לה בראש אינו עניין של מה בכך. לעצור את הג'אגוארס, עם פרד טיילור, על 12 יארד על הקרקע ובו בזמן לטחון נגד ההגנה המארחת 188 יארד זה פשוט הישג פנטסטי.

ומילה לסיום על טמפה ביי. נראה שהבאקנירס הגיעו השנה לשחק. קארנל וויליאמס נותן להם אופציה על הקרקע שלא הייתה קיימת בשנים האחרונות, והחזיר להם איזון בהתקפה. מהצד השני, ההגנה שלהם היא הטובה בליגה כרגע ומשתקת כל יריב, גם אם היריב האחרון (דטרויט) קופח על ידי השופטים בהחלטה די שנויה במחלוקת.

אבל יש להזהיר: קדילאק או לא, וויליאמס לא יוכל להמשיך לרוץ בקצב הזה לאורך 16 משחקים. אחרי שלושת המשחקים הראשונים האיש נגע בכדור על הקרקע 87 פעמים, מספר מאוד גבוה, ובמשחק האחרון נשא את הכדור עוד 11 פעמים לפני שעזב את המשחק עם מתיחת שריר בברך. כלומר, 99 פעמים שהיו צריכים להיות יותר, אלמלא הפציעה שהוציאה אותו מהמשחק. בקצב הזה לא יישאר לו דלק בסיום העונה. גרודן צריך להיזכר שיש לו את מייקל פיטמן, שיכול לחלוק קצת מהמעמסה ולהשאיר קצת דלק במיכל לחודש דצמבר.