חשבון נפש, יותר מאי פעם

איזו שנה זו היתה, שנה ארוכה ומייגעת, שנה רצופת אירועים, שנה רווית מאבקים, שנה שבסופה אנשים רבים תהו האם מצידו המערבי של הירדן ישנה מדינה אחת לשלושה עמים.

אז מה היה השנה חוץ מהתנתקות?

קסאמים ופצמ"רים הומטרו על יישובים ישראליים, פיגועי טרור התרחשו ברחבי הארץ, תאונות הדרכים המשיכו לגבות קרבנות רבים, הדקירות במועדונים לא פסקו, השלטון בישראל התגלה שוב כמושחת, מספר העניים רק גדל, ואיתו, בעקבות ההתנתקות, צמח גם מספר מחוסרי הדיור והעבודה. החינוך בשפל והגאולה עדיין לא הגיעה. יש בכלל סיכוי לשנה טובה?!

ומה יהיה?

לא בטוח שמשהו ישתנה בקרוב, סביר להניח שרבים עוד יסבלו כאן מחרדה. משגרי הקסאמים על גוש קטיף מצאו מטרות חדשות, ובתחנות האוטובוסים עדיין ניתן לפגוש את מאבטחי התחבורה הציבורית. משרד התחבורה עסוק בהפקת קמפיינים הכוללים שירים לא קליטים בעליל, וגם תורותיו החינוכיות של שלמה דברת לא ממש יקטינו את מספר הנפגעים במועדונים.

חברי הכנסת ימשיכו לככב במדור הפלילים, ומרכז המפלגה ה"לאומית ליברלית" (המכונה בפי כל – "הליכוד") ימשיך להתנהל כמו דוכן פיצוחים בשוק מחנה יהודה. אף אחד לא יכול להתחייב על ירידה במספר העניים, ופתרונות דיור ותעסוקה טרם נמצאו לכלל מגורשי גוש קטיף. עם שרת חינוך שבקושי הוציאה בגרות אין הרבה תקווה לתלמידי ישראל, ואם זה לא מספיק, נראה כי צחנתם של שלוחי הציבור במדינתנו מרתיעה ומרחיקה אפילו את חמורו של משיח.

אז למה שתהיה לנו בכלל שנה טובה?!

מאירועי השנה הסוערת הזו נשארנו מפולגים. כחולים וכתומים. בכל אחד התגלו כוחות עצומים. כל אחד נלחם עבור הדברים החשובים לו. רבים, רובם המכריע כתומים (ערב ר"ה, סליחה ומחילה מהקוראים השמאלנים), השקיעו מכספם ומזמנם וויתרו על ימי עבודה וחופשות ובשביל להיאבק על הערכים הנראים להם נכונים. אם כל אחד יינצל את הכוחות הללו גם לטובת פרויקטים נוספים ועכשוויים יש לנו תקווה. ואפילו תקווה גדולה.

ראש השנה הוא יום של חשבון נפש. היום בערב, מיליוני יהודים בכל העולם ילבשו לבן. יום הדין. כל אחד צריך להסתכל על השנה הקשה הזו ולחשוב למה זה קרה לנו? איך הגענו למצב הזה? איך היינו יכולים למנוע לפחות חלק מזה?

ראוי שכל אחד מצידה הימני של המפה הפוליטית ישאל את עצמו מדוע המאבק העצום לא הצליח. מדוע היו כאלה שאטמו אוזניים? ראוי שכל שמאלן ישאל את עצמו מדוע הפתיחות והפלורליסטיות שלו באות לידי ביטוי רק כאשר מדובר בדו-שיח עם ערבים! למה הוא לא מוכן להקשיב גם לאחים שלו? למה רק ה"כתומים" מנסים לארגן "פנים אל פנים"?

השנה הבאה תהיה אתגר לכולנו. האם קללות שנת תשס"ה הן דבר חולף וחד פעמי? הלוואי! התשובה, על כל פנים, נמצאת גם בידיים שלנו.