בתמונה המפורסמת שהופצה באינטרנט אחרי לכידת נשיא עיראק, סדאם חוסיין, בה הוא נראה חבול ומותש אחרי שנשלף מהמחפורת בה הסתתר, ניתן לזהות מספר חיילי יחידת עילית שעומדים סביבו אך רק אחד מהם אוחז בו ומביט ישר למצלמה בהתרסה. למרות שהצעיר לבוש מדים דומים לחבריו לא מדובר בחייל אמריקאי אלא במתנדב עיראקי שסייע במבצע. בראיון ראשון המתפרסם ב"טיימס" הבריטי, מספר סמיר, בן 35, כיצד שב למולדתו וזכה להיותר מלוכדיו של הרודן הידוע.
סמיר (שמסתיר את שמו המלא מחשש לנקמה) נמלט לארה"ב בגיל 20, אחרי דיכוי המרד שפרץ בעיראק בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991. אחרי שלוש שנים במחנה פליטים, הוא הצליח לשקם את חייו בסנט לואיס ועבד כמכונאי בארצו החדשה. עם פרוץ מלחמת המפרץ השנייה ב-2003 נמלא סמיר בתקווה לפגוש שוב את משפחתו ובדצמבר של אותה שנה הצטרף לכוחות האמריקאים בעיראק כמתורגמן. הוא שובץ לכוח המשימה 121, שתפקידו היה לאתר וללכוד את 55 המבוקשים ב"חפיסת הקלפים" שפרסם הממשל האמריקאי, שבראשם כמובן עמד סדאם חוסיין.
מידע מודיעיני כיוון את הכוחות המיוחדים לאזור עיר הולדתו של סדאם, תיכרית. כמה מבכירי השלטון ומקורבי סדאם נלכדו והרשת החלה להתהדק סביב השליט הנמלט. לכידתו של איברהים עומאר אל מוסליט, אחד משומרי ראשו של סדאם, היוותה נקודת המפנה המשמעותית ביותר כיוון שהוא היה אחד משני האנשים היחידים שידעו איפה מסתתר מעבידו לשעבר. אל מוסליט, שכונה "האיש השמן", שיקר בתחילה אבל נשבר במהרה. סמיר מספר כי "הוא התחיל לבכות ואמר 'אל תהרגו אותי, אקח אתכם לסדאם לפני שיהיה מאוחר מדי, כי הוא יגלה שתפסו אותי. בואו נלך עכשיו'". שומר הראש כיוון את הכוחות לעיירה א-דוואר, שם, לטענתו, הסתתר סדאם בחווה השייכת לנאמניו. אל מוסליט הוסע ברכב עם חלונות כהים לעיירה ושם הצביע על המיקום המדויק.
"מארס" ובשר מיובש
באותו לילה כותרה החווה על ידי חיילי כוח המשימה כשמסוק אפאצי' מרחף מעל. בשעה שמונה בערב פשטו החיילים על שני מבנים בחווה, בה חשבו שסדאם מסתתר, אך לא מצאו שם איש. אל מוסליט ידע לספר גם על רשת של מנהרות שהיו בחווה והובא על ידי החיילים כדי לאתרן. בחשיכה התבלבל שומר הראש עד שקיבל משקפת לראיית לילה והוא איתר את האזור הרלוונטי: מבנה מאולתר בין מטעי תפוזים על גדות נהר החידקל. בחדר השינה היו זרוקים בגדים ונעליים, במטבח היו מזון והרבה חטיפי "מארס". בשר מיובש ופירות נתלו על אחד העצים. לסדאם לא היה כל זכר וגם כלב הגישוש לא איתר דבר. שני פועלים צעירים שהיו בקרבת מקום נעצרו ונחקרו. "אנחנו יודעים שסדאם מסתתר פה בבונקר. איפה הוא?", שאל אותם סמיר. השניים טענו כי אין להם מושג אך הוא ידע כי הם משקרים. אחד האחים נגרר לתוך המבנה, בעוד אחיו נשאר בחוץ. "הפחדנו אותו עם הכלב אבל הוא סירב לדבר. חבטתי בו בפרצוף וטלטלתי אותו. אמרתי לו: 'אנחנו נמצא את סדאם ואז נכלא אתכם להרבה זמן ולא תראה עוד את משפחתך', אבל הצעיר המשיך לשתוק".
שומר הראש השמן הוכנס למחנה המאולתר והחיילים תקפו אותו בצעקות והאשימו אותו כי שיקר להם. אל מוסליט נראה שבור, ולבסוף הצביע לעבר שטיח שהיה מונח כמטר וחצי ממנו, עליו עמד אחד החיילים. "אתם עומדים על הבונקר, תחפרו פה", אמר להם. אחרי חפירה קצרה אותרו שתי ידיות עשויות חבל שהיו מחוברות לבלוק קלקר. אחרי שהוסר, נחשף פתח בגודל בן אדם ממוצע. סמיר לא האמין למראה עיניו. "היינו רגילים לראות את סדאם בטלוויזיה, הגיבור, המפחיד. לא האמנתי שהוא מסתתר בחור הקטן והמלוכלך הזה". אחד החיילים ירה צרור לתוך הבור וקולות אימה נשמעו מבפנים. החיילים אמרו לו, "סמיר, תגיד לו לצאת לפני שהוא יהרג".
"אל תהרגו אותי!"
המתורגמן התקרב לפתח כשהפנסים על נשקם של החיילים מאיר פנימה. "אני רוצה לראות את הידיים שלך למעלה! תרים ידיים! צעק סמיר. מתוך הבור נשמע קול בערבית: "אל תהרגו אותי! אל תירו! אל תהרגו אותי!". לבסוף נראו שתי ידיים רועדות. סמיר התעלם לגמרי מביטחונו האישי, מהסיכוי שסדאם ישלוף אקדח או יפעיל מטען חבלה. "מסיבה לא ברורה לא חשבתי על זה. סדאם נמצא פה האיש שהרס לי את החיים אני רוצה לראות אותו, אני רוצה למשוך אותו החוצה". סמיר התכופף ובעזרת החיילים שלף את סדאם חוסיין החוצה בעזרת ידיו, שערותיו, בגדיו וזקנו כל מה שיכלו לתפוס. הוא הושלך על הקרקע ורק מלמל באנגלית: "אמריקה, למה?". הרודן הנרדף נראה נורא. "הוא נראה כל כך זקן ועייף, מפוחד ורועד. כולו היה מכוסה שיער זקן ארוך ושיער ארוך. השיער שלו היה שמנוני, אלוהים יודע מתי הוא התקלח בפעם האחרונה", חשב לעצמו סמיר.
בזמן שסדאם נכבל ועבר חיפוש על ידי החיילים תקף אותו סמיר והתריס מולו: "הרסת את המדינה שלי. איפה ההבטחות שפיזרת בטלוויזיה? אמרת שתילחם בכוחות הקואליציה ולא עשית את זה. אתה פחדן! איפה הצבא שלך? איפה שומרי הראש שלך? איפה האנשים שאמורים להילחם בשבילך? אתה מתחבא בחור כמו עכברוש!". סדאם ההמום השיב לו בזעם בערבית: "יש אנשים שילחמו בשבילי. הגיבורים, העיראקים. אני סדאם חוסיין. אני הנשיא. אתה לא תדבר אלי ככה! אני סדאם חוסיין!" סמיר תפס את סדאם בזקנו בשתי ידיו והחל לטלטל אותו ולצעוק לעברו: "אתה הרגת כורדים! אתה הרגת שיעים! הרסת את המדינה" ולבסוף ירק עליו. "רציתי שהוא ירגיש כמו סתם אחד, מסביר היום סמיר, "כמו שהוא גרם לנו להרגיש במשך הרבה שנים".
סדאם הגיב בזעם חייתי וניסה לנשוך את ידו של סמיר ולהשתחרר מאחיזתו. סמיר עזב אותו בגועל וסדאם פתח בנאום חוצב להבות: "אתה לא יותר מבוגד. אתה מרגל. אתה לא עיראקי. העיראקים הטובים יודעים מי זה סדאם. לא אתה. אתה סתם לא יוצלח שאוהב את ארה"ב. אתה מרגל!". סמיר איבד את עשתונותיו. "הוא כל כך הרגיז אותי שהייתי חייב לחבוט בו בפרצוף. היכיתי אותו כמה פעמים בפנים באגרוף ובעטתי בו בפרצוף עד שפניו התחיל לדמם". סדאם ירק לעברו והחיילים הפרידו בין השניים. סמיר הצליח לשכנע את מפקד הכוח לאפשר לו להצטלם פעם אחת כשהוא מוריד את הרודן על ברכיו (אז צולמה התמונה המפורסמת).
בעוד הכוח המתין למסוק שיאסוף אותו מהמקום הבחין סמיר שסדאם מסתכל לשמיים ואמר לו: "יפים השמיים, נכון? אתה רואה את הכוכבים היפים? לעולם לא תראה אותם שוב. אנחנו ניקח אותך לקובה ותהיה כלוא עד שתמות. זה מה שמגיע לך". סדאם השיב לו כי אינו מסתכל על הכוכבים אלא לאללה. סמיר התרגז. "אתה לא מבין את המשמעות של המילה אללה. אם היית מאמין באללה לא היית עושה מה שעשית למדינה. הרגת עיראקים, הרגת ילדים וזקנים. אתה נגד אלוהים". סדאם השיב לו: "אלוהים אוהב אותי. אני סדאם חוסיין, אני אדם טוב, האנשים יודעים מי זה סדאם".
כשהובל למסוק ניסה סדאם להיאבק בשוביו. "הרמנו אותו וזרקנו אותו למסוק", מסכם סמיר את החוויה.
* העיתונאי אלכס לית' הצליח לאתר ולראיין את סמיר לטובת סרט דוקומנטרי שהפיק על לכידת סדאם חוסיין