שאלה של מחיר

מאת יאיר בן-עמי

ספרו החדש של מנהל קבוצת פסטינה לשעבר, ברונו רוסל, ממשיך להסעיר את ענף האופניים. כזכור, טען רוסל בספר שפרסם לפני כעשרה ימים, כי במהלך הקטע שהסתיים בקורשוול בטור דה פראנס של 1997, קנה הרוכב הצרפתי רישאר ויראנק את הניצחון ממי שזכה בטור באותה שנה, הגרמני יאן אולריך מטלקום.

הראשון להגיב על ההאשמות היה ויראנק: "אינני יודע על כך כלום. בכל מקרה, אם תסתכלו על תמונות המיאוץ של אותו קטע, תבינו כי אין למה להתייחס. הייתי טוב ממנו (מאולריך)". ויראנק עדיין מושעה מהשתתפות במירוצים בעקבות המשפט שנערך השנה לכל המעורבים בפרשת החומרים האסורים לשימוש בטור דה פראנס ב-1998,ואת תגובתו לפרשה נתן לול'אקיפ, למרות שהספר ראה אור בהוצאת לה מונד.

עוד כתב רוסל בספרו, כי ויראנק היה רחוק כעובי השערה מניצחון בטור באותה שנה. לדבריו, רק העובדה שלא היה ברשותו מספיק כסף לשחד רוכבים נוספים מנעה את ניצחונו. "בקטע שנערך מפריבור לקולמר, מוסיף רוסל, "הציע ויראנק שוחד לשניים מבכירי הרוכבים בעולם, הספרדי אברהם אולאנו והאיטלקי מרקו פנטאני. הוא הציע להם אלף פרנקים צרפתים כדי שיעזרו לו לנצל את החולשה שגילה אולריך באותו קטע כדי לפתוח פער שיעזור לו (לויראנק) לנצח בטור". השניים, על פי רוסל, הגיבו בלעג להצעה הכספית הנמוכה (1300, דולר). אולריך, לעומתם, טוען רוסל, קיבל 100,000 פרנקים צרפתים (כ-13 אלף דולר) תמורת נכונותו להפסיד בקטע האמור.

ויראנק הגיב גם על ההאשמות כי ניסה לשחד את אולאנו ופנטאני: "רוסל עושה ממני אידיוט. אתם באמת חושבים שאני כל כך נאיווי, שהייתי יכול לקנות קטע בטור תמורת עשרת אלפים או מאה אלף פרנקים צרפתים? כל מה שהוא אומר בדוי". לויראנק יש הסבר משלו לאירועי אותו יום: "מה שקרה באותו יום היה פשוט מאוד. אולנו, ויותר ממנו פנטאני, לא רצו לרכב בהתאם לרצונותי".

יאן אולריך, הצלע השנייה בפרשה, היה עסוק באימוניו לקראת הטור דה פראנס שייצא לדרך בעוד פחות משלושה שבועות. לדברי מקורביו, הוא לא מצא זמן אפילו להתקשר לעורכי הדין שלו, אבל הספיק להגיב: "מה אני יכול להגיד על ההאשמות כאלו, שאין להם שום מקור שיגבה אותן. אנשים יספרו כל דבר כדי להרוויח כסף". אחד המנהלים של טלקום, רודי פוונג, הגדיר את ההאשמות של רוסל כמגוחכות: "אינני יכול לדמיין לעצמי דבר כזה. מאה אלף פרנקים צרפתים כדי להעביר למישהו קטע בטור, זה מגוחך". מנהל אחר של טלקום, וולפגנג סטרונברג, אמר: "אנחנו לא רוצים לרדת לרמה הזאת. צריך לשמור על עיניים פקוחות, אבל יותר מכל אנחנו רוצים להופיע במדורי הספורט של העיתונים".

ההתפתחות המשמעותית ביותר בסיפור הופיעה יומיים אחרי הפרסום הראשוני של הספר. עורכי החדשות היומיות של ערוץ יורוספורט, הצליחו לדלות מהארכיונים את הקטע עליו מדבר רוסל. באותם צילומים נראים ויראנק ואולריך מנהלים שיחות עירניות ביניהם. הדבר אינו חריג, אבל אופן הדיבור ביניהם והעובדה שהשיחה התנהלה לאורך זמן רב ובמהלך עלייה קשה במיוחד, העלו לא מעט סימני שאלה. הקטע החזק ביותר היה צילום בו נראה אולריך משפשף את אצבעותיו (כסימן לגביית כסף) בתגובה לפנייה מצד ויראנק. ידו של אולריך סומנה על ידי עורכי החדשות בעיגול אדום והתצלום שודר פעמים רבות.

לפני פרשת פסטינה בטור של 1998, היה ויראנק אחד הרוכבים הנערצים בצרפת. הוא זכה חמש פעמים בתואר מלך ההרים בטור דה פראנס ובשנת 1997 השלים זכייה רביעית בתואר וסיים במקום השני בדירוג הכללי, בפיגור של למעלה מתשע דקות אחרי המנצח אולריך. למעשה, ניצחונו של אולריך באותה שנה היה מהמובהקים בתקופה האחרונה ווויראנק לא סיכן אותו באופן רציני בשום שלב של המירוץ, כולל אותו קטע מפריבור לקולמר בו גילה אולריך חולשה ביחס ליכולתו הכללית במירוץ.

מאת יאיר בן-עמי

מכירה וקנייה של מירוצים אינה דבר חדש בענף האופניים. בעבר כבר היו סיפורים בהקשר דומה, אך הפעם הדבר בא מפי אישיות שהיתה בתפקיד בכיר במקום ההתרחשות ונמצאה בסוד העניינים. למרות שרבים טוענים כי רוסל הוא דמות מתוסכלת, שנויה במחלוקת, שכל רצונו לנקום בענף שהפך אותו לשעיר לעזאזל, ספרו ימשיך לגרום אי נוחות לרבים בענף האופניים. הנקודה המעניינת ביותר היא שכל מי טרחו להגיב על הטענות שהעלה רוסל, ציינו את הסכום המגוחך ששולם או הוצע לרוכבים על ידי וירנק. השאלה המתבקשת היא אם אותם אנשים התכוונו להגיד כי סכום גבוה יותר איננו מגוחך כאשר מדובר בקניית ניצחון.