וככה הרגנו עוד ילד

לאחר 5 שנות האינתיפאדה האחרונות צה"ל כבר מתורגל להגיב לדיווחים מסוג זה שהתבשרנו בשבת האחרונה. בסוף השבוע האחרון דווח כי כוח צנחנים ירה והרג ילד פלסטיני בן 13, עודאיי טנטאווי, במהלך פעילות שגרתית בעסכר שבאזור שכם. תגובת צה"ל קובעת כי הכוח פעל בניגוד להוראות הפתיחה באש וכבר הושעה מפקד הכוח בדרגת סמל. התיאור שהגיע מצה"ל למה שקרה באיזור בזמן האירוע הוא כי במהלך הפעילות נזרקו אבנים ובקבוקים על הכוח, דבר שבשגרה בשטחים.

החברה הישראלית כבר רגילה לפרסומים מעין אלו וכמו סרט הוליוודי התסריט כבר ידוע מראש לכולנו. המקרה יוגדר כחריגה מן הפקודות ומפקד בדרגת סמל או סג"מ יועבר מתפקידו. בשבועות האחרונים פרסם ארגון "שוברים שתיקה" קובץ עדויות חדש בנושא הוראות הפתיחה באש בשטחים. חלקים מן הקובץ זכו לקבל במה גם בעיתון ידיעות אחרונות וגם במעריב. בקובץ הנ"ל מספר חייל, אף הוא מחטיבת הצנחנים, על פקודות ונהלי פתיחה באש שהם קיבלו וביצעו במהלך האינתיפאדה השנייה באיזור שכם. החייל מספר כי: "...הצוות שלי הרג אנשים חפים מפשע, או לפחות בחזקת חפים מפשע. חלקם בטעות, באמת בטעות, אבל מה זה טעות? באמת, לך תגיד- מצטערים, טעות, הרגנו את בעלך או את הבת שלך או את הילד או את הסבא שלך או את אני לא יודע מה. והיו כאלה שהוצאו להורג בפקודות שלדעתי הן היו לא חוקיות...".

במדינה בה הוראות הפתיחה באש מסווגות ואינם עומדות בפני ביקורת הציבור איננו יכולים לדעת אף פעם אם מדובר בטעות טראגית או במעשה פשע. בעימות בשטחים מכיר כל חייל את הסיטואציות הסבוכות בהם ילד נראה כחמוש, אשה הרה כמחבלת וכד'... המציאות שבה חיילי צה"ל נמצאים בפעילות בשטחים הופכת כל פעולה למעשה הטומן בחובו תוצאות טרגיות. בשירותי הצבאי מצאתי עצמי פעמים רבות באזור שכם כולל עסכר. משום מה צה"ל לא מצא לנכון אף לא פעם אחת לצייד או להכשיר את היחידה בה שירתי באמצעים לפיזור הפגנות. כמו ביחידתי אף יחידות רבות בצה"ל לא צוידו באמצעים כגון כדורי גומי וגז מדמיע. צה"ל לא מצא לנכון, גם לאחר בקשות שלנו החיילים לאמצעים אלו, לצייד את חייליו באמצעים שיאפשרו תגובה בלתי קטלנית במקרים כגון אלו המתוארים במקרה של הרג הילד בשבת האחרונה. החלטה זו אכן עלתה בחיי אדם רבים במהלך האינתיפאדה גם ביחידתי.

שאלת הוראות הפתיחה באש מהווה דוגמא נוספת למציאות השחורה שהחברה הישראלית מעדיפה שלא להתייחס אליה. מציאות מושחתת המתקיימת במרחק יריקה מבתי כולנו, ההופכת את ילדינו לאנשים עם דם חפים מפשע על הידיים, אך לא זוכה לשום התייחסות מצד הציבור ומנהיגינו. חוסר התגובה על הפרסום האחרון של "שוברים שתיקה" מדגים בצורה מפחידה את חסינותה של מערכת הביטחון מפני ביקורת ויותר גרוע מכך את אדישות הציבור להשלכות המוסריות של הנעשה בשמה בשטחים. מקרה זה של עודאיי בן ה-13 יצטרף גם הוא לרשימה הארוכה של אלפי הורגים ומתוכם מאות ילדים שנהרגו ע"י כוחות צה"ל בשטחים ואנו נמשיך לחיות בבועה הנעימה ואדישה שלנו, ונזכר בחיילים וקורבנותיהם רק במקרה הבא.