הדבר הכי חשוב שאפשר ללמוד מהטור שלי, זה שלכל מה שעושים יש תוצאות. לא משנה כמה זה נראה תמים או נחמד, תמיד יש תוצאות. ולפעמים, אם באמת נהנים, העונש מגיע 9 חודשים מאוחר יותר, במחצית של משחק ענק כמו פיטסבורג - ניו אינגלנד. ואחר כך היא עוד אומרת שלה זה כאב. אני אומר לכם, נשים פשוט לא מבינות כלום. לא שאני מבין משהו, אבל וואלה חושבים שכן, אז הם ממשיכים לשאול אותי שאלות.
הערת המערכת: הצענו לכפרי את השם "ברונסון" או "ואן דאם" לרך הנולד. הוא ויתר, משום מה ובחר בשם "עומר". אחר כך הוא תירץ בכך שלא הוא זה שקובע...
האם הפציעה של הריסון תשפיע על הניו אינגלנד פטריוטס יותר משהשפיעו עליה פציעות בעבר?
כן. קודם כל, כי הפציעה הזאת לא באה בוואקום. אם טדי ברוסקי עוד היה שם, אם טיי לואו עוד היה משחק, אם בליצ'יק היה מכין את הפאטס יותר טוב לעונה, אם ואם ואם. במצב הנוכחי, הפציעה הזאת היא הקש שישבור את גב האלוף.
למה? קודם כל הנתונים היבשים והפשוטים. רודני האריסון ביצע בשנה שעברה 94 טאקלים, והשתתף בעוד 44. סה"כ 138 מהלכים שהיה שותף בעצירה שלהם. אלו לא מספרים של סייפטי, אלא של ליינבקר. עד כמה המספרים האלה יוצאי דופן? הסייפטי הכי קרוב אליו היה רוברט גריפית' מקליבלנד (היום באריזונה), עם 118. אח"כ עוד שניים שבקושי עברו את ה-100, וזהו.
בעצם, מה שאמרתי לא מדוייק. המספרים שלו הם לא סתם של ליינבקר, הם של ליינבקר תותח. הליינבקר שנחשב בעיני רבים לטוב ביותר בשנה שעברה היה דוני אדוארדס המצויין מסן דייגו. הוא סיים עם 104 תיקולים ועוד 46 אסיסטים.זה בסך הכל 12 מהלכים יותר שהשתתף בהם. אגב, שיא התיקולים בשנה שעברה היה של קית' בולוק מטנסי, עם 152. אני מניח שהנקודה הובנה.
השיטה של הפאטס מבוססת על שחקנים ותיקים, חכמים, שמזהים מה קורה ופשוט מבצעים את המהלך בצורה הכי טובה שאפשר. הם מבלבלים את הקוורטרבק שממול עם כל מיני מערכים, וכשיש לך בתור ליינבקרים את ברוסקי, ווראבל, ובסייפטי את האריסון, יש לך בסיס אדיר לבנות עליו. תוסיפו את הקאבר-קורנר השני הכי טוב בליגה (מודה שאני משוחד לטובת ביילי) ובכלל אפשר להפעיל יותר לחץ כי אתה יודע שהרסיבר הראשי של היריב מכוסה.
אני לא מזלזל בצ'אד בראון, אבל הוא לא טדי ברוסקי. את רודני האריסון הולך להחליף גאס סקוט. אם אתם שואלים מי, אתם לא היחידים. מתאמי התקפה בכל הליגה שואלים את השאלה הזאת, כשעל פניהם נסוך חיוך רחב.
את החוכמה והניסיון (והפרצוף המפחיד) של האריסון הולך להחליף שחקן שבעונת הראשונה היה פצוע כל העונה, כך שהוא בעצם עדיין רוקי. במקום השחקן שהיה הלב והבסיס, נוכל לראות מה גאס סקוט, בחירת הסיבוב השלישי ב 2004, יודע לעשות. לי אין מושג קלוש אם הוא טוב או לא, אבל אני כן יודע שאם היה שחקן אחד שההגנה של הפטריוטס לא היתה יכולה להרשות לעצמה לאבד, זה את השחקן שהוא מחליף.
עד עכשיו, הפטריוטס נראו חלשים ביכולת לעצור קבוצות ברד-זון. הגנת ניו אינגלנד, זו שמתמחה בלעצור את היריב מלשים נקודות על הלוח, ושבשנתיים האחרונות היתה או הכי טובה או מספר שתיים בליגה בלעצור קבוצות מלעשות את הדבר הכי חשוב, טאצ'דאונים, בינתיים מדורגת במקום ה-22 בליגה, וזה כשהשחקן שנמצא בלב ההגנה שלהם שיחק. הוא יכול היה לכסות על החורים שנותרו בהגנה האווירית. עכשיו, יכול להיות שכבר השבוע אני אתבדה כשההגנה של ניו אינגלנד תחנוק את אנטוניו גייטס, אבל אני לא רואה מי שם יכול לכסות אותו.
אז אולי הפציעה הזו, אם היתה מגיעה לבד, לא היתה משנה לבליצ'ק את התוכניות. אבל במצב הנוכחי, כשמעבר לשחקנים שכבר סיימו את העונה, גם ככה החולייה האחורית שלו פצועה במיוחד? אני חושש שהפציעה הזו היא האחת (מעבר לטום בריידי) שניו אינגלנד לא יכלה להרשות לעצמה. ולמי שיגיד שהם ניצחו בפיטסבורג גם אחרי מחצית שלמה בלעדיו, אני אגיד שהם אולי סימנו עוד W בטור הנצחונות, אבל הם לא ניצחו. הסטילרס הפסידו, אבל על כך בהרחבה בשאלה הבאה.
אל תפספס
האם ההגנה של הקולטס כל כך טובה? (האם הם יכולים ללכת עד הסוף?)
לא. יש לשער שהיא השתפרה, במיוחד לאור העבר. האופוריה ברורה. אבל לפני שמכתירים את הגנת הקולטס בתור מחסום הפלדה החדש, בואו לא נשכח מול מי הם שיחקו - מול בולטימור, שם אסור לשחק התקפי, מול ג'קסונוויל המאותגרת בהתקפה, ומול קליבלנד, שמאותגרת באופן כללי.
אז נכון, מול גרין ביי אותה קליבלנד שמה 26 נקודות על הלוח. מה זה אומר? זה אומר שהגנת הקולטס היא לא גרועה כמו הגנת הפאקרס. מול הג'טס, ג'קסונוויל שמה גם היא 26 נקודות על הלוח. אבל שוב, זה יותר בגלל (בזכות?) הג'טס. אל תתנו לתוצאה להטעות אתכם, ההתקפה היתה מזעזעת.
אין ספק שהגנת הקולטס השתפרה, אבל אם נלך רק לפי התוצאות שהיו לנו, אנחנו עוד עלולים לחשוב שאיליי הוא קוורטרבק יותר טוב מפייטון. בכל מקרה, אפשר להמשיך ולהסתכל עד כמה באמת ההגנה השתפרה, אבל אפשר גם לשאול את השאלה היותר חשובה, והיא לא האם הגנת הקולטס היא היורשת החוקית של בולטימור של תחילת המאה, אלא האם הם השתפרו מספיק בשביל ללכת עד הסוף. ופה התשובה היא כבר הרבה פחות חד משמעית.
עד עכשיו יש לנו ליגה די משוגעת, מפתיעה, וזה גם נובע מזה שהקבוצות שהיו צפויות להיות גרועות במיוחד לא כאלה גרועות (כל הכבוד, ניק סייבן), אבל בעיקר בגלל שהקבוצות שהיו צפויות להיות אלופות בהליכה נראות הרבה פחות טוב.ניקח לדוגמא את ארבע הקבוצות שהגיעו לגמרים האזוריים בשנה שעברה, ושהיו צפויות ללכת רחוק גם השנה.
אטלנטה: שם המצב קצת שונה, כי כל הביצים שלה נמצאים בסל של מייקל ויק, ודעתי עליו ידועה (אחלה רץ, קוורטרבק גרוע ולא יסיים את העונה בריא).
פילדלפיה: לא ברור מה עובר על אנדי ריד והקבוצה שלו. את המשחק באטלנטה הם הפסידו בגלל מכות לפני הפתיחה (?!) ואת המשחק מול אוקלנד הם שרדו רק כי זה היה מול אוקלנד, אבל כמות ההחלטות השגויות, שלא לומר מטופשות, היתה פשוט מזעזעת.
פיטסבורג: בשני המשחקים הראשונים נראו יותר טוב ממה שמישהו ציפה, כולל כותב שורות אלה. אבל פתאום נזכרתי ששני הנצחונות האלה היו מול טנסי ושל יוסטון, לא בדיוק מאריות הליגה. כן, השופטים הוסיפו דקה מיותרת לשעון המשחק. אבל זה היה בתחילת הרבע האחרון, לא על זה הם נפלו. נכון, איבוד הכדור של רנדל-אל היה שערורייתי, אבל גם מזה הם יכלו לצאת. בדרייב האחרון הם לא רצו אפילו פעם אחת, ולו כדי להוריד את השעון קצת. דאון ראשון מקו ה-4 יארד, לניו אינגלנד לא נשארו פסקי זמן, והם הולכים על מסירה. מי משאיר לבריידי ו-וינטיירי דקה ורבע על השעון כשהם רק צריכים שער שדה?
ניו אינגלנד: נראו כבויים ושבעים בשני המשחקים הראשונים, לא הצליחו לעצור מהלכים שפעם הם היו עוצרים מתוך שינה, עושים הרבה יותר עבירות ואם רנדל-אל לא היה יורה לעצמו ברגל עם וולקן, הם היו מפסידים כבר אז ולא ניצלים בזכות הטעויות של קאוור. ואת רודני האריסון מחליף גאס סקוט.
בקיצור, הטובות לא נראות בלתי מנוצחות, ובמצב כזה גם הגנת הקולטס וטוני דאנג'י יכולים להספיק. אלא אם כן פייטון יישאר האח הפחות טוב. ולזה אפילו אני לא מאמין.
