רצח שטיירמן: הפרקליטות שוקלת לבטל הסכם עדת המדינה עם גלוזמן

בבית המשפט המחוזי בתל אביב הסתיימו בשעות הצהריים הדיונים במשפט הרצח של הנער אסף שטיירמן ז"ל. המשך עדותה של עדת המדינה בפרשה, ליהי גלוזמן, ושלב החקירה הנגדית נקבעו לתחילת חודש יולי.

עו"ד הדסה נאור מפרקליטות מחוז תל אביב, אמרה בצאתה מאולם הדיונים כי לאחר שגלוזמן תסיים את עדותה, הפרקליטות תבחן שוב את ההסכם שנחתם עמה. לדברי נאור, בתום הבחינה יוחלט בפרקליטות האם לדבוק בהסכם, או לבטלו ולהעמיד את גלוזמן לדין.

נאור הסבירה כי הפרקליטות החליטה לחתום על ההסכם מכיוון שבאותה תקופה הפרקליטות נזקקה לעדות מסייעת נוספת, שכן היתה בידיה רק גרסתו של רעי חורב שהפליל את עצמו, ולא היו בידיה מספיק ראיות לבית המשפט. נאור שללה את הטענה, לפיה ההסכם נחתם לפני שידעו בפרקליטות מהו תוכן עדותה של גלוזמן. לדברי עורכת הדין, דבריה של העדה הובאו לידיעת הפרקליטות, לפני החתימה על ההסכם.

לשאלה האם היא מעריכה כי התביעה תצליח להרשיע את הנאשמים, למרות הספקות לגבי מהימנותה של גלוזמן, השיבה התובעת, כי בידי הפרקליטות ראיות נוספות שיוצגו בדיונים הבאים.

בחקירה הנגדית שנערכה סמוך לסיום הדיונים, בה נחקרה גלוזמן בידי פרקליטה של הנאשמת סיגלית חיימוביץ', עו"ד משה מרוז, ניסה הסניגור לערער את מהימנותה של העדה. עו"ד מרוז אמר לגלוזמן כי לאור טענתה שהיא אינה זוכרת את פרטי האירוע, רק שתי אפשרויות מסבירות את הסכמתה לחתום על ההסכם עם הפרקליטות. האפשרות הראשונה, לדבריו, היא כי המדינה נהגה בחוסר אחראיות כשהציעה לה את ההסכם, לפני שידעו בפרקליטות מהם הפרטים שהיא זוכרת. האפשרות השנייה, לטענת הסניגור, היא כי עדותה שקרית, וכי למעשה היא ידעה לאורך כל הדרך שחבריה מתכוונים לרצוח את שטיירמן, וחתמה על ההסכם מחשש שתועמד אף היא לדין.

מרוז אמר בצאתו מאולם הדיונים כי הוא אינו מבין "מדוע מביאים את גלוזמן כעדת מדינה כשברור לכולם שהיא משקרת".

כשהיא מתרגשת ומתנשפת עמדה גלוזמן על דוכן העדים וגוללה בפרוטרוט את שאירע ביום הרצח בדצמבר 1996. מולה, על ספסל הנאשמים, ישבה חיימוביץ', הנאשמת ברצח יחד עם רעי חורב. הבעת פניה הקפואה של הנאשמת התחלפה בהבעות פנים של כעס וחוסר מנוחה על פי עדותה של גלוזמן.

"הזיכרון שלי בתמונות. אני זוכרת מילים אבל אני לא זוכרת דיבורים", סיפרה גלוזמן בניסיון להסביר מדוע עדותה אינה מלאה. "אני זוכרת שאנחנו נמצאים בכניסה לבניין של סיגלית. אנחנו הולכים ימינה. רעי ראשון, סיגלית אחריו ואני אחריהם... כל הזמן הייתי במרדף לנסות ולעצור אותם. אחרי הפניה עצרתי את סיגלית ושאלתי אותה 'לאן הולכים, מה קורה'. היא הסתובבה אלי והראתה לי בתוך השרוול שלה חפץ, חלקו שחור וחלקו מתכתי. אני לא בטוחה שידעתי באותו הזמן שזה היה סכין. אני יודעת שנבהלתי", העידה גלוזמן.

בתום החלק הראשון של עדותה יצאה גלוזמן מהאולם כשהיא מבקשת להימנע ממפגש עם הנוכחים. אולם אחד מבני משפחת שטיירמן הצליח להגיע אליה וצעק לעברה: "זבל, טינופת". גלוזמן לא ענתה לו.

בחלק השני של עדותה, סיפרה גלוזמן על ההתרחשות בזמן הרצח: "רעי הביא את אסף. אני ואסף לחצנו ידיים ואז אני זוכרת את רעי מתנפל על אסף. הוא בא אליו מלמעלה, ותקף אותו. כאילו ניסה להדביק אותו על הרצפה. בתמונה הבאה הם עומדים ורעי מכה את אסף ביד ימין שלו באגרופים לחזה. אני עדיין ישבתי. סיגלית ישבה לידי והיא פשוט קפצה, היא גם היכתה את אסף ביד ימין שלה. אני זוכרת את אסף צועק אימא'לה". לשמע העדות הזו, החל אביו של אסף שטיירמן, שישב באולם בית המשפט, לבכות.

גלוזמן סיפרה כי היא זוכרת את רעי שואג, ואז החליטה לברוח מהמקום. היא עלתה לביתה של חיימוביץ', לקחה את חפציה והלכה לתחנת האוטובוס. לדבריה, ראתה שיש לה כתם דם על שרוול הסוודר, וחשבה שנפצעה במהלך האירוע. הבהמשך הערב פגשה את הוריה, אך לא סיפרה להם דבר. בשלב זה שאלו אותה השופטים למה לא סיפרה לאף אחד על הרצח, במשך כל הזמן שעבר. גלוזמן השיבה כי היא נורא נבהלה. "יש דברים שעברתי בחיים שלי שאני יכולה לראות בהם הקבלה גם לקיפאון שלי במקרה הזה". היא סיפרה על אירוע טראומטי בעברה, שהפרקליטות ביקשה לאסור את פרסומו.

גלוזמן סיפרה עוד כי למחרת הרצח התקשרה אליה סיגלית חיימוביץ' וביקשה להיפגש. בפגישתן אמרה לה חיימוביץ' שאסור לה לדבר, או לספר את אירועי היום הקודם, "ואני הבנתי מזה שזה סוג של איום כלפי", אמרה. יומיים לאחר מכן גלוזמן קיבלה טלפון נוסף מחיימוביץ' שהזמינה אותה לבוא לבית של חברים משותפים. גם רעי היה שם, והחבורה עישנה סמים. "הם היו שמחים, היה להם משהו שמח בקול", סיפרה.

על היחסים בין שלושתם לאחר הרצח סיפרה גלוזמן: "אני ורעי הפכנו להיות זוג, אני לא יודעת להסביר את זה. היינו חברים בערך שנה. זאת שאלה לא פתורה שאני מנסה לפתור אותה, אני פחדתי ממנו". לדבריה, לאחר מספר חודשים רעי ניסה לדבר איתה על האירוע, "עניתי 'אני לא רוצה לשמוע'. אמרתי שאני רק רוצה לדעת למה' והוא ענה שהוא חשב שהרצח ייחזק אותו". לטענתה, הקשר עם סיגלית נותק כחודש לאחר הרצח, ביוזמתה.

גלוזמן טוענת כי במהלך ארבע השנים שעברו מאז הרצח, היא זכרה רק את התמונה של סיגלית חובטת באסף. לדבריה, נזכרה ברצח רק ביום ה-11 שלה במעצר. עורך הדין שלה סיפר לה על הסכם עדת המדינה שהוצע לה, והיא השיבה לו כי היא לא זוכרת ולא תוכל להיזכר באירוע. אחד השופטים שאל בתגובה כיצד, אם כן, נחתם איתה הסכם. היא השיבה, כי עורך דינה אמר לה שהיא חייבת להיזכר ולספר, ואז היא התחילה להיזכר במעט פרטים. לטענתה, גם בזמן השחזור היו עדיין פרטים חסרים, מלבד השאגה של רעי שלוותה בתחושה נוראית וחזקה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב הוציא היום צו עיכוב יציאה מהארץ נגד גלוזמן, הקובע כי בגמר עדותה במשפט הפלילי היא תוכל לעזוב את גבולות המדינה רק אם תפקיד בקופת בית המשפט עירבון בסך מיליון שקל. הצו הוצא לבקשת משפחתו של שטיירמן, כחלק מתביעת נזיקין בסך 10 מיליון שקל, שהגישו נגד שני הנאשמים ברצח וכנגד עדת המדינה. לטענתם, גלוזמן היתה שותפה מלאה ברצח.