הקטרינה שפגעה בשדרות

הוריקן קטרינה פגע בשדרות. אולם זה לא קרה רק ביום שישי האחרון – לילה נטול שינה בו נחתו כ-30 טילים על העיר הדרומית, זו כבר שגרה במשך חודשים רבים. גם כאן החזאים התריעו, גם כאן איש לא הורה לעזוב את העיר או לתקן את הסכרים, גם כאן הממשלה התעלמה ואמרה יהיה בסדר. כעת הגיעו המים והציפו את הבתים של העיר, שמזמן לא ניתן לומר כי היא שלווה.

"בישראל זה לא היה קורה", צקצקו בלשונם היהודים הרחומים כשהם מביטים לעבר ההמון הנמלט מניו אורלינס. אכן, עיוורון הוא אולי התכונה הבולטת ביותר של הציבור הישראלי. הלוא כשם שארצות הברית הגדולה מתייחסת לשחורים שבדרומה כבנים חורגים, כך עושה ישראל מאז קומה. שדרות, היא לואיזיאנה העברית. אותה אוכלוסייה חלשה, ששנים מנפנפים בה פוליטיקאים כסיפור הצלחה יוצא דופן.

השדרותים היו נהדרים כשהשכילו להתערות בקיבוצים שמסביבם והפכו למודל כור ההיתוך. הם היו חילוניים משכניהם הדרומיים ואפילו הצביעו באופן חריג, יאמרו הסוציולוגים וכל המינה צמח, לשמאל. הם גם עשו מוזיקה נהדרת, ממש כמו מקביליהם בניו אורלינס. אך כשהסופה הלכה והתחזקה ועברה מדרגה אחת במהירות לחמש והקסאמים המשיכו ליפול, איש לא היה שם לעצור את הרוחות. אך מי יעשה זאת? מי שהחריש מול האבטלה הגואה במקום? מי שלא העביר במשך שנים תקציבים לחינוך? הלוא כעת, עם תום תוכנית ההתנתקות, מימשו תושבי העיר את מטרתם ההיסטורית – להיות ישובי ספר שיחסמו בגופם את הטילים והמתקפות.

תושבי העיר הלכו היום לעבודה, גם לשוק אותו אמורים היו לסגור בשל ההתרעות. הם התרגלו. גם לעובדה שבתי הספר שלהם אינם ממוגנים ושמדי יום נשלחים ילדיהם ללב הסכנה. ה"גשם הראשון" של מופז, מגיע מבחינתם כבר אחרי ההצפה. אולי מעטים מאמינים כי זו באמת השעה בה הגיע הצבא לחלצם ממר גורלם, השאר כבר התרגלו לראות חיילים מסתובבים בקרבת מגוריהם. הקריאה לשרון לרדת אליהם ולפגוש אותם אולי מיותרת אך אינה נבובה. אריאל שרון (שאומנם גר מאוד קרוב) ומרבית תושבי מדינת ישראל לא יודעים מה זה להיות שדרותי.

ההרס של קטרינה הישראלית אמנם אינו חיצוני, אך גם כאן יש צורך לבנות ולהקים עיר מבסיסה. בעיקר צריך להחזיר לאנשים את האמון במדינה שמאכזבת שוב ושוב. זה כבר מזמן לא פוליטיקאי או מפלגה, זו המדינה. תושבי שדרות ננטשו לאחור לנהל בעצמם את עירם וגם הפעם למודי ניסיון, הם יתגברו על המכה. אך האם אנחנו בתור חברה, נלמד אי פעם להתמודד עם הבושה שהקטרינה שלנו פוגעת שוב ושוב ואנחנו ממשיכים לחשוב שזו רק בריזה?