הפרשנים מאוחדים: הליכוד זה בדיחה

נחום ברנע – הליכוד זה פאסה

בשורה התחתונה, מכריז נחום ברנע, הפרשן הבכיר של "ידיעות אחרונות", הליכוד כבר לא רלוונטי. "האמירות החגיגיות יאבדו משהו מתוקפן. הן יישמעו כמו מיקרופון שאיבד את הרמקול שלו, כמו מפלגה שקפץ לה הפקק", חותם ברנע את המאמר שלו. ברנע לא מסביר לקוראיו מי ניצח או הפסיד מניתוק המיקרופון בקרב ביבי-שרון, גם כמות הספקולציות לגבי האחראים קטנה יחסית, אלא מתמקד בשאלה הגדולה יותר של המערכת הפוליטית בישראל. זו, לדעתו, הולכת ומידרדרת "אירועים כאלה גוזלים מהן את שארית כבודן".


סימה קדמון – לא שוכחת את גיבורה מספר 2

לסימה קדמון אין ספק, המרוויח הגדול הוא שרון. "שוב הוא יוצא הממלכתי, הסמכותי, מורם מעל הציבור המאוס והשנוא של מרכז הליכוד", כותבת קדמון. לדעתה, אבסורדי לחשוב שאנשי שרון תכננו את המהלך הזה, אבל גם הטענה שהיו אלה אנשי ביבי ששפכו את המים לא מקובלת עליה. "אנשיו העדיפו לצאת בהפגנתיות מהאולם מאשר לשחק לידיו של שרון, שקיווה לחזור על התמונות של מרכז מתלהם מול ראש ממשלה שקול". וזה בדיוק מה שהיה.

קדמון לא שוכחת את הגיבורה השניה של הערב, שרת החינוך לימור לבנת, שבפליק-פלק רטורי עלוב ומשפיל קראה בקול גדול להקדמת הפריימריז "הנאום של שרת החינוך היה שיא של אופורטוניזם שקוף וחסר בושה", קובעת קדמון וממשיכה, "אם היה אתמול עוד רגע קשה לאזרחי ישראל... היה זה לראות את שרת החינוך שלהם במעשה חסר כל אינטגריטי עם מסר חינוכי מביש: איך לנטוש בעל ברית ברגע של כדאיות אישית".

בן כספית – ניפגש על מדרגות הרבנות

כספית, במשחקי לשון עילגים משהו, מקונן גם הוא על מותם של כללי המשחק וגורלה של הדמוקרטיה הישראלית. "אחד הערבים המביכים ביותר בתולדות הדמוקרטיה הישראלית, אחד המיצגים המבישים ביותר בתולדות מפלגה ישראלית כלשהי, נטה לגווע", כותב כספית ומקווה ש"העניין הזה לא ייגמר, לא ינוח ולא ישקוט עד שיתגלו העומדים מאחורי הכלימה שעטפה את ביתן 15 של גני התערוכה אתמול, ואת כולנו". שוב ה"כולנו" הידוע של מעריב משתרבב גם לעניין הזה.

כספית לא מאמין שמישהו מאנשי שרון או ביבי אחראי למעשה ובטוח ש"סביר יותר להניח שזו היתה יוזמה מקומית של צד הזוי כזה או אחר". את מאמרו הוא חותם במכתב פרידה מהליכוד "גט הכריתות ניתן אתמול בלילה. הוא צריך להימסר מהציבור הישראלי למפלגת השלטון הבריונית שלו".

יוסי ורטר – קנו לעצמכם מתנה לחג

יוסי ורטר משועשע מהאפיזודה אמש וחושב שהמרכז "העניק לשרון מתנה נאה, שי לחג". גם ורטר לא קונה את תאורית הקונספירציה שמפיצים אנשי נתניהו ומתקשה להאמין שבסביבת שרון גם הכינו נאום, גם חילקו אותו לעיתונאים וגם דאגו להקפיץ את הפקק. עם זאת, הוא מביא את דבריו של יו"ר הכנסת ריבלין, שכבר לאחר ההפסקה הראשונה בדבריו של שרון הבין שראש הממשלה לא הולך לדבר.

ורטר, בדומה לקדמון, לא שוכח את מיודעתנו שרת החינוך, ש"רק שלשום היתה נגד הקדמת הפריימריס, ואתמול, כשריח ניצחונו של נתניהו עלה באפה, דילגה בכבדות למחנה השני... לבנת, אמר מישהו, בתפקידה כשרת הספורט, יכולה לייסד ענף ספורט חדש: קפיצה על עגלות". מסקנתו של ורטר, כך נדמה בין השורות, היא שבהצבעה היום יחליטו חברי המרכז על הקדמת הפריימריס, ובכך בעצם יקצרו את חייה של ממשלתם שלהם, הגם שהם לא ממש מבינים למה הם עושים את זה.

אלוף בן – מנסה להישאר ענייני

אלוף בן מנסה להיצמד לשאלה האידיאולוגית והמדיניות שהיו אמורות להיות בלב האירוע אמש. בן מנתח את הנאום שלא ננאם וקובע שהוא משקף את המהפך האידיאולוגי שעבר שרון. אריאל שרון, שעכשיו מבטיח נסיגה נוספת בגדה ומציג מפת אזורי ביטחון. מנגד, קובל בן על כך שנתניהו לא הציג עמדה אידיאולוגית או תוכנית מדינית, ויחד עם הטוען השני לכתר – עוזי לנדאו, התמקדו בשאלה הפרוצדוראלית של עיתוי קיום הבחירות.

"נתניהו, כצפוי, נשא נאום של 'אמרתי לכם' והשווה את ההתנתקות לאוסלו", כותב בן ותוהה, מהי בעצם דרכו של הליכוד. נדמה שאין שאלה פחות רלוונטית הבוקר הזה.