תרגיע

מה עושה אדם שהרוויח מאות מיליוני דולרים בתור אחד מכותבי הסיטקום המצליח ביותר בכל הזמנים, אחרי תשע עונות מאוד רווחיות ועוד כמה גרושים מסינדיקציה? אם קוראים לו ג'רי סיינפלד, קרוב לודאי שהוא מתחתן, מוליד ילד או שניים, קונה יחידת נופש בקאריביים, עושה פרסומת לכרטיס אשראי כזה או אחר, ומגלה מחדש עד כמה הוא לא באמת קומיקאי. אבל לארי דיוויד, האיש שעשה את "סיינפלד" עם ג'רי סיינפלד, וזה שעליו מבוססת דמותו של ג'ורג', לא ממש לוקח טיים אאוט בשביל ליהנות מהכסף.

דיוויד (שכתב בעבר ב"סטרדיי נייט לייב") מפציע עם רעיון חדש לסדרה ולוקח אותו ל-HBO, הרשת הכי קולית באמריקה. הוא קורא לזה Curb Your Enthusiasm, או בעברית "תרגיע". הסדרה של דיוויד עולה השבוע לעונה חמישית בארה"ב ומדובר במוצר מנצח. הקונספט הוא סוג של מוקומנטרי, אנחנו מתלווים לדיוויד במה שניתן לתאר כחיי ג'ורג' קוסטנזה מזוקקים בחוויית הפלסטיק של קליפורניה, אם רק היו לו מאות מיליוני דולרים.

קחו את עוגת סיינפלד השלמה, תורידו ממנה את הסלפסטיק של מייקל ריצ'רדס, ועכשיו מתחו את 24 דקות הסיטקום הקבועות לחצי שעה (ולפעמים קצת יותר) של דיאלוגים הזויים, סיטואציות מטורפות וכוכב אחד נוירוטי מאוד שלא יודע מה לעשות עם הזמן שלו. גם כאן מדובר בסדרה אודות כלום ואנו מתלווים ללארי אוכל צהריים עם המנהל האישי שלו (מפיק הסדרה ג'ף גרלין), מתלבט בנוגע לסוגיות נימוסים ואתיקה חברתית. יאדה יאדה יאדה.

"תרגיע" מעמידה שורה של הופעות אורח, בין השאר ג'ייסון אלכסנדר וגו'ליה לואיס דרייפוס באים לעשות כבוד לתסריטאי שעשה אותם עשירים. דיוויד באמת עושה סדרה ארס פואטית ובאווירת האמנות שמחקה את החיים שמחקים את האמנות, בחלק מהפרקים הוא אפילו מציע לכוכבי הסיטקום הקודם שלו לעשות סדרה על כוכב סיטקום שלא מצליח להתנער מהדמות שלו. התבלבלתם? לא נורא. בעונה השניה אפילו שאקיל מקבל פרק על שמו ונותן לדיוויד לעשות ממנו צחוק ולתת לו ריספקט באותה סצנה.

בארץ משודרת "תרגיע" למנויי HOT בלבד ויציאת שתי העונות הראשונות של בסדרה (שלישית ורביעית בקרוב) היא בגדר מתנה למנויי YES, מהם נשללת הזכות הטבעית לצחוק עם דיוויד. למי שצפה בפרק או שניים בטלוויזיה ולא נפל מהספה, כדאי מאוד לתת לסררה צ'אנס נוסף כי האיכויות הקומיות שלה הן טעם נרכש, ההומור שחור מאוד ומתוחכם, וגם אם לא אהבתם את מה שראיתם, אני מבטיח שתתמכרו ברגע שתתנו לה לשקוע.

זה המקום לומר עוד שאפו אחד לחברים בוורנר הום וידאו, שמקפידים להביא את כל האיכות הטלוויזיונית אל הקולנוע הביתי ולתת לנו חופש מימי שידור ושעות מגבילות (בין השאר האנשים היקרים בוורנר אחראים לגרסאות ה-DVD של "עמוק באדמה", "הסופרנוס", "הבית הלבן", "OC” ועוד רבות וטובות).

אולי אחד המדדים כיום לבדוק עד כמה באמת טובה סדרת טלוויזיה, הוא הזמן אותו לוקח לכם לצפות בפרקי העונה ב-DVD. את 20 הפרקים של שתי העונות הראשונות של "תרגיע" סיימתי ביומיים וחצי (ואז התיישבתי לצפות בחלק מהם שוב). לארי דיוויד הוא הגיבור החדש שלי (סוג של אלוהי התסכול המודרני, בדומה מאוד לדאפי דאק). הוא מביא את ההומור הסיינפלדי, שכבר הפך לאנכרוניסטי משהו, לעולם של תוכניות ריאליטי ושעשועונים, לעולם שהשתנה מאז הסדרה הניו יורקית המצליחה ואתו השתנה גם ההומור.

דיוויד מצחיק. האם הוא יותר מצחיק מסיינפלד? רובכם יגידו שלא. אני אגיד שכן. עד שלא תנסו, לא תדעו.