הפגנות נגד המלחמה בעיראק, בוש מוריד שוטים של ויסקי

כל מי שעקב אחרי הסיקור של אסון קטרינה, ראה לפחות פעם אחת את הראיון קורע הלב עם נשיא קהילת ג'פרסון הסמוכה לניו אורלינס, ארון ברוסארד. בראיון סיפר ברוסארד, בעודו בוכה בהיסטריה, על אישה ש"הבן שלה, שעובד כאן בשירותי החירום במועצה, התקשר ואמר לה אמא באים לקחת אותך, ביום שני אמר שיביאו לקחת אותך מחר, וביום שלישי שיבואו לקחת ביום רביעי, וביום רביעי שביום חמישי...והיא טבעה למוות ביום שישי! היא טבעה למוות ביום שישי!"

נורא, נכון?

אז זהו, שאולי נורא, רק לא כל-כך מדויק. מסתבר שהאישה, אווה רודריגה בת ה-92, מתה אמנם מטביעה בשיטפון, אבל לא ביום שישי אלא ארבעה ימים קודם לכן, ביום שני, ה-29 באוגוסט, ביום שהסופה הכתה והסכרים נפרצו. גברת רודריגה הקשישה מתה לא באשמת הכוחות הפדרליים, אלא באשמת בית האבות שלה, שלא פינה את הדיירים כנדרש.

הראיון של ברוסארד הפך לאחד המיתוסים הגדולים של כל פרשת קטרינה, ומאלף לראות כיצד אי-הבנה, שלא לומר גוזמא מוחלטת, הופכים לנארטיב הדומיננטי.

הילארי קלינטון, סנאטורית מניו יורק ומועמדת מובילה לנשיאות ב-2008, זכתה השבוע למלים טובות ונדירות ביותר מצד העיתון הימני "ניו יורק פוסט". הרקע לשבחים יוצאי הדופן הוא ההתנגדות שהביעה קלינטון לתכנון המוצע של "מרכז החופש הבינלאומי", שהיה אמור לקום על אתר "גראונד זירו", בו עמדו פעם מגדלי התאומים. הילארי קיבלה את מחאותיהם של נציגי 2,749 קרבנות הפיגועים של ה-11 בספטמבר 2001, שטענו כי מתכנני המרכז "תופסים טרמפ" על זכר יקיריהם כדי לקדם אג'נדה שונה לגמרי.

הוגי המרכז תכננו להתמקד ב"עוני כמכשול לחופש עולמי", והרוגי הפיגוע מוזכרים בתכנון המוצע רק באופן חולף ואגבי. רפובליקאים טענו, כי המרכז יהפוך למוקד של "שנאת אמריקה", והילארי, כחלק ממאמציה להתקרב למרכז הפוליטי לקראת ההתמודדות על הנשיאות, החליטה (אמנם בלי להתלהם על שנאת אמריקה ותוך דגש על כבוד לדעת משפחות ההרוגים) לצרף גם את קולה למתנגדי הפרויקט, מה שכנראה יחרוץ את גורלו סופית.

ביל פריסט, מנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט ואחד שמפנטז על ריצה לנשיאות כבר לא מעט זמן, בצרות. במהלך השבוע נחשף שד"ר פריסט, מנתח לב עד שעבר לפוליטיקה, מכר מניות של חברת בתי החולים שבבעלות משפחתו, חודש בלבד לפני שהמניה צללה ב-15%. ניחוחות של מרתה סטיוארט החלו לעלות באפם של הפרשנים ברחבי ארה"ב.

הדוברת של פריסט מסרה, שהמניות היו מוחזקות במה שנקרא "נאמנות עיוורת", אולם ההוראה למכור את המניות באה מפריסט עצמו, שהורה למכור גם את מניות אשתו וילדיו, כשבוע לפני שהמניה הגיעה למחיר השיא שלה. בנוסף התברר שגם בני משפחה אחרים של פריסט מכרו את מניותיהם סביב אותו זמן, וקשה מאד להימנע מהחשד שמידע פנימי שיחק כאן תפקיד. פריסט כבר ספג בעבר ביקורת על השתתפותו בניסוח חוקים הנוגעים לביטוח רפואי, בעודו מחזיק במניות של רשת בתי החולים המסחריים הגדולה בארה"ב, הדף את הביקורות בטענה שהוא אינו מעורב בניהול המניות.

עשרות אלפי בני אדם, מתנגדי המלחמה בעיראק, הסתובבו סביב הבית הלבן אתמול, בהפגנה הגדולה ביותר נגד המלחמה שנערכה מאז הפלישה למדינה במרץ 2003.

ההפגנה נמשכה כל היום אל תוך הלילה, וכללה הופעות מוסיקליות, נאומים ומפגני מחאה אחרים ברחבה הלאומית למרגלות מצבת הזיכרון של וושינגטון. מפקד משטרת הבירה, צ'ארלס ה. ראמזי, אמר ש"יש להניח שהמארגנים עמדו ביעד שלהם", שעמד על 100 אלף בני אדם. בין הנוכחים היו אזרחים בעלי דעות מגוונות – החל בשמאלנים מושבעים המתעבים את הנשיא בוש, ועד אנשים שהזדהו כרפובליקאים התומכים בנשיא בוש – למעט בנושא עיראק. "הנשיא בוש חייב להודות שהוא עשה טעות עם המלחמה ולהחזיר את החיילים הביתה, כדי שנוכל להמשיך הלאה", אמר פול ראת'רפורד ממישיגן. אשתו כינתה את הדחת סדאם חוסיין "מטרה נאצלת", אולם אמרה שהיה על כוחות ארה"ב לעזוב את עיראק מרגע שהתברר שאין בה נשק להשמדה המונית.

סינדי שיהאן, האם השכולה שהפכה לסמל ההתנגדות למלחמה, גרפה תשואות כשעלתה לבמה ותקפה את חברי הקונגרס. "תתביישו לכם!", זעקה. "עוד כמה ילדים של אנשים אחרים תהיו מוכנים להקריב?"

ההפגנה בוושינגטון היתה הבולטת בין שורה של הפגנות בערים אחרות בארה"ב ובעולם. בלונדון הפגינו כעשרת אלפים אנשים נגד המלחמה, וברומא הפגינו כמה עשרות מול שגרירות ארה"ב. כ-150 תומכי המלחמה בעיראק ערכו הפגנת-נגד בוושינגטון, אולם קולותיהם נבלעו כליל ברעש שיצרו יריביהם. ההפגנה נגד המלחמה עברה בשקט מופתי, ורק קומץ משתתפים נעצרו על הפרת הסדר הציבורי.

בשבוע שעבר התפרסם מחקר, שכולם עטו עליו בששון וחדווה. בו נטען, שיותר ממחצית מבני הנוער בארצות הברית חוו מין אוראלי. כל אמצעי התקשורת, הפרשנים ובדחני תוכניות הלילה מצאו מה להגיד על התעלולים הלשוניים של הנוער הפוחז. אבל בא וויליאם סיילטן המצוין מהמגזין סלייט, ומציין בשקט את העובדה שייתכן כי כל המתלהבים עוסקים, איך לומר, בקצה הלא-נכון של מערכת התזונה.

סיילטן התעמק במחקר מעבר לפרטים האוראליים המגרים, ומצא בו ממצאים קצת יותר מדאיגים, לטעמו: עלייה חדה בשיעור המתנסים במין אנאלי. בקרב בני נוער המספרים עדיין נמוכים יחסית – 4.6% מהבנים עד גיל 15 ו-2.4% מהבנות באותו גיל התנסו בחדירה אחורית, והמספרים האלה קופצים ל-34% מהגברים עד גיל 24 ו-32% מהנשים.

לא שיש בזה משהו רע, כמו שסיינפלד היה אומר, אבל מין אנאלי הוא ללא ספק המסוכן ביותר מבין שלושת סוגי המשגל העיקריים. הכיסוי הפנימי של פי הטבעת דק ונקרע בקלות יחסית, מה שמגדיל מאד את הסיכון ללקות בזיהומים ומחלות למיניהם. לכן, אומר סיילטן, מן הראוי היה שהתקשורת תתמקד במה שעלולות להיות לו השלכות מעשיות, ולא במה שאולי משמש חומר מצוין לבדיחות, אבל למעשה מהווה צורת מגע מיני בטוחה יחסית. אז בפעם הבאה שאתם עומדים לטבול מכחול בשפופרת מסוג אחר, או שמישהו מציע לטבול אצלכם, תחשבו על זה, ובכל מקרה שימו קונדום.

היא סנאטורית שמאלנית לוחמנית הניצבת מול דילמה: מה לעשות בנוגע למועמד שמרן לבית המשפט העליון? לא מדובר בסנאטורית ברברה בוקסר (דמוקרטית מקליפורניה), אלא בגיבורת רומן הביכורים האקטואלי להפליא שלה, "זמן לרוץ", שייצא לחנויות עוד כחודש, באחד בנובמבר.

גיבורת הספר, הסנאטורית הפיקטיבית אלן פישר (דמוקרטית מקליפורניה, אלא מה), חולקת כמה מתכונותיה של יוצרתה. בין אלה ניתן למנות את האנרגיה העצומה, הדעות הליברליות ללא בושה, ואת חוש האופנה החריג יחסית. "אבל יש גם הבדלים", אומר בוקסר בת ה-65, ומפרטת: "לה אין ילדים והיא צעירה ממני, צעירה ב-15 שנים, אז אלה חיים אחרים לגמרי". הספר כולל גם עלילת משנה רומנטית, כשהסנאטורית פישר מתמרנת בין בעלה בעל הכוונות הטובות אך חלש האופי, לכתב פוליטי מקסים אך מושחת.

בוקסר, שצפויה לקצור רווחים נאים כתוצאה מהדמיון בין עלילת ספרה לסוגיות הפוליטיות הבוערות, אמרה ש"רציתי לכתוב ספר שייקרא בנשימה עצורה, אבל רציתי שבסופו של דבר, אנשים גם ילמדו קצת מהספר על איך זה עובד באמת".

ולסיום, צהובון המרכולים "נשיונל אנקווויירר" פירסם בגיליונו החדש, שהנשיא בוש נכנע ללחצי תפקידו התובעני וחזר להתנחם בטיפה המרה. על פי טענת השבועון (שיחסית לז'אנר דווקא נחשב לאמין) הנשיא – שהיה אלכוהוליסט גמור עד יום הולדתו ה-40, ואז נגמל – נכנע ללחץ במהלך משבר קטרינה, ונתפס על ידי אשתו כשהוא מוריד שוט של וויסקי במטבח החווה בקרופורד. "ג'ורג', תפסיק!" צעקה לורה, על פי הכתבה, ואף הציבה אולטימטום: "או ג'ים בים, או אני".

אתר ההימורים המוביל BetCris.com העלה אפשרות להמר על נכונות הסיפור. על פי שערי ההימורים שפרסם האתר, חשיפה של שימוש באלכוהול מצד בוש במהלך נשיאותו מוערכת כאפשרות של 1:5 (כלומר שמי שמהמר דולר אחד על אפשרות זו, יזכה בחמישה אם הימורו יתממש). הסיכוי שבוש גם יודה שהשתמש באלכוהול מוערך ב-1:15. מכאן גולש האתר לאפשרויות דמיוניות יותר, שנועדו ככל הנראה בעיקר לצורך הבידור. בוש מתאשפז במוסד גמילה – 1:40. האפשרות שבוש יהפוך אחרי נשיאותו למטיף דווקא מוערכת כסבירה – 1:2 בלבד. האפשרות שבוש ימיר את דתו ליהדות מוערכת בסיכוי של 1:300, והמרת דתו לאיסלאם מוערכת כסבירה עוד פחות – 1:500.

אבל לאחר כל הדאחקות מפגין האתר ביטחון במצבו של האיש החזק בעולם, והאפשרות "אף אחד מהנ"ל" מוערכת כסבירה ביותר, עם שער הימורים של 500:1 (כלומר שהימור של 500 דולר מניב רווח של דולר בודד). למרבה העניין, האפשרות שהקונגרס האמריקאי יחל בהליכי הדחה נגד בוש אינה מוצעת להימור כלל. האפשרות שבוש יהפוך אחרי נשיאותו לנותן חסות של ויאגרה או תרופה דומה מוערכת ב-1:35.