צייד הנאצים שמעון ויזנטל מת היום בביתו בווינה בגיל 96. הוא יובא למנוחות בישראל ביום שישי הקרוב. כך מסרה הקהילה היהודית בבירת אוסטריה. בגלי צה"ל דווח, כי בבניין עיריית וינה ייתלו סרטים שחורים לאות אבל על מותו.
כתב "הארץ", יואב שטרן, מוסיף:
ויזנטל, ניצול שואה, הקדיש את חייו להנצחת השואה ולרדיפת פושעי מלחמה נאצים, וסייע בהבאתם לדין של למעלה מאלף מהם במסגרת פרטית ובמסגרת מכון ויזנטל. בשנים האחרונות הקדיש את פועלו למען המלחמה באנטישמיות, בגזענות ובניאו-נאציזם ולמען הנחלת לקחי השואה בעולם.
את הידיעה על מותו מסר הרב מרווין הייר, מייסד מכון ויזנטל בלוס אנג'לס. הרב הייר מסר כי ויזנטל מת בשנתו. "אני חושב שהוא ייזכר כמצפון השואה. בדרך מסוימת הוא הפך לנציג הקבוע של קורבנות השואה, נחוש בדעתו להביא לדין את מבצעיו של הפשע הגדול ביותר בהיסטוריה", אמר.
סגן השר לענייני חברה ותפוצות, ח"כ מיכאל מלכיאור (עבודה-מימד), אמר כי "ממשלת ישראל מרכינה ראש בצער על לכתו של אדם גדול. ויזנטל הוא אחד מענקי העולם היהודי שהלך לעולמו בשיבה טובה. הוא חיפש אחר הצדק וסימל יותר מכל אדם אחר בעולם את התפישה שאין התיישנות ואין מחילה על פשעים נגד העם היהודי והאנושות".
ממשרד החוץ נמסר כי "ויזנטל הביא צדק לאלו שברחו מהצדק. הוא פעל בשמם של שישה מיליון בני אדם שלא יכלו להגן על עצמם. מדינת ישראל, העם היהודי וכל אלו שמתנגדים לגזענות מכירים בתרומה המיוחדת של ויזנטל להפיכת העולם שלנו למקום טוב יותר".
המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, אמר: "האיש ישר הלב, שלחם את מלחמת מיליוני הקורבנות שנטבחו באביב ימיהם, זכה לחיים ארוכים ומלאי מעש למען האנושות".
נשיא המדינה, משה קצב, אמר: "ויזנטל הקדיש את חייו לעשות משפט וצדק לאנושות ולמאבק נגד גזענות".
"אין חופש בלי צדק"
ויזנטל נולד ב-1908 למשפחת סוחרים יהודים אמידה בעיירה בוצ'אץ', היום חלק מאוקראינה ואז בשטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא למד בוורשה ובפראג וב-1932 סיים את לימודיו וקיבל תואר באדריכלות. ב-1936 נשא ויזנטל לאשה את צילה מילר, ועבד במשרד אדריכלים בעיר לבוב. ב-1939 חולקה פולין בין גרמניה לברית המועצות והצבא האדום השתלט על לבוב, וב-1941 כבשו הגרמנים את האזור. לאחר תקופה קצרה במחנה ריכוז מחוץ ללבוב, נכלאו הוא ואשתו במחנות עבודה.
במאי 1945 שוחרר ויזנטל ממחנה ההשמדה מאוטהואזן באוסטריה על ידי הכוחות האמריקאים, כשהוא שוקל 45 ק"ג. ויזנטל איבד 89 קרובי משפחה בשואה. לדבריו, הוא מהר מאוד הבין ש"אין חופש בלי צדק", ולכן הוא החליט להקדיש "כמה שנים" לחיפוש אחר צדק. "זה הפך לעשרות שנים", הוסיף.
"מצאתי את רוצחי ההמונים וחייתי אחרי מותם"
בסיום מלחמת העולם השנייה נסע ויזנטל לנירנברג כדי לעיין באלפי טונות של מסמכים, במטרה לגלות עדויות המובילות לפושעים נאצים. תחילה עבד במחלקה לחקר פשעי מלחמה של הצבא האמריקאי ובהמשך הקים את "המרכז לתיעוד היסטורי יהודי" בעיר לינץ באוסטריה ומאוחר יותר בווינה. הארגון "מרכז שמעון ויזנטל" הוקם ב-1977 בלוס אנג'לס כהוקרה למפעל חייו. "כשההיסטוריה תביט אחורה אני רוצה שאנשים ידעו שהנאצים לא היו יכולים להרוג מיליוני בני אדם מבלי להיענש", אמר וינזטל.
ויזנטל נודע בעיקר על חלקו בלכידתו של אדולף אייכמן בארגנטינה ב-1961, למרות שלעתים קרובות הטיחו כלפיו כי הוא הגזים בחלקו בלכידה. "לכידתו של אייכמן היתה תוצאה של רשת של אנשים רבים שלא ידעו אחד על השני. אני לא יודע אם ובאיזו מידה ישראל השתמשה במידע ששלחתי אודותיו", אמר ויזנטל ב-1972. ויזנטל סייע גם באיתורו ב-1963 של השוטר האוסטרי קרל סילברבר, שלפי הערכה היה אחראי למעצרה של אנה פרנק. ואולם, כל חייו הצטער וינזטל על שלא הצליח להביא ללכידתו של יוזף מנגלה, שמת במקום מחבואו בדרום אמריקה.
גם בשנים האחרונות לחייו הזהיר ויזנטל שאין להשוות את השואה לפשעי מלחמה אחרים. על רקע הזוועות שביצעו הסרבים באלבנים בקוסבו בתחילת שנות ה-90' אמר ויזנטל: "אנו חיים בזמן של זילות המלה 'שואה'. מה שאירע ליהודים לא ניתן להשוואה עם יתר הפשעים. לכל יהודי היה גזר דין מוות בלא תאריך".
במהלך חייו קיבל ויזנטל אותות הוקרה ממדינות רבות, בהן אוסטריה ותואר אבירות מבריטניה "בהוקרה על מפעל חיים למען האנושות, לרבות יהודי אירופה שהשתקעו בבריטניה". ב-2003 מתה אשתו של ויזנטל.
לפני שנתיים הודיע ויזנטל כי יסגור את התיקים לאיתור פושעי מלחמה שעליהם עבד, מכיוון שעבודתו הושלמה. "מצאתי את רוצחי ההמונים אותם חיפשתי וחייתי אחרי מותם", הכריז.