באנו בשביל אלוהים, נשארנו בגלל הצחוקים

מופלא הוא סיפור קורח ועדתו, מופלא מדי. למי שלא מכיר, הנה תקציר הפרקים הקודמים בגירסת הקלקר: קורח ועדתו, לויים, מערערים על הצורך הפנימי במנהיגותו של משה, שכן לטעמם, המונתאיזם סותר מהותית את ההיררכיה האנושית. הם טועים, אבל בניגוד אליכם, טועיי האהובים, הם גם מוצאים עצמם מתחת להריסות ורסאי. ומופלא מדי על שום מה? אענה בחמדה: על שום שוואט דה הל נבלעו באדמה, זו פרשת שבוע או פוקוס? כיצד אמור נאור שכמוך, כן, אני מדבר אליך אח שלי, זה שאצבעותיו נוברות כעת באפו ועוד רגע דל יגעו הן, להאמין לכגון זה?

אינני מתכוון לפטור אתכם שוב בתשובת המטאפורה. זו אמנם אופציה סבירה - אקט בליעתם באדמה כמוטיב מטאפורי של היעלמות רוחנית - אבל הפעם יש לי הפתעה: אני מאמין בכל לבי כי קורח אכן נבלע באדמה, הוא ובני ביתו. נבלעו אחושילינג נבלעו. על סמך מה בחרתי לדבוק כפשטו דווקא בסיפור מיתי זה? גם על כך אענה בחמדה, מכורותיי: כי זולת היותי אדם נאור אני אדם מאמין, ואדם מאמין מרשה לעצמו לעתים להפליג אל מעבר למחוזות האינטלקט, להמריא עדי מקום בו השכל, גם אם היה רוצה, לא יכול לגעת. נסו זאת גם אתם אחי האהובים, נסו לתת לעצמכם להיסחף, לחמוק מספקנותה הממארת של האונה השמאלית, נסו ובמקרה הטוב תהפכו לאנשים מאמינים. במקרה הרע, אגב, תהפכו לתמיר קמחי.

תסמונת דאום

בחור אימן נמלה במשך עשר שנים להיות נמלה אקרובטית. הנמלה למדה לקפוץ, לעשות סאלטות ולרוץ במעגלים. אחרי שהבחור החליט שהנמלה מוכנה לתפקיד, הוא החליט לקחת אותה לסיבוב הופעות ולבחון את תגובות הקהל. במופע טרום בכורה הוא הגיע לפאב השכונתי כשהנמלה בתוך קופסת גפרורים, הניח את הקופסה על הבר, פתח אותה וציווה על הנמלה לקפוץ החוצה. הנמלה יצאה מיד ונעמדה על הבר. הבחור קרא לברמן ואמר לו, "תסתכל איזו נמלה יש כאן על הבר!". הברמן התקרב, הסתכל, חייך, מעך את הנמלה ואמר: "מה אתה נלחץ, בסך הכל נמלה".

ולמה אני מספר לכם את זה? ראשית, בדיחה מוצלחת. שנית, פרשת שבוע זה עסק כבד, מוכרחים לרדת לעם עם רוצים רייטינג (באנו בשביל אלוהים, נשארנו בגלל הצחוקים). שלישית, כמו קורח, גם הנמלה האקרובטית נמחצה על ידי כוח גדול ממנה.