יאללה, סולחה – סיפורים מהעולם הערבי

"הרגשנו שאנחנו חולמים", כך תיארו תושבים במערב לוב את האופוריה שפקדה אותם לאחר ביקורו באזור לפני כשבועיים של סייף אל אסלאם קדאפי, הבן של הנשיא מועמר אל קדאפי.

הסיבה: סייף אל אסלאם (חרב האיסלאם, בעברית), העומד בראש "אגודת קדאפי לעמותות צדקה" הצהיר במהלך הביקור, כי הוא תומך במאבקם להתיר את השימוש בשפתם, שאינה ערבית. אותם תושבים במערב לוב הם מיעוט ברברי, מיעוט קצת נשכח ומקופח בצפון אפריקה, ששפתו האסורה היא השפה הברברית (Berber).

הברברים נחשבים לתושבים הילידיים של איזור צפון אפריקה, ועדות לקיומם ניתן למצוא כבר בכתבי הפרעונים. הדמיון בשם לברבריםBarbar) ) האירופאים אינו מקרי – הרומאים הם שהעניקו להם את הכינוי, בשל הדימיון לברברים האירופאים. הכובשים הערבים שהגיעו מאוחר יותר מאיזור ערב הסעודית הם שהביאו איתם את האסלאם ואת האוכלוסיה הערבית.

לברברים (המכונים גם אמאזיר, ה"אנשים החופשיים") תרבות, מנהגים, לבוש ושפה משלהם - שאינה שמית כמו הערבית והעברית, כי אם חלק ממשפחת השפות ה"אסיו-אפריקאיות". כיום נותרו בעולם 14-25 מיליון דוברי השפה.

הברברים מרוכזים בעיקר במרוקו (שם, לפי הערכות שונות, הם מהווים בין 35%-80% מהאוכלוסיה), אלג'יר (בין 15%-33%), וגם בלוב, תוניסיה, מצרים ואפילו בבורקינה פאסו (ראו מפה).
בנוסף, ישנם כשלושה מיליון ברברים שחיים באירופה. במשך השנים נטמעו קבוצות ברברים רבות בחברה הערבית, ורבים מתושבי צפון-מערב אפריקה שמחשיבים עצמם כערבים לכל דבר, הינם למעשה בעלי שורשים ברבריים.

למרות תיוגם כנוודים החיים חיי חופש ונדודים, רובם באופן מסורתי חקלאים, החיים בהרים הסמוכים לים התיכון או בנאות מדבר, ורק מיעוטם, בסהרה, אכן מקיים אורח חיים נודד.

היחס לברברים משתנה ממדינה למדינה. ככלל, ניתן לומר שישנה התקדמות בגישת הרשויות הצפון אפריקאיות כלפיהם:

באלג'יר ובמרוקו רגישים למצבם ונקטו במדיניות סובלנית יותר. באלג'יר, הנחשבת פתוחה למדי ובעלת חוקה חילונית, הוכרה השפה הברברית כשפה רשמית ונלמדת במספר אזורים ברבריים כשפת רשות בבתי הספר. בנוסף, הוחלט להוסיף את הברברים לשמה הרשמי, כך שהיא נקראת "מדינה ערבית, ברברית, מוסלמית".

במרוקו, אסור היה בעבר לקרוא לילדים בשמות המזוהים עם השפה הברברית, אולם עתה, השפה היא מקצוע חובה בבתי הספר, בכל איזורי המדינה. הברברים באלג'יר אינם מנועים גם מלהשתלב בעמדות מפתח במדינות, כך למשל, הנשיא לשעבר של אלג'יר, ליאמין זרול, הוא ברברי. בצבא אלג'יר נוצרה אפילו בעייה הפוכה: יש ייצוג יתר לברברים בצבא.

בלוב מצבם של הברברים, המהווים כ-10% מהאוכלוסיה, עגום יותר – הם אינם מורשים להשתמש בשפתם באפן רשמי (למשל בתקשורת או בבתי הספר), ומאז שנות ה-70' נאסר עליהם לקרוא לילדים בשמות כמו טאלה, מזיר, נומדיה ומנזו - שמות ברבריים מובהקים. אולם, ייתכן שביקורו של סייף אל אסלאם מצביע על ניצנים של שינוי במדיניות, ואולי רצון להשתלב במגמה של שכנותיה.

מועמר קדאפי הצהיר בעבר, שמבחינתו הברברים הם ערבים טהורים – אבל הבן, סייף אלסלאם, דיבר קצת אחרת בביקור: "אם יציקו לכם מנגנוני הבטחון, תגידו להם שסייף אמר: אני ברברי". סייף גם הביע פליאה על האיסור ללמד ברברית "בעידן בו לומדים באוניברסיטאות בלוב שפות אפריקאיות אחרות".

במידל איסט און ליין דיווחו על תחושות אופוריה מהולה בחשש בקרב הברברים. אמנם יצאו המונים לרחובות לחגוג אל תוך הלילה, ושלטים בברברית המברכים את "מפקד המהפיכה הלובית" לרגל שנת ה-36 לקיומה (הנשיא מועמר קדאפי) נתלו בחוצות, אולם פרנסי הקהילה סקפטיים באשר לתוצאות המעשיות של ההצהרות שהופרחו. הם מרגישים נבוכים נוכח ההיתר הפתאומי, וחוששים עדיין מגופי הבטחון. גורמי אופוזיציה טוענים כי העיתוי להצהרות של סייף אל אסלאם אינו מקרי. הם מייחסים זאת לרעש התקשורתי הגדול שחולל כנס ברברים שנערך לאחרונה בלונדון, שם יצאו בקריאה לשלטון הלובי להפסיק את הדיכוי התרבותי של הברברים.

יהיה בכך צדק היסטורי מסויים, אם לברברים יתנו סופסוף רשות להשתמש בשפה שלהם. אחרי הכל, אפילו המילה לוב עצמה היא גלגול של המילה "לבו" במצרית עתיקה, המתייחסת לברברים שממערב לנילוס.

ובעניין אחר לגמרי – יריד "אבו דאבי 2005" לציד ורכיבת סוסים, שדיווחנו עליו בשבוע שעבר, ננעל אתמול בבירת איחוד האמירויות. לפי דברי המארגנים הכנס עלה על כל הציפיות ובהיותם מודעים לתדמית השלילית שיש לעיסוק בציד, דאגו להדגיש שהיריד, בו נמכר ציוד לציידים, תרם באפן משמעותי להעלאת המודעות ל"ציד בר-קיימא".