זולפא אלחוסייני, עזה

מה להגיד לכם, מעולם לא ראיתי את עזה כמו ביומיים האחרונים, לא ראיתי את שמחתם של האזרחים כמו שהיא היום. כל אדם שתפגוש יתחיל את השיחה במילה "מברוק" – מזל טוב על השחרור. האנשים מאוד אופטימים ושמחים עם סיום הכיבוש ויציאת המתנחלים מהרצועה כולה.

ערב יום ראשון, כשהתחילו הידיעות לזרום על נסיגת הכוחות הישראלים, שנשארו ברצועה, האזרחים פשוט יצאו מבתיהם והתארגנו ברחובות רוקדים, שרים, ושמחים לנכוח הנסיגה עם השלכת זיקוקים וצפירות ברכבים, שדגלי פלסטין מתנופפים מעליהם.

כשהתעוררנו בבוקר יום שני, עזה פשוט היתה שקטה, שקטה יותר מדי. בבתי הספר העל יסודיים הממשלתיים שנמצאים בסביבה שחררו המורים את התלמידים לבתיהם, כיום חגיגי שמח. יצאתי באותו יום לקניות ורוב החנויות היו סגורות. כששאלתי למה הסבירו לי שרוב האזרחים, ביחידים או קבוצות, פשטו זרמו במשך כל הלילה לכיון האדמות המשוחררות, מה שהיו ההתנחלויות.

בעלי, יחד עם קבוצה של אנשי משטרה, ערכו סיור בכל ההתנחלויות המפונות. הוא סיפר לי שלהתנחלות מורגז הם נכנסו עם אזרח שמכיר את המקום, ושסיימו את הביקור הם לא מצאו את דרכם החוצה. הם תהו עד כמה ההתנחלות, שכל פלסטיני יודע בדיוק כמה משפחות היא מנתה, משתרעת על פני שטח כה גדול.

הוא סיפר על ההרס הרב שהשאירו הישראלים מאחור במספר מקומות, בתים שרופים ועצים עקורים. גם בשאר ההתנחלויות, במה שהיה ידוע כגוש קטיף, הם ביקרו, אבל פשוט לא ידעו באיזו התנחלות הם נמצאים. הוא סיפר שגם ביקרו בהתנחלות שהחממות שלה פורקו על ידי הפלסטינים שזרמו למקום ופשוט אוספים את כל החלקים.

נדמה לי שהוא דיבר על חממות ההתנחלות גני טל, שפורקו על ידי המתנחלים לפני צאתם, כי שאר החממות נשארו בשלימותם והועברו לשלטיה פלסטינית, והאזרחים לא אמורים להתקרב אליהם או לפרקם, כי הצדדים המעונינים אמורים להפעילם שוב בעתיד.

דבר אחד מעניין הוא, שבעלי קנה לנו 2 קילוגרם דגים מסוג מובחר, שלא ראינו כמותו במהלך שנות האינתיפאדה בחופי עזה, אז מתברר שסוג זה גדל בחוף סלעי באזור שבו היתה ההתנחלות שירת הים. הדייגים הפלסטינים התחילו לדוג באזור זה מיד עם יציאת הצבא, לאחר שהיו מנועים במהלך שנות האינתיפאדה להגיע אפילו לחוף הים שם. כיום הדייגים גאים מאוד בתנובה שהים מביא.

להגיד לכם את האמת, אני עדיין לא זכיתי לבקר באדמות המשוחררות, אבל אעשה זאת בקרוב. בינתיים אני שומעת הרבה סיפורים ועדויות מאנשים שהיו שם. מה שכן הייתי רוצה לעשות זה לעבור כמו האלפים שעברו במשך יומיים בגבול בין רפיח הפלסטינית לרפיח המצרית ועד לאל עריש. אתם לא מתארים לעצמכם שכל אדם שני מהרצועה נמצא בשעה זו בצד המצרי.

אפילו נהג המונית שמסיע את מנאל ביתי לחוג אתלטיקה קלה, לא הגיע לאסוף אותה. כשאר תפסנו אותו בסלולרי הוא היה שם, באל עריש. אני לא אוכל לספר לכם מה בדיוק הרגישו אותם אנשים, אבל מאחד מהם שמעתי שהוא מאוד סקרן לעבור את הגבול, ככה סתם, כי הוא בן 28 וזה בדיוק מספר השנים בהם לא זכה לצאת מעזה בכלל. אנשים רבים אחרים רואים בזאת הזדמנות לבקר אצל קרובי משפחתם, שהם בעצם מעבר לגבול, ולא ראו אותם מזה מספר שנים.

חבר של המשפחה שהיה אצלנו בעזה והוא תושב רפיח, קיבל שיחת טלפון מאשתו, שהיא רוצה לעבור לרפיח המצרית לכמה שעות לבקר את אחותה שם, שלא ראתה כבר 10 שנים. הוא כמובן הסכים לתת לה לחזור, אבל הסביר לה שהיא צריכה לעבור איזו חומה קטנה בקפיצה ואז לעבור. היא הסכימה. פלסטינים ידעו שעד יום שלישי בחצות ניתן לעבור על מנת לחזור עד 6 בערב ביום רביעי, היום. המפירים אמורים להעצר ולהענש.

במהלך היומיים שעברו מאז שחרור האדמות, אנשים פשוט גרמו לפקק תנועה ענק לאורך הרחובות הראשיים ברצועה. הפקק לא נגרם על ידי מחוסמי הכביש אמנם, אלא הפעם על ידי הסקרנים. עכשיו לכל העובדים והפקידים מהדרום אין עוד תירוצים לא להגיע לעבודה, בעקבות הסרת המחסומים. אבל מה שמספרים אנשים שעוברים ברחובות הראשיים של עזה, שמקשרים בין עזה למה שהיו התנחלויות, זה שהדרכים פשוט מלאות באנשים עם עגלות וחמורים, שנכנסו להתנחלויות, אספו ופרקו מה שבא לידם. הם פשוט מתכוונים למכור את זה ולהרוויח קצת כסף.

התופעה הזו, כפי ששמעתי מהרבה אנשים, יוצרת רושם שלילי סביב האזרחים הפלסטינים וסביב התנהגותם הלא "תרבותית". אבל אני יכולה להגן על האנשים האלה ולומר פשוט, שאנשים שעשו זאת הם האנשים הכי נזקקים ברצועה. אנשים שהגיעו עד פת לחם. במיוחד במהלך שנות האינתיפאדה ולאורך כל שנות הכיבוש, ואז מעשיהם מוסברים ומובנים.

אנשים שביקרו באזור ההתנחלות נצרים נדהמו לראות את השטח הרחב מאוד של מטעי המנגו. האנשים פשוט התנפלו על האזור, אכלו, קטפו ואפילו עקרו עצי מנגו פוריים כדי למכור אותם, או לשתול בחצרם.

גם זה לדעתי מובן, כי הם מנצלים אוצרות מאזור שהיה תחת כיבוש, ועושים בו שימוש חוזר, ולא כפי שנהגו כוחות הכיבוש לעשות, במיוחד במחוזות הגדה – שעקרו עצי זית עתיקי יומין כדי להעבירם לשתילה כעצי נוי ברחובות הראשיים של ישראל.

הנאום של הנשיא עבאס אתמול מרגיע למדי וחשוב. בנאום הכריז על תקופת העבודה והבניה באדמה המשוחררת ברצועה וקורא לאיחוד כל המשאבים למטרה נעלה זו. הנשיא קרא לכל ידידנו ואוהדי השלום, תשמחו בשמחתנו ואנחנו אינשאללה לא נאכזב אתכם בלהיות עם שכם, מתורבת, פעיל ובונה.