הסוחר מונציה

השנה היא 1596, היהודים בוונציה גרים בגטו ומחויבים לחבוש מצנפת אדומה כל אימת שיצאו ממנו.
מכיוון שאסור ליהודים באותה תקופה להחזיק רכוש משלהם עוסקים רובם בהלוואה בריבית, עיסוק האסור על הנוצרים על פי דתם. (ושיהפוך את היהודים לעשירים מאוד בעתיד).

באותה וונציה, העיר הרומנטית בעולם יש אומרים, חי לו עלם חמודות בשם בסאניו (ג'וזף פיינס, הנראה לאורך כל הסרט כאילו ראקון מת לו על הראש, אבל משחק נחמד מאוד), בסאניו זה הוא בחור צעיר ונהנתן שלרוע המזל התרושש מכל נכסיו וכרגע חי על חשבון חברו העשיר אנטוניו (ג'רמי איירונס, שלא ממש החליט אם אנטוניו הומו או לא ולכן משחק בצורה לא ממש ברורה ומבלבלת), אנטוניו מנצא קצת בחרדות, כל הונו מושקע במספר ספינות מסחר הנמצאות אי שם בלב ים, יעני במילים אחרות, אם הלכו הספינות, הלך עליו. אבל הבנאדם אופטימי ומשתדל לא להעמיס על אחרים את צרותיו.

נכון. יש גם נערה יפת מראה ושיער בשם פורציה (לין קולינס), שהיא גם עשירה כקורח וגם מחפשת חתן. מכל העולם מגיעים לטירתה מחזרים וחתנים פוטנציאלים, טיפוסים צבעוניים (לפעמים עד כדי גיחוך), בכדי לזכות בליבה של פורציה הנאה חייב כל מחזר לעבור את מבחן התיבות אותו הגה ברגע של בדיחות אביה עליו השלום, 3 תיבות- זהב, כסף ונחושת סגורות במנעול, לכל תיבה חמשיר המרמז על תוכנה מי שיצליח להבין את דקויות החמשירים יזכה לפתוח את התיבה הנכונה ובה תמונת פורציה ובעקבות זה בידה.

אז, מה היה לנו פה, פלייבוי צעיר המאוהב (כך מסתבר) עד עמקי נשמתו ביורשת אדמונית, איש עסקים שכל נכסיו בסכנת טביעה ועוד לא דיברנו על היהודי (תמיד יש יהודי לא?).

שיילוק (אל פצ'ינו, נפלא כתמיד ואוכל את כולם בלי מלח), הוא יהודי גאה העוסק כמו אחיו לדת במקצוע ההלוואה בריבית, כמוהם הוא סופג השפלות והתעללות מצד חובבי ישו (ולא אחת מאנטוניו ידידנו), כמוהם הוא סובל בשקט ונאכל מבפנים. עד שיום אחד מגיעים אליו במפתיע בסאניו ואנטוניו
בכדי ללוות ממנו כסף (בסאניו צריך לחזר כמו שצריך אחרי פורציה ואנטוניו מגיע כערב) מדובר על 3000 דוקאטים שגם היום נשמעים כהרבה מאוד כסף.

באופן מפתיע מסכים שיילוק לעסקה בתנאי אחד: אם הכסף לא יוחזר אליו תוך 3 חודשים, יוכל שיילוק להוריד פאונד אחד מבשרו של אנטוניו, זה הכל. ואז מתחיל הסרט.

המחזה הוא כמובן אחד הטובים שכתב גדול המחזאים מאז ומעולם, וויליאם שייקספיר, הדמויות בו הן מהמורכבות שבדה, שיילוק עצמו הוא דמות שיכולה להחזיק הרצאת ניתוח שלמה, מה גם שמונולוג ה"אם תדקרונו לא נדמם?" הפך כבר מזמן לקלאסיקה של נאומי האנטי גזענות/אנטישמיות. ואין מה לעשות,

הרבה נכתב על המחזה המקורי אין ספק שהאנטישמיות מבצבצת בו מכל פינה, דבר אותו מנסה הבמאי מייקל רדפורד לטשטש ולא בהצלחה גדולה, לקחת מחזה מורכב כל כך ובעל אמירה ולהפוך אותו לסרט קולנוע מעולם לא היה דבר קל וגם כאן הבעיות מתחילות ונגמרות בעיבוד, הסרט יוצא שטוח ולא ממוקד, דבר הפוגם גם ביכולת המשחק של השחקנים שרובם אגב למודי עיבודים שייקספיריאנים לקולנוע.
יוצא מן הכלל הוא מר פצ'ינו אך הדבר אינו מספיק בכדי להחזיק סרט באורך מלא, לא סתם נזנח הסרט על ידי המבקרים והקהל ואין ספק כי לא יכנס לפנתאון סרטי המופת.

ולגבי התוספות, כל כך עצוב שבא לבכות, תוספת מאחורי הקלעים שיכולה להוות כדור שינה מעולה לסובלים מנדודים (מה עבר להם בראש?), וראיונות מתסכלים עם השחקנים בהם לא ניתן לצפות בשל קטיעות תדירות של כתוביות נושא, פשוט קשה וחבל.