יוחזר שימרון לבוידעם ומיד

הראל לוי מנצח את אנדי רודיק, אחד הכשרונות הגדולים בטניס העולמי ועולה לגמר טורניר ה-ATP בנוטינגהאם – איזה כיף. ערוץ 5, שקצת נחר באמצע השמירה, מתעורר ונותן לנו הזדמנות לראות את הגמר של לוי בשידור חי – איזה כיף. את השידור מעביר יורם שימרון – איזו שביזות.

אחת התופעות המדהימות של ראשית המאה ה-21 ולעיתים גם המהנה שבהן, היא אופנת הרטרו. אריק שרון ראש ממשלה, מייקל ג'ורדן מתכנן קאמבק ומשפחת בוש בבית הלבן; בקולנוע לב מציגים סרטים של טריפו, סופר מריו מרקד עם הדיסקית על הקרח ובהוליווד מגלים מחדש את סרטי המלחמה. וערוץ 5, שמשתדל תמיד להיות בעניינים, מה עושה? – מחזיר לחיים את יורם שימרון. יורם מי? כן, כן, שימרון, זה שפעם היה שדר ספורט מוביל בערוץ 1 ובפינת הספורט ההיסטורית שלו, בימים המוקדמים של "זהו זה", כבר הצליח להוכיח שאי אפשר לעשות פה תכנית טובה בלי איזה בונוס מעיק.

הימים, למי ששכח, היו ימי עריצות המסך של רשות השידור, ימים בהם המילה אלטרנטיבה נשמעה כמו ביטוי בסינית עתיקה וחיים יבין היה האבא השני של כל משפחה בישראל. וגם אז, כבר במדבר הטלוויזיוני של אותם ימים, היה האדון שימרון אחד הבקיעים הצחיחים ביותר שנראו על המסך. בשביל להעביר אתו שידור היינו צריכים להתחבר לאינפוזיה כדי לא להתייבש ופעם ב-10 דקות הייתי חייב להכניס איזה כאפה קטנה לטלוויזיה, שלא תירדם.

והנה היום, אני פותח את מכונת ההפתעות, ובשבריר השניה שלוקח ללחוץ על 05 בשלט, אני נשאב לאותו חלום בלהות ישן – הקול המונוטוני הזה, שקודח לך במוח; השימוש החוזר באותם משפטים בנאליים ואותן קלשיאות תיאוריות ("איזו מכה מושלמת"); הקטיעה הזאת, שוב ושוב, של תנועת העין או של הקשב, בדיוק בקטע הכי מעניין. והכי גרוע – הבנאדם פשוט נאחס. אל תצחקו, גם בפעם הקודמת ששידר (את הראל לוי מפסיד לצ'אנג בפלאשינג מדו) וגם היום, אפשר להרגיש איך לקראת סיום המשחק, הראל, נשמה טובה, מרחם עלינו ומקצר לרעתו את המשחק.

אני כמעט יכול להבין את "מקבלי ההחלטות" בערוץ הספורט – שדרי טניס אין הרבה בארץ ושימרון דווקא יודע דבר או שניים על מה שקורה בתחום, אבל מישהו מהם ניסה פעם לשבת ולראות שידור שלם שהוא מעביר? האם העם היהודי לא סבל מספיק? יש לנו שבועיים בווימבלדון, שאמורים להיות חגיגה, יש לנו טניסאי שכיף להסתכל עליו ואי אפשר שלא להחזיק לו אצבעות, אז תעשו טובה ותעיפו לנו אותו מהמסך, שלא נתחיל להתגעגע לגרטל.