זולפא אלחוסייני, עזה

כפי שהבטחתי, אני אתייחס היום לנושא שתמיד חשבתי שהוא חשוב מאוד, לטוקבקים. מהיום שבו פורסם הבלוג הראשון, אני עוקבת אחר תגובות הקוראים אחד אחד, וקוראת בעיון רב את כולם, חיוביים כשליליים, מלבד את אותן תגובות אישיות פוגעות שאינן ראויות.

עם זרימת הטוקבקים לאחר הפרסום, אני מתחילה לקרוא ובעלי גם עוקב וקורא, ואפילו מתקשר אלי אם אני מחוץ לבית, כדי ליידע אותי בתגובה מסוימת שיש בה רעיון טוב או הבעת הערכה לטור.

אני רוצה להודות לכל הקוראים שמגיבים, כי מהדקה שבה קורא טורח לקרוא את הבלוג וטורח מזמנו הפרטי להגיב, זה מאמץ שראוי לתודה, זה הדבר שבעצם גורם לי להרגיש מרוצה מזה שכתבתי ונותן לי פוש גדול להתאמץ עוד יותר, ולהיות משוכנעת שאכן הצלחתי ולו בחלק קטן במשימת הכתיבה, ודעת הרחוב העזתי והתיחסותו לארועים האחרונים, ובמיוחד תוכנית ההתנתקות ופינוי המתנחלים, ואפילו הכתיבה על נושאים חברתיים, מנהגים וערכים, היו מעניינים.

אחת הסיבות העיקריות לכתיבה, היא העברת הדעה של האחר מהמתרחש בזירה הפלסטינית – ישראלית על נושא זה. המון טוקבקים הגיעו, והזכירו שהם קוראים את הבלוג כדי לדעת על המתרחש בצד השני. אני אכן משוכנעת שידיעת האחר, נקודת מבטו ואופן חשיבתו הם דבר חשוב ותורם רבות בצמצום הפערים בין שני העמים השכנים. אין מדובר בהתאמה של הדעות או בהסכמה לכל הנושאים המוצעים, אך מספיק שכל צד יכיר את דעתו של האחר בנושא מסוים. במיוחד כשמדובר בשני צדדים מסוכסכים, כל צד טוען על זכותו באדמה זו (ששני הצדדים חיים בה) וכל צד משתמש בטיעוניו בנימוקים היסטוריים, דתיים, מדיניים וגיאוגרפיים.

רבים מהקוראים יעצו לי לחזור לירדן, למצרים או לסעודיה. אני אומרת, שבמדינות האלה לא ביקרתי אף פעם כדי לחזור אליהם, לעומת רבים מכם שביקרו שם בחשאי או בגלוי. לצד זה הזכרתי בבלוג קודם, שרעיון "ביטול העם האחר" הוא רעיון שאינו תקף עוד, מלבד אצל הקיצוניים. רעיון זריקת היהודים לים נכחד כמו גם רעיון גירוש הערבים מאדמתם.

כשנתבקשתי על ידי מערכת וואלה! לכתוב על הפלסטינים, דעתו של הרחוב הפלסטיני ולא הדיעה הרישמית על המתרחש, לא בהכרח דעתי שלי, מאחר ודעתו של הרחוב חשובה משלי, שהרי אינני פרשנית מדינית או אישיות ציבורית.

מצד שני, אינני דוברת בשם הרשות הפלסטינית, אינני מאמצת את עמדתה או מגיבה במקומה על שאלות הקוראים. במיוחד שעמדת הרשות הרשמית מתפרסמת באמצעי התקשורת השונים. יתרה מכך, אני אומרת כי ישנם אנשים אצלנו, שלא רואים בעין יפה את אופן התייחסותי לפרשיות השונות, כיון שהדבר מנוגד לדעתם האישית. בתגובה אני מדגישה את מחויבותי להעביר את דעתו של הרוב ברחוב הפלסטיני.

ישנן מספר תגובות שעדיין חקוקות בזכרוני והן מתייחסות אלי באופן אישי, כמו שם משפחתי והקירבה ביני לבין חאג' אמין אלחוסייני. לשם ההבהרה אני אומרת, שמשפחת אלחוסייני הוא שם משפחה של בעלי, שקיבלתי אחרי הנישואין, וגם לו אין קירבת משפחה עם משפחתו של החאג'.

שוב אני רוצה להודות לכל האנשים שטרחו וכתבו את תגובותיהם. במיוחד לאלה שתמכו וצידדו, והתייחסו אלי בצורה ריאלית ואופטימית וגם לבלוג. ומתנצלת בפני הרבים שלא עניתי להם.