הריאליטי הכי טוב בעיר

בוא נגיד שמתן וילנאי צודק והקרב בליכוד הוא "ההזדמנות הגדולה של העבודה להוביל סדר יום חדש". בוא נגיד גם שיוסי שריד מדייק באבחנה שמועמדותו של נתניהו לראשות הממשלה "תפיח בשמאל רוח חיים ותעמיד אותו כדי להציל את המדינה". אז מה? מה אומרות ההצהרות האלה בעצם? על איזה מפלגה מדבר וילנאי ואיזה מחנה שמאל בדיוק מחייה לפתע שריד?

העימות בין שרון ונתניהו לא נתפס כעימות פנים מפלגתי קטנוני. הציבור רואה בתוך הקרב הזה שני מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה, ונדמה שמאז מפא"י לא הייתה זיקה ברורה כל כך בין מפלגה לשלטון. עם כל הכבוד למפלגת העבודה, היא רק צופה פסיבית בהצגה הכי טובה בעיר.

את חילופי המהלומות בליכוד הייתה אמורה לנצל מפלגת העבודה כדי להציג בפני הבוחר הישראלי את סדר היום שלה ואת המנהיגות החלופית אותה היא מציעה לו. אבל המכובדים בעבודה עסוקים עדיין בליקוק הפצעים ממפקד החברים ומהנזק התקשורתי של ועדת פריש. רבים לא שמים לב, אבל במפלגת העבודה נהנים בשנים האחרונות להחליף יושבי ראש בתדירות שמזכירה מאמני כדורגל, נוסחה מצוינת למדבר פוליטי ארוך ומשמים.

בעבודה מתענגים על מגע כורסאות העור באולם הממשלה, אבל שוכחים שהם לא הגיעו לשם דרך הקלפי. לאלו שזיכרונם בוגד בהם, זוהי לא ממשלת אחדות ואף אחד לא מתייחס לתשעה עשר המנדטים של מפלגת העבודה מעבר להצבעת אי האמון הבאה אותה יצטרך לשרוד שרון. גם האופטימיים שבין אנשי השמאל מתקשים לדמיין נהירה של מצביעי ליכוד לצד השני, לא כי אין סיבה, פשוט כי אין לאן.

גם שמאלה ממפלגת העבודה, המציאות אינה ורודה מדי. הגב הפוליטי הרחב שהעניקה מרצ לראש הממשלה ומהלכיו "היוניים" של שרון טשטשו את הפער האידיאולוגי האדיר בין הליכוד למפלגות השמאל. במרצ החרישו מול התנהלותו של שרון בשנה אחרונה כדי לא לפגוע בנסיגה מעזה, כעת יאלצו שריד וחבריו לחדש את הארטילריה על חוות השקמים ולשכנע מחדש את המצביעים, שאינם מבינים לאן התאיידה מפלגת השמאל הציונית היחידה בישראל.

ובכל זאת, יש למחנה השלום מקום לאופטימיות. במסע בחירות "הקמפיין הוא המסר", משמעות המונח היא, שדרך התנהלות מסע הבחירות מלמדת גם על המועמד ועל השלטון בראשותו בעתיד. אפשר לסמוך על נתניהו ושרון שהמאבק יהיה מדמם וברוטלי במיוחד, ויוציא את דיבת המחנה הלאומי רעה ככל שיחלוף הזמן. הגועל שעוד יעורר המאבק בליכוד יכול להזין אלקטורלית גם את מפלגת העבודה, את מרצ ובעיקר את שינוי ויאפשר שאיבה חזרה של קולות צפים מהם נהנה בעיקר שרון.

בזמן הקרוב ניווכח האם מרכז הליכוד החליט להצמיד לראש התנועה אקדח וללחוץ בחדוות נקם על ההדק. את התקדים הזה יכול לנצל השמאל הישראלי כדי לגבש סדר יום אמיתי, כזה שיאפשר לבוחר המבולבל בחירה בין שמאל וימין ולא רק בחירה בין שרון לנתניהו.