תחלמו על לישון בשקט

הפינוי ההמוני שהתבצע ברצועת עזה ובצפון השומרון, הפך כל תושב מקומי שבתעודת הזהות שלו כתוב "יהודי" לפליט. מה יקרה עכשיו?

עושה רושם שאפילו ראש הממשלה יודע שהקסאמים לא יפסיקו לנחות לנו על הבתים. המדינה שלאחר ההתנתקות כבר החלה להשקיע מאות מיליוני שקלים במיגון יישובים וקיבוצים (וגם במיגון חוות השקמים) שעד כה לא היו נתונים לסכנת הפצמ"רים והמחבלים. אין ספק שבידי הפלסטינים ישנם עוד מאות טילים. וברור שהייצור שלהם, לצד הניסיונות לשפר ולהאריך את הטווח, רק נמשכים. צה"ל ייצא מגוש קטיף רק לתקופת זמן קצרה. הוא ייאלץ להיכנס לשם בחזרה, רק שבאותו מקום פורח יחכו לחיילינו מטעני צד ומחבלים שדם של יהודים לא ממש מפריע להם.

ישראל מפקירה את ביטחון תושביה. ההתנתקות מצפון רצועת עזה נראית כל כך מפחידה, במיוחד כאשר מבקרים באלי סיני ורואים משם את תחנת הכח באשקלון. בכלל, קשה להבין את השאננות ואת חוסר המעש של יישובי "עוטף עזה", משרד החינוך כבר הפיץ בבתי הספר באותם מקומות הוראות מעשיות לפעולות הנדרשות בשעת נפילת טילים או חדירת מחבלים, והם ישנים בשקט. כנראה שלא לזמן ארוך.

החיילים שכל כך שמחו לצאת מרצועת עזה, עוד ייאלצו לחזור אליה בעצמם. ואם לא הם – הילדים שלהם. גוש קטיף יהפוך לבסיס קבוע למחבלים. בדיוק כמו כל עיר גדולה ברצועה. פצמ"רים ייפלו במקומות חדשים, ומה אז? נתנתק עוד פעם? אולי לא נצטרך, מי אמר שתושבי קיבוץ כיסופים למשל, יחזיקו מעמד כמו תושבי גוש קטיף שספגו ששת אלפים פצמ"רים?

בכלל, אם נתעלם מהמצב הביטחוני, נמצא שגם במישור החברתי–כלכלי לא ייצא לנו מזה הרבה. אלפי משפחות שהכניסו כסף לקופת המדינה, הפכו תוך שבוע לפליטים חסרי בית. לעומתם, העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים לא צריכים לדאוג לפרנסתם. נראה שהם ימצאו לקוחות חדשים בקיבוצים וביישובים של מה שמוגדר כ"עוטף עזה", מה גם שהמגורשים והחיילים עוד יזדקקו לטיפול ממושך. אי אפשר לדעת כמה מגורשים יתמוטטו כשבטלוויזיה יראו את הפלסטינים רוקדים על הריסות בתי הכנסת והבתים שהם בנו במו ידיהם, אי אפשר לדעת מה הם יעשו כשיראו את דגל פלסטין מונף מעל מבני ציבור שלא נהרסו. אי אפשר לדעת מה ירגישו הפליטים שנאלצים לישון באוהלים, כאשר על חורבות נווה דקלים תיבנה עיר שתנציח את זכרו של הרוצח אחמד יאסין. אי אפשר לדעת ואי אפשר להבין. אי אפשר לשכוח ואי אפשר לסלוח.

אחת ההשלכות החמורות של ההתנתקות היא הצורה בה מסתכלים שכנינו על המצב. במשך 5 שנות אינתיפאדה, ניסו המחבלים להכניע את גוש קטיף וצפון השומרון. היו חדירות מחבלים, התנועה על הכבישים היתה לסכנת חיים, ופצמ"רים נחתו יום יום על בתי התושבים. אך למרות מטרת המחבלים המוצהרת, לגרום לתושבים לנטוש את המקום, הם המשיכו להיאחז בקרקע בצורה מעוררת כבוד והשתאות. אויבינו מסתכלים על פשע ההתנתקות כעל ניצחון שלהם וכעל כניעה של מדינת ישראל. חיילי צה"ל ומשטרת ישראל עשו את מה שאותם רוצחים לא הצליחו לעשות. הפלסטינים ימשיכו לירות קסאמים על כל מקום שהם יוכלו, הם כבר קיבלו את ההוכחה לאפקטיביות של מהלכים כאלו.

פתרונות עוד לא נמצאו לכל המפונים, והממשל האמריקני כבר מחמיא לשרון ודורש ממנו להמשיך בהתנתקויות נוספות. בטוח שלאור האירועים שהתרחשו ושיתרחשו כאן בחודשים הקרובים, רוב העם בישראל לא יסכים לכך, אך כלל לא בטוח שלדיקטטור כמו שרון, אכפת בכלל מה אנחנו חושבים.